סמכות בית הדין הרבני לדון בתביעת גירושין ובנושאים שנכרכו אליה

הוגשה בפנינו בקשת רשות ערעור על ידי ב"כ המבקשת, על החלטת כב' אב"ד האזורי תל אביב, מיום כ' סיון תשס"ז (6.6.07). בהחלטה זו קבע כב' אב"ד כי לביה"ד הרבני הסמכות לדון בתביעת הגירושין ובנושאים שנכרכו אליה כדין. 

הבקשה הועברה לביה"ד האזורי ולב"כ הבעל.

לאחר העיון בכתב הערעור ובתגובות החלטנו לתת רשות ערעור, ולדון בבקשה כערעור לגופו על פי כתבי בי"ד ששלחו הצדדים. 

סדר המועדים הנוגע לעניננו הוא כדלהלן:

הצדדים נישאו ביום 21.3.05, ואין להם ילדים משותפים. 

ביום 16.12.06 הצדדים נפרדו (לטענת הבעל עזבה האשה את הבית ולטענת האשה הבעל גירש אותה).

ביום 24.12.06 פתח הבעל בביה"ד הרבני ת"א תיק 'אישור הסכם גירושין'.

ביום 18.1.07 הגישה האשה בביהמ"ש תביעה רכושית ותביעה למזונות.

ביום 21.1.07 הגיש הבעל תביעת גירושין, אליה כרך את עניני המזונות והרכוש.  

ביום 26.3.07 התקיים דיון בביה"ד הרבני, האשה לא הופיעה וביה"ד החליט להזמינה בהתראה, וקבע שהבעל יגיש בקשה מסודרת לקביעת הסמכות, ויקבע מועד במעמד הצדדים לדון בנושא זה.

ביום 10.4.07 הגישה האשה בקשה לפיסקת מזונות זמניים.

ביום 15.4.07 התקיים דיון נוסף בביה"ד, ושוב האשה לא הופיעה לכן הוזמנה בצו הבאה. 

ביום 30.4.07 התקיים דיון במעמד שני הצדדים בביה"ד בנושא הסמכות.

ביום  6.6.07 נתן ביה"ד את החלטתו בענין הסמכות.

ב"כ המערערת מעלה שתי טענות כנגד פסק הדין: 

א. החלטת ביה"ד ניתנה בדיין יחיד בניגוד לתקנות הדיון. 

ב. תביעת האשה בביהמ"ש בעניני הרכוש והמזונות קדמה לתביעה הבעל. משום שהבקשה לאישור הסכם גירושין אינה מקנה סמכות לביה"ד.

לאחר העיון בכתב הערעור ובתגובות ביה"ד האזורי וב"כ הבעל אנו מחליטים לדחות את הערעור, ולאשר את החלטת ביה"ד האזורי.

א. החלטה חתומה על ידי אב"ד לבדו