סמכות בית הדין לדון במזונות ילדים לאחר הגירושין

• עניינה של החלטה זו הוא סמכות בית הדין לדון במזונות ילדים לאחר הגירושין.
• ביום י"ב כסלו תש"ס (21.11.99), כשלוש וחצי שנים לאחר הגירושין, הגישה האם לבית הדין תביעה שנושאה "מזונות". בכתב התביעה היא כותבת כי נערך הסכם בין ההורים לפיו ישלם האב למזונות סך של 5000 ש"ח לחודש מפוליסות ביטוח של האב שמספריהן צויינו. בהסכם שצורף לכתב התביעה נאמר, בין היתר: "לשני בני הזוג יש ארבעה ילדים ומזונות אלה הינם להבטיח את קיומם, השכלתם וכד'". לצורך כך התחייב האב להעביר לאם מדי חודש מזונות בסך 5,000 ש"ח. כמו כן המחה האב לאם את הזכות לקבל ישירות קצבה המגיעה לו בגין נכות מחברת הביטוח מגדל. כן נאמר כי האם מתחייבת לדאוג לכל צרכי הילדים, השכלתם ורווחתם. עוד התחייבה האם שלא לתבוע את האב מעבר לסכומים המגיעים לו מתוקף פוליסות הביטוח שצויינו שם. הצדדים הופיעו בבית הדין ביום י"ב כסלו תש"ס (21.11.99), הציגו את הסכם המזונות אליו הגיעו (להלן - הסכם המזונות), ובקשו לאשרו וליתן לו תוקף של פסק דין. בית הדין נעתר לבקשה, תוך שצויין בפרוטוקול הדיון כי הצדדים הצהירו כי הבינו את תוכן ההסכם וחתמו עליו מרצונם החופשי. הצדדים אף חתמו על הצהרתם זו בפרוטוקול הדיון. לאחר שבית הדין נתן תוקף של פסק דין להסכם המזונות, שבו הצדדים וביקשו מבית הדין באותו יום להורות לחברת מגדל להעביר לאשה באופן חד פעמי סך של 50,000 ש"ח וכן לפרוע את חוב המזונות של הבעל בסך 5,000 ש"ח מדי חודש. בית הדין נעתר למבוקש, וניסח צו מפורט שכותרתו "צו למשיכת כספים".
• ביום י"ג חשון תשס"ה (28.10.04) הגיש הבעל לבית הדין "בקשה דחופה למתן הבהרה לפסק הדין ו/או לחילופין בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין". בבקשתו מציין האב כי הסכם המזונות התייחס למזונות הילדים, ובינתיים בגרו שנים מן הילדים. למרות זאת ממשיכה האם לגבות את מלוא הסכום שנקבע שם, בסך 5,000 ש"ח לחודש, כאילו כל ארבעת הילדים הינם קטינים, ולא רק שנים מהם. האב מבקש לתקן את פסק הדין ולקבוע שכל אחד מהקטינים יהא זכאי ל-750 ש"ח לחודש, בהתחשב בעובדה כי הוא מספק להם את מדורם באופן מלא. בית הדין החליט לעכב באופן זמני ביצוע של גביית מחצית דמי המזונות, והורה על פתיחת תיק להפחתת מזונות וקיום דיון במעמד הצדדים.
• ביום כ"ב כסלו תשס"ה (5.12.04) נפתח תיק מזונות לבקשת האשה (שנכתבה ביום 30.11.04) הנושאת כותרת "דמי מזונות" (בטעות הוטבעה על הבקשה חותמת בית הדין הנושאת תאריך 17.12.04). בבקשה זו מבקשת האם ליתן צו המורה לרופאת המשפחה להעביר לחברת הביטוח מגדל מכתב רפואי המפרט את מצבו של האב, וזאת על מנת לאפשר המשך גביית דמי מזונות בסך 2,500 ש"ח מחברת הביטוח. בית הדין הורה על קביעת מועד לדיון.
• במקביל הגישה האם לבית הדין בקשה נוספת (שגם היא נכתבה ביום 30.11.04) שנושאה "תשלום דמי מזונות". בבקשתה היא מציינת, בין היתר: "הנ"ל דרש שיפחיתו לי את המזונות למרות שהוא יודע שלא יוכל לקבלם בשל עיקולים רבים שיש לו והכסף הזה הוא התנאי למחייתי ומחיית ילדיי וכן לתשלום חובותיי. על כן אני פונה אל כבוד בית הדין הרבני בבקשה לערוך דיון על הפחתת מזונות". בית הדין החליט לקבוע מועד לדיון.
• ביום 28.12.04 הגישה ב"כ האשה "בקשה דחופה לדחיית התביעה להפחתת מזונות על הסף", בנימוק שהקטינים לא נתנו הסכמתם לדיון בפני בית הדין, ועל כן אין לו סמכות לדון במזונותיהם.
• דיון בנושאים התלויים ועומדים התקיים ביום כ"ט שבט תשס"ה (8.2.05). ב"כ האם חזרה על טענתה לחוסר סמכות, מאחר והילדים לא נרשמו כתובעים בבקשת האשה לדון במזונות. ב"כ הבעל טענה כי "הסמכות נתונה לביה"ד כי האשה פתחה תיק למזונות אחרי הגט וא"כ בשם מי היא פתחה תיק אם לא בשם הקטינים". הוחלט כי בא-כוח הצדדים יגישו סיכומים בשאלת הסמכות, והם עשו כן.

