חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

סמכות בית הדין לדון במשמורת קטין ובפירוק שיתוף

: | גרסת הדפסה
תיק רבני
בית דין רבני אזורי חיפה
9840
20.2.2006
בפני :
1. הרב מנחם חשאי - אב"ד
2. הרב דוד כהן - דיין
3. הרב מאיר פרימן - דיין
- נגד -
:
פלוני
עו"ד אסף שפיר 		:
פלונית
עו"ד שמואל גרוס
עו"ד תהילה אדרי
החלטה
  • עניינה של החלטה זו הוא בסמכות בית הדין לדון בעניני החזקת הילד ורכוש הצדדים שנכרכו בתביעת הגירושין של הבעל.
  • נציין כבר בפתח דברינו, בצער רב, כי בתקופה הקצרה שמאז הגשת תביעת הגירושין - כחצי שנה - הספיקו הצדדים לנהל הליכים משפטיים רבים ומגוונים כמעט בכל הערכאות המשפטיות האפשריות: בית הדין הרבני האזורי, בית המשפט לעניני משפחה, בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון. בתקופה הסמוכה לכך ניסו הצדדים הליכי גישור שלא צלחו. אחד משני מוקדי המחלוקת העיקריים, הוא בנם של הצדדים שטרם מלאו לו חמש-עשרה שנה. הבן הקטין, שלא בטובתו, משמש "כדור משחק" בין הצדדים, תרתי משמע: משחר ילדותו גדל וחונך על ידי ההורים לקריירה של שחקן כדור-סל מקצועי. הוא היה שחקן בנבחרת נוער במקום מגוריו הקודם. הוא מעונין להשתלב בנבחרת נוער בעיר מגוריו הנוכחית (שם הוא מתגורר עם האב, בנפרד מן האם), ועל רקע זה מתנהלת לה "מלחמת עולם" בין שני ההורים, אשר כל אחד מהם מדבר בשם טובתו של הקטין וצרכיו. כל אחד מן ההורים מדבר בשם רצונו האמיתי או המדומה של הקטין. גם הקטין עצמו הביע רצונותיו בכתב ובעל-פה (בבית המשפט העליון). על משמעות דבריו והדרך להתייחס אליהם, נטושה מחלוקת. וכמובן, המונח החדש האוחז לאחרונה תפיסה בשיח המשפטי בעניני קטינים, קרי: "זכויות הקטין", לא נפקד מקומו. עד כאן הערתנו המקדימה.
  • הצדדים נישאו זל"ז בשנת תשל"ט (1979), ונולדו להם ארבעה ילדים, מתוכם שלושה בגירים, והאחד קטין.
  • במהלך הנישואין צברו הצדדים רכוש נכבד ומשמעותי. שני בני הזוג עשו חיל בעסקיהם בתחום הציוד המשרדי. כל אחד מהם ניהל במקום נפרד טווח מסויים של אספקת ציוד משרדי. הבעל התמחה בתחום המיכון והריהוט המשרדי, והאשה התמחתה בציוד משרדי ומתנות. על הזיקות שבין שני העסקים קיימת מחלוקת בין הצדדים.
  • כיום מצויים הצדדים במשבר עמוק וחריף שנפרש בכתבי הטענות של הצדדים.
  • הראשונה לפתוח בהליך משפטי היתה האשה, שהגישה ביום 19.7.05 תביעה רכושית, שעל מהותה עוד נעמוד להלן, לבית המשפט לעניני משפחה בחדרה.
  • הבעל, מנגד, הגיש ביום י' אב תשס"ה (15.8.05) תביעת גירושין לבית הדין הרבני, ובה כרך את עניני החזקת הילד וחינוכו, מזונות הקטן ומזונות האשה, וכן תביעה לפירוק שיתוף בנכסי הצדדים.
  • בדיון שהתקיים בפנינו ביום כ"ח חשון תשס"ו (30.11.05) טענה ב"כ האשה נגד סמכותו של בית הדין לדון בעניני הרכוש והמשמורת. שמענו את תשובת ב"כ הבעל וכן שמענו את הבעל ואת האשה. הוחלט על הגשת סיכומים בענין, וכך נעשה.
  • טרם נדון בשאלות שבמחלוקת, נציין את הדברים שאינם שנויים במחלוקת. האשה אמנם אינה מעוניינת להתגרש, אך אין טענה בפיה שתביעת הגירושין אינה כנה. אין בפנינו טענות נגד כריכת מזונות האשה ומזונות הקטין בתביעת הגירושין. אין בפנינו טענות נגד כנות כריכת ענין המשמורת וכנות כריכת פירוק השיתוף בתביעת הגירושין. כיום כבר מוסכם על הצדדים שענין חינוכו של הקטין - בניגוד לענין משמורתו - נמצא בסמכות בית המשפט.
  • הטענות לענין המשמורת הן, כי בית המשפט החל לדון בה וכי הבעל זנח את הכריכה, ולענין הרכוש הטענה היא כי האשה הקדימה ותבעה ראשונה בבית המשפט, ולכן הענין נתון בסמכותו.
  • נדון תחילה בענין סמכות בית הדין לדון בענינו של הקטין.
  • ב"כ האשה טוען בסיכומיו (סעיף 9): "ביום 17/05/05 הגישה האישה תביעת משמורת על הקטין (מצ"ב - נספח ב')". ברם, עיון בנספח ב' האמור מגלה כי תביעת המשמורת (תמ"ש 3901/05) הוגשה ביום 17.8.05, היינו - יומיים לאחר הגשת תביעות הבעל-האב לבית הדין הרבני (ויתכן כי טעות סופר נפלה בסיכומי האשה בענין זה).
  • כן טוען ב"כ האשה כי בתגובת הבעל לבקשת צו מניעה שהגישה האשה לבית המשפט - בה ביקשה לאסור על הבעל להעתיק את מקום מגורי הקטין ולעשות כל שינוי ביחס לחינוכו ולמנוע את העברתו לקבוצת כדורסל אחרת מזו בה משחק הקטין כיום - הבעל אומנם טען לחוסר סמכות בית המשפט, אך היתה זו הפעם היחידה בה טען זאת. צו המניעה נדון בשתי ערכאות נוספות - בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון - ובערכאות אלו זנח הבעל את טענותיו לחוסר סמכות. לא זו בלבד, אלא שהבעל אף ביקש סעד אופרטיבי לענין משמורתו וחינוכו של הקטין (תמש 3905/05), והסכים למינוי פקידת סעד לבחינת טובת הילד. בית המשפט למשפחה אף אומר בהחלטתו מיום 27.12.05 בה הזמין תסקיר משרותי הרווחה: "...ובינתיים הגיש האב תביעה למשמורת (3905/05)". בהחלטה מיום 27/12/05 אף הורה בית המשפט על מינוי עו"ד דרור מאיר כאפוטרופוס לדין לקטין.
  • על טענות אלו משיב הבעל: ראשית, הוא הגיש תחילה תביעתו לבית הדין הרבני בה כרך את ענין המשמורת וחינוך הקטין. שנית, בית המשפט לעניני משפחה ערך בחלטתו מיום 31.8.05 הבחנה בין ענין המשמורת, שלגביו לא רצה להיכנס לעובי הקורה, לבין ענייני קטין אחרים, לגביהם אמר: "...אין ספק כי ענייני חינוך ילדים (להבדיל ממשמורת), אינם ניתנים לכריכה בבית הדין הרבני, כאשר עילתם היא על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות". שלישית, הבעל לא התבקש להגיב לבקשת רשות ערעור של האשה לבית המשפט המחוזי והיא נדחתה על הסף, ולא היה מקום להעלות את שאלת הסמכות בבית המשפט העליון כאשר בית המשפט למשפחה ביקש שלא להיכנס לשאלת הסמכות. רביעית, בכתב ההגנה שהגיש הבעל לתביעת המשמורת בבית המשפט הוא ציין מפורשות כי הסמכות נתונה לבית הדין הרבני. חמישית, אין לייחס להסכמת הבעל לעריכת תסקיר פקידת סעד משמעות של ויתור על טענת הסמכות לבית הדין הרבני. שישית, הבעל מעולם לא הגיש תביעת משמורת לבית המשפט. הוא נאלץ להגיש תביעה הנוגעת לחינוך הקטין, הקשורה לענין קבוצת הכדורסל בה ישחק, וזאת לאחר שבית הדין קבע כי עניני החינוך נתונים לסמכות בית המשפט. אימרת בית המשפט כי "בינתיים הגיש האב תביעה למשמורת" בטעות יסודה, כפי שאפשר לראות במפורש מכתב התביעה.
  • דעתנו היא, כי ענין המשמורת מצוי בסמכותו הייחודית של בית הדין הרבני, אך ענין החינוך, אף שהוא נכרך בפועל בתביעת הגירושין, והיה ראוי שגם הוא יידון בפנינו, בפועל אין אנו יכולים להפעיל את סמכותנו. נסביר את הדברים.
  • ברור הוא כי הבעל כרך בפועל ובמפורש את ענין משמורת הילד ואת ענין חינוכו בתביעת הגירושין, קודם שהאשה הגישה תביעות בעניינים אלו לבית המשפט למשפחה. אלא שבמהלך החלטה בבקשה לסעד זמני שהגישה האשה לבית המשפט למשפחה, אמר בית המשפט את הדברים הבאים:
  • "לענין המשמורת - לא אוכל להיכנס עכשיו לעובי הקורה; ואולם, אין ספק ענייני חינוך ילדים (להבדיל ממשמורת), אינם ניתנים לכריכה בבית הדין הרבני, כאשר עילתם היא עפ"י חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962. ראה: בג"ץ 9539/00 איתן נ' בית הדין הרבני הגדול, פד"י נו (1) 125".
  • עם כל הכבוד הראוי, נראה לנו כי שגגה נפלה בידי בית המשפט. פסק הדין שאוזכר שם אינו קובע כלל ועיקר שלא ניתן לכרוך ענין של חינוך בתביעת גירושין. כל שפסק הדין אומר, ששאלה משפטית היא, שלא הוכרעה, אם ניתן לכרוך ענין חינוך קטין בתביעת גירושין בבית הדין הרבני, וכי בנסיבות אותו ענין אין חולק כי ענין החינוך לא נכרך בפועל. לעומת זאת, במקרה דנן נכרך ענין החינוך בפועל ובמפורש, והיה מקום לדון ולהכריע לגוף השאלה המשפטית, אם ניתן לכרוך את ענין החינוך בתביעת הגירושין.
  • כמו כן, לא נראית לנו ההבחנה שבית המשפט עושה בין ענין המשמורת לבין ענין החינוך, בנימוק שענין החינוך עילתו בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. ברור לכל, כי חוק זה עוסק גם ובמיוחד בעניני משמורת קטינים, והוא מופנה גם לבתי הדין הרבניים (ראו: סעיף 79 לחוק). לפיכך, מבחינת חוק זה אין הבדל בין ענין של חינוך לענין של משמורת בכל הקשור לכריכתם בתביעת גירושין.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>