סמכות בית המשפט לענייני משפחה לדון בתביעה רכושית כאשר כריכת הרכוש בתביעת הגירושין לא נעשתה כדין

1. בפני בקשה לדחיית תביעה רכושית בגין העדר סמכות. הבקשה מוגשת על ידי בעל, נ' א' (להלן: "המבקש"), כנגד אשתו, מ' א' (להלן: "המשיבה").

השתלשלות העניינים:

2. המבקשת והמשיב נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1973.

3. ביום 1.1.06 הגישה המשיבה תביעה רכושית, ובה נתבקש בית המשפט להורות לנתבע שיפרט בתצהיר את כלל רכושו, ולהצהיר, כי כלל הרכוש הינו בבעלות משותפת של שני הצדדים, וכן להורות לנתבע להעביר לידי המשיבה מחצית הפנסיה ממקום עבודתו. כמו כן, הוטל עיקול זמני על זכויותיו הסוציאליות של המבקש במקום עבודתו ובבנק, וכן ניתנו צווי מניעה באשר לשתיים מדירות בני הזוג (הדירה ברח' ב' בירושלים והדירה ברח' ח' בפסגת זאב) ( בש"א 50020/06).

4. המבקש, בתגובה, הגיש את הבקשה בנדון לדחיית התביעה מחוסר סמכות.

טענות הצדדים:

5. לטענת המבקש, ביום 22.11.05 הגיש תביעת גירושין בבית הדין הרבני האזורי בירושלים, אליה כרך כדין את כל נושאי הרכוש ויתר התביעות שבין הצדדים, בעוד תביעת המשיבה הוגשה לבית משפט זה במועד מאוחר יותר. בנוסף, בית הדין הרבני אף החל לדון בתביעות, והמשך הדיונים נקבע ליום 18.5.06. לאור זאת, נתונה סמכות הדיון לבית הדין הרבני.

6. לטענת המשיבה, לא רכש בית הדין הרבני סמכות לדון ברכושם של הצדדים מהסיבות הבאות:

- ראשית, תביעת הגירושין נעדרת עילה, מה גם שהכריכה כוללת אך ורק את דירותיהם של הצדדים, ולא את יתר רכושם (מכוניות, פנסיות, ביטוחים, מיטלטלין ועוד). עניינים שלא אוזכרו מפורשות ככרוכים- אין בית הדין רוכש סמכות לדון בהם, היות והכריכה אינה כדין;

- שנית, המבקש השמיט מכתב תביעתו בבית הדין הרבני במכוון חלק מפריטי הרכוש, על מנת לנשל את המשיבה מחלקה ברכוש, ומשכך לוקה הכריכה כולה בהעדר כנות;

- שלישית, הסעד הנדרש בתביעה בבית משפט זה אינו פירוק שיתוף, כפי שביקש המבקש בבית הדין הרבני, אלא הצהרה בדבר הבעלות המשותפת ברכוש, לשם שמירת זכויותיה בו, וגילוי מלא של מכלול הרכוש מצד המבקש. אין המדובר, אפוא, באותם הליכים הנדונים בשתי הערכאות במקביל, ואין מניעה כי ידון בית המשפט בתביעתה.

7. המבקש טען בתגובה, בדיון שהתקיים בפני ביום ט"ו תמוז, תשס"ו 11.7.06, כי בכתב ההגנה שהגישה המשיבה לתביעת הגירושין בבית הדין הרבני, ובתצהירים שהגישו הצדדים, פורט מכלול רכושם של בני הזוג, מה גם שלבית הדין הרבני יש סמכות לדרוש השלמה באשר לפרטים החסרים.

הדיון המשפטי:

8. אין חולק על העובדה, כי הגשת תביעת הגירושין של המבקש לבית הדין הרבני, על הכרוך בה, קדמה למועד הגשת התביעה ע"י המשיבה לבית משפט זה. אולם, אין די בקדימות כרונולוגית כדי לשלול סמכותו של בית משפט לענייני משפחה מלדון בתביעה הרכושית שהגישה המשיבה. על מנת שירכוש בית הדין הרבני סמכות לדון בתביעת הרכוש, על המשיב הנטל להוכיח התקיימותם של שלושה תנאים מצטברים: כי תביעת הגירושין שהגיש הינה תביעה כנה, וכי הכריכה נעשתה גם כדין וגם בכנות (ע"א 423/79 צברי נ' צברי, פ"ד לה(4) 242).

כנות תביעת הגירושין-

9. (א) כנותה או חוסר כנותה של תביעת גירושין הינה שאלה עובדתית ביסודה, הנגזרת מנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה ומקרה. את כנותה או חוסר כנותה של תביעת הגירושין ניתן להסיק מתוך כתב התביעה לגירושין, מתוך החקירות הנגדיות של הצדדים על תצהיריהם בבית המשפט, מתוך פרוטוקול הדיונים שבפני בית הדין הרבני, וכן מבחינת יתר הנסיבות האופפות את העניין והתביעה (ע"מ (ת"א) 17/96 תורג'מן נ' תורג'מן, תק-מח 97(1) 15699).

(ב) מתוך כתב תביעה לגירושין ניתן ללמוד לא רק על רצונו האמיתי של מגיש התביעה (האם באמת מעוניין להתגרש או שמא כל רצונו הינו לחסום את דרכו של הצד השני מבחינה דיונית-טקטית), אלא, האם הוצגה עילת הגירושין שבעטיה רוצה מגיש התביעה להתגרש. כתב תביעה לגירושין צריך להציג תשתית עובדתית המצביעה ולו לכאורה על עילה למתן פסק דין להמלצה, לחיוב או לכפייה לגט, ולא די להסתפק ב"אמירות סתם".

(ג) ודוק: בית המשפט אינו נדרש לבחון ולהעריך את סיכויי תביעת הגירושין שהגיש הבעל, או לבדוק את אמיתות הטענות העובדתיות, שכן זוהי מלאכתו של בית הדין הרבני. כל שעל בית המשפט לבדוק הוא אם כתב התביעה שהגיש הבעל לבית הדין מעלה נימוקים לכאורה לתביעת הגירושין, אשר במידה ויוכחו יבססו עילה לגירושין (רע"א 9357/96 הר נ' הר, פ"ד נא(2) 618), שאם לא כן התביעה למעשה תביעת סרק ולא יכולה להיחשב ככנה.

ור' לעניין זה את דברי בית המשפט העליון בע"א 198/82 מרדכי דותן נ' יעקב דותן, פ"ד לח(1) 1: