סמכות בית המשפט לדון בטענות שניתן להגיש בגינן השגה למנהל הארנונה

           זוהי החלטה מאוחדת בשתי בקשות רשות ערעור שהוגשו על ידי עירית הרצליה (להלן גם: העיריה) ועוסקות בסמכות בית המשפט לדון בטענות הנוגעות לתשלום ארנונה כללית שניתן להגיש בגינן השגה למנהל הארנונה על-פי סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: חוק הערר).

רע"א 1809/07

1.        בקשה זו עניינה בתביעה שהגישה עירית הרצליה לבית משפט השלום בתל-אביב בסדר דין מקוצר כנגד חברת גיא לי בע"מ (להלן: החברה) בטענה כי החברה חבה לה תשלומי ארנונה ותשלומים נוספים בסך של 22,692 ש"ח. החברה הגישה בקשת רשות להתגונן מפני התביעה, בה טענה לטעויות בחיוב הארנונה הנוגעות לשטח הנכס אותו היא שוכרת ולסיווגו. טענתה המרכזית של העיריה בתגובה לבקשה זו היתה כי בית המשפט נעדר סמכות לדון בטענות החברה מאחר שהן בסמכותו הבלעדית של מנהל הארנונה בהתאם לסעיף 3(א) לחוק הערר. בית משפט השלום (כב' השופט מ' קליין) העניק לחברה רשות להתגונן כנגד הפקדת ערובה, וקבע, באשר לטענת הסמכות, כי לא ניתן לחסום את פנייתו של האזרח לבית המשפט לאור ס' 3(ג) לחוק הערר. כן נקבע כי מאחר שהחברה שלחה מכתב למנהל הארנונה בו העלתה טענותיה, ומכתב זה לא נענה על ידי העיריה והחברה לא הופנתה להליכי ההשגה המקובלים, הרי שיש בכך להעיד על חוסר תום לב מצד הרשות, ועל כן אין היא יכולה כעת לטעון לחלוף המועד להגשת השגה. בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי העיריה לבית המשפט המחוזי נדחתה. בית המשפט (כב' השופטת ש' דותן) קבע כי "אין בהוראת סעיף 3(א) לחוק הנ"ל כדי לחסום את החייב, שלא השיג תוך המועד הקבוע, מהעלאת טענותיו בבית המשפט, אם בית המשפט התיר זאת".

רע"א 1888/07

2.        אף בבקשה זו הגישה עירית הרצליה תביעה לבית משפט השלום בתל-אביב בסדר דין מקוצר בה תבעה תשלום חוב ארנונה וחובות נוספים בגין חנות ומרתף אשר בבעלותם של מרים וחיים שרוני (להלן: שרוני).  שרוני הגישו בקשת רשות להתגונן בה העלו, בין היתר, טענות בנוגע לסיווג הנכס. אף במסגרת בקשה זו טענה העיריה כי טענה מסוג זה הינה בסמכותו הבלעדית של מנהל הארנונה. בית המשפט (כב' השופט מ' קליין) פסק גם במקרה זה כי יש להחיל את ס' 3(ג) לחוק הערר ולאפשר לאזרח לממש את זכות הגישה לערכאות, אלא אם כן מצביעה העיריה על כך שהאזרח קיבל הודעה על חיובו והיה מודע לאפשרות להגיש השגה או ערר. משלא הוכיחה העיריה יסודות אלו העניק בית המשפט לשרוני רשות להתגונן. בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי העיריה לבית המשפט המחוזי נדחתה אף היא (כב' השופטת ש' דותן) כאשר בית המשפט שב ומסתמך על סעיף 3(ג) לחוק הערר.               