דיון

• הצדדים התגרשו בבית הדין על פי הסכם גירושין שקיבל תוקף חוקי של פסק-דין ביום ד' ניסן תשנ"ו (24.3.96). אף שעובר לאישור ההסכם הגישו הצדדים מסמך בכתב הנושא כותרת "הסכם גירושין", נמנע בית הדין מלאשר הסכם זה. חלף זאת קיים בית הדין בנוכחות הצדדים דיון באשר להסכמותיהם, והם נרשמו מפיהם, בעזרת בית הדין, בפרוטוקול הדיון. הדברים באו לידי ביטוי מלא בהחלטת בית הדין מאותו יום. בהקשר לכך נאמר שם: "ביה"ד עורך לצדדים הסכם גרושין כדלקמן...".
• ביחס למזונות הילדים נאמר, כי מאחר והבעל אמור להיכנס לכלא כעבור חודש למשך של שנתיים, אין הוא יכול לשלם מזונות לילדים, ואולם חלקו של הבעל בדירה יוקנה לאשה במקום התשלום למזונות הילדים. בית הדין אישר את ההסכם ונתן לו תוקף של פסק דין.
• בנסיבות אלו יש לומר כי בית הדין "דן ופסק" בענין מזונות הילדים, ואין זה בבחינת "אישור" גרידא, שאין בו כדי להקנות סמכות נמשכת לבית הדין לדון בשינוי פסק הדין. יחד עם זאת, אין לומר כי באותו שלב היו הילדים צד לאותו הסכם, מאחר והיה זה במסגרת הסכם גירושין, והילדים לא הופיעו כצד פורמלי להסכם.
• כאמור לעיל, ההורים הגישו לבית הדין כשלוש וחצי שנים לאחר הגירושין הסכם מזונות וביקשו לאשרו וליתן לו תוקף של פסק דין. סמכותו של בית הדין לדון באישורו של הסכם המזונות, לא נבע מכריכת ענין המזונות בגירושין, אלא מכוח הסכמת הצדדים שבית הדין ידון בענין המזונות, על פי סמכותו בהתאם לסעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953. על הסכם בענין מזונות שלא היה כרוך בגירושין, לא ניתן לומר כי הסכמת האפוטרופסים באותו הסכם לא עלתה בקנה אחד עם טובת הילדים, עקב ניגודי אינטרסים כתוצאה מהליך גירושין שטרם הסתיים.
• בפסק דין מפורט ומנומק מבחינה הלכתית ומשפטית, הסביר בית הדין הרבני ברחובות את ההבדל בין תביעת אשה נשואה למזונות ילדים לבין תביעת אשה שאינה נשואה למזונות ילדים (מצוי כיום ב: http://www.rbc.gov.il/judgements/docs/16.doc). בית הדין הסביר שם, כי כאשר אשה נשואה תובעת מזונות ובגדרם היא תובעת מזונות לילדיה, ניתן לראות בתביעת המזונות עבור הילדים, כחלק מתביעת האשה למזונותיה. ילדים קטנים הינם "טפלים" לאימותיהם ותלויים בהן. אך -
• "לא כך הוא, כאשר מדובר בתביעת אם למזונות ילדיה, בשעה שאין היא נשואה לאבי הילדים. במקרה כזה, לא מוטל על האב כל חיוב ישיר של האב כלפי האם. לפיכך, אין לאם עצמה כל עילת תביעה, מדין מזונות, כלפי אבי הילדים. זכותה של האם להגיש תביעה בענין זה, נובעת אך ורק בתורת אפוטרופא על הילדים. ממילא, התייצבותה בבית הדין, וכל כתב תביעה או מסמך אחר המוגש על ידי האם בתביעה שכזו, מוגש בשם הילדים."
• בית הדין ברחובות הוסיף כי בית המשפט העליון אישר פעמים רבות כי תביעה למזונות ילדים המוגשת לבית דין רבני לאחר הגירושין, אף אם פורמלית מופיעה האם כתובעת, יש לראותה כתביעה של הילדים:
• ע"א 21/83  רויטל גבאי נ' דוד גבאי פ"ד לח(2), 54, דברי הנשיא שמגר;
• ע"א 386/91 חנה לאה שפירא, קטינה ואח' נ' חנוך שפיראפ"ד מה(4), 89, 91;
• ע"א 153/87 רפאל יצחקוב, קטין ו-2 אח' נ' יעקב יצחקוב, תק-על 88 (1), 247.
• וראו עוד שם את יתר נימוקי פסק הדין של בית הדין ברחובות.