טענות הצדדים

3.        הצדדים בשתי הבקשות מעלים טענות שונות הנוגעות לסכסוך ביניהם ואינן מצדיקות מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). מקל וחומר כאשר מדובר בטענות שעניינן אך במתן רשות להתגונן, ולפיכך ידונו לעומקן בהליך העיקרי. כבר נפסק כי "כאשר מדובר בהחלטה ליתן לנתבע רשות להתגונן - אין בית משפט זה נוטה להתערב בכך בגלגול שלישי שהרי לא נמנע מהתובע יומו בבית המשפט" (רע"א 732/05 האפוטרופוס הכללי נ' יוסף סלמה, פסקה 18 לפסק הדין (לא פורסם, 4.1.2007)).

           עם זאת, באשר לטענה הנוגעת לסמכותו של בית המשפט מצאתי מקום ליתן רשות לערער ולפיכך אפרט את טענות הצדדים ככל שהן נוגעות לטענה זו.

4.        עירית הרצליה טוענת כי סעיף 3(ג) לחוק הערר אכן מותיר שיקול דעת לבית המשפט לאפשר לחייב העלאת טענה שהיה ניתן להשיג בגינה בפני מנהל הארנונה, אך זאת רק באשר לטענה לפי סעיף 3(א)(3) לחוק הערר, שעניינה בהחזקת הנכס על ידי החייב. טענות אחרות הינן בסמכותו הבלעדית של מנהל הארנונה. העיריה טוענת כי פתיחת השומות זמן כה רב לאחר הפיכתן לסופיות ללא שהוגש ערר בגינן פוגעת פגיעה של ממש בקופה הציבורית ואינה מאפשרת לרשות המקומית לאמוד את הכנסותיה ולנהל את ענייניה הכספיים כיאות. מעבר לכך טוענת העירייה כי בשתי הבקשות מדובר בטענות טכניות ועובדתיות אשר על פי ההלכה הפסוקה המקום להעלותן הוא בפני מנהל הארנונה. העיריה מוסיפה וטוענת כי גישת הערכאות דלמטה מסכלת הלכה למעשה את מטרותיו של הדיון בסדר דין מקוצר.

5.        ברע"א 1809/07 סומכת החברה את ידיה על החלטות הערכאות דלמטה וטוענת כי אין מקום לחסום את אפשרות הגישה של האזרח על ידי מתן פירוש מצמצם לסעיף 3(ג) לחוק הערר, ויש ליתן שיקול דעת לבית המשפט האם לאפשר העלאת הטענות בפניו. כן היא טוענת שהוגשה על ידיה השגה למנהל הארנונה באמצעות המכתב שנשלח על ידה. עוד טוענת החברה כי אמנם חלק מטענותיה הינן עובדתיות וטכניות אך היא העלתה אף טענה מהותית הנוגעת לסבירות גובה הארנונה.

6.        ברע"א 1888/07 טוענים שרוני כי בבקשתם ליתן רשות להתגונן כלל לא העלו טענה הנוגעת לסיווג הנכס, אלא הועלתה טענת קיזוז וכן טענה לפיה מונעת העיריה מלעשות שימוש בנכס ולפיכך אין היא יכולה לדרוש ארנונה בגינו. לטענתם, העיריה בעצמה טענה בפני ועדת הערר כי טענות בדבר מצבו הפיזי של הנכס ואפשרויות השימוש בו אינם בסמכותו של מנהל הארנונה. לעניין סוגיית הסמכות טוענים שרוני כי סעיף 3(א) לחוק הערר אינו חוסם את הסמכות העקרונית של בית המשפט להפעיל שיקול דעת ולאפשר לאזרח לפנות לבית המשפט לתקיפת החיוב בארנונה.

דיון       

7.        כאמור, בכל הנוגע לשאלת סמכותו של בית המשפט מצאתי כי יש מקום ליתן רשות ערעור ולדון בבקשות כבערעורים.

           הנימוק המרכזי עליו ביססו הערכאות דלמטה את החלטותיהן נוגע לסעיף 3 לחוק הערר, שזו לשונו:

 3. השגה

(א) מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:

(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום;

(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו.

(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים ו ו-269 לפקודת העיריות.