סמכות בית הדין הרבני לדון בתביעה להגירת קטינים

• האם בית הדין הרבני מוסמך לדון בתביעה להגירה? - זהו הנושא המרכזי בו עוסק ערעור זה. אם יוחלט כי אכן בית הדין מוסמך לעסוק בכך, האם בית הדין האזורי הסדיר כראוי את הביקורים ההדדיים, של האב אצל ילדיו בארץ ההגירה, ושל הילדים אצל אביהם בישראל? - גם בכך נעסוק בערעור זה.

עובדות והליכים

• הצדדים נישאו כדמו"י באוסטרליה בשנת תש"ן (1990). האב הינו יליד ישראל, התגורר באוסטרליה כמה וכמה שנים קודם נישואיו, ולו אזרחות אוסטרלית. האם הינה ילידת אוסטרליה, והוריה מעורים בחיי הקהילה היהודית שם. לצדדים נולדו באוסטרליה שלושה בנים, שהינם כיום לערך בגילאים: 11, 8 ו-7 שנים. בשנת תשנ"ט (1999) עלתה המשפחה לישראל. לדברי האב, העליה היתה עקב משבר כלכלי שפקד את בני הזוג באוסטרליה, כמו גם מתוך מניעים ציוניים וכדי שהילדים יחונכו בישראל. לדברי האם, המניע היחיד היה, המשבר הכלכלי שפקד אותם באוסטרליה.
• טרם חלפה שנה מיום העליה, ואת המשפחה פקד משבר בינ-זוגי קשה, שבעטיו נפתחו הליכים בבית הדין הרבני האזורי בפתח-תקוה ובבית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן. בית הדין עסק בתביעה לגירושין, החזקת ילדים והסדרי ראיה, שהוגשה על ידי הבעל, ובית המשפט לענייני משפחה עסק בתביעה למזונות ולרכוש שהוגשו על ידי האשה.
• סלע המחלוקת העיקרי שבין בני הזוג היה החזקת הילדים והסדרי ראייתם. מתוך החומר שבתיקי בית הדין האזורי עולה, כי בשאלת הגירושין לא היתה מחלוקת מהותית, אלא שהאשה ביקשה להסדיר את כל השאלות שבמחלוקת קודם הגט (ראו: פרוטוקול מיום י' ניסן תשס"א (3.4.01) שורה 9). בין המחלוקות היתה גם שאלת הגירתם של הילדים לאוסטרליה, אם וכאשר ייפסק כי הילדים יהיו בהחזקת האם. בנקודה זו עוד נעסוק להלן בהרחבה.
• בהחלטה מיום י"ב ניסן תשס"א (5.4.01) קבע בית הדין האזורי משמורת זמנית של הילדים בידי האם, וזאת בהתאם להמלצת תסקיר מפורט מיום 1.6.00 שהוגש על ידי שירותי הרווחה. בית הדין אימץ כמו כן את הסדרי הראיה שהומלצו על ידי שירותי הרווחה בתסקיר משלים מיום 25.3.01.
• משהתמשכו ההליכים, הגיעו בני הזוג להסכמה כי הם יתגרשו, וכי בית הדין הרבני ימשיך לדון בענין החזקת הילדים גם לאחר הגט, וזאת לאחר קבלת תוצאות בדיקה למסוגלות הורית, אליה הופנו על ידי בית הדין בהחלטה מיום ט"ז אלול תשס"א (4.9.01)). בהתאם להסכמה חלקית זאת, ניתן פסק דין לגירושין ביום ה' חשון תשס"ב (22.10.01), בלא שהצדדים חתמו על הסכם גירושין. בפסק הגירושין נקבע, בין היתר, כי בית הדין ימשיך לדון לאחר הגט בהחזקת הילדים. בו ביום גם התגרשו הצדדים.
• לאחר הגט הפסיק האב לשתף פעולה בענין הבדיקה למסוגלות הורית. האב הסביר בדיון שהתקיים ביום כ"ב אדר תשס"ב (6.3.02), כי אמנם בעבר היה זה הוא שדרש בדיקה זו, אך היה זה לפני כשנתיים, וכיום אין הוא יכול לשלם זאת. מבחינתו שהאם תיבדק, ואם יתברר שיש לה מסוגלות, די יהיה בכך לצורך קביעת המשמורת. בלשונו: "מדוע שיוציא חמשת אלפים ש"ח לצורך הבדיקה"? למרות שבית הדין התרה באב כי לאור חוסר שיתוף הפעולה מצידו, עלול בית הדין לפסוק על פי החומר שבתיקי בית הדין, לא היה בכך כדי לשכנעו להשתתף בבדיקה למסוגלות הורית.
• ואכן, ביום כ"ו אדר תשס"ב (10.3.02), ניתן פסק דין בו קבע בית הדין את החזקתם הקבועה של ילדי בני הזוג בידי האם. בנימוקיו ציין בית הדין כי המשמורת הזמנית נקבעה כבר בידי האם, והבעל מסרב לשתף פעולה בענין הבדיקה למסוגלות הורית, והואיל ובית הדין אינו רואה כל ריעותא באם, הגורמת לפקפק באפשרותה לגדל את הילדים, אין מנוס בתנאי תיק זה אלא לקבוע את ההחזקה בידי האם.
• ביום כ"ט סיון תשס"ב (9.6.02) הוגשה על ידי האם "בקשה למתן היתר הגירה".
• האם ביקשה להתיר לילדי הצדדים להגר עמה לאוסטרליה. בנימוקיה היא מציינת כי בית הדין החליט למסור לידיה את החזקת הילדים, וכי מבחינת טובתם עדיפה הגירתם עם האשה על פני המצב הקיים. לה אין משפחה בישראל, היא אינה דוברת עברית ואין לה עבודה. במצבה זה אין לה כל סיכוי ריאלי לפרנס את משפחתה, מה גם שהאב אינו משלם את מזונות הילדים. בישראל היא נמצאת, לדבריה, במצב של מלחמת קיום מתמדת, הגורמת לאווירה של מתח מתמיד ולחצים קשים לה ולילדים. לעומת זאת, באוסטרליה יש לה משפחה חמה ותומכת. הוריה ואחיה יתגייסו לסייע לה בכלכלת המשפחה, וגם יתאפשר לה לצאת לעבודה. האם מציינת כי היא מודעת לחשיבות המשך הקשר בין הילדים לאב, וקשר זה יישמר על ידי ביקורים של האב באוסטרליה, שם הוא מנהל, לדבריה, עסקים לייבוא רהיטים. כן יוכל האב לקיים קשר טלפוני קבוע עם הילדים, כמו גם קשר שוטף ורציף באמצעות האינטרנט. לילדים לא תהיה בעיה להשתלב באוסטרליה, לאור העובדה שיש להם שם משפחה קרובה ואוהבת. הם יגיעו לסביבה תומכת, בה יש לאם חברים ומכרים רבים עם ילדים בגילם, גורמים שייקלו על קליטתם המוצלחת. הם יזכו לחיים יהודיים שורשיים ביותר. הם ילמדו בבית ספר יהודי, במסגרת הקהילה היהודית במלבורן בהנהגת הרב חיים גוטניק, קהילה אליה משתייכים הורי האם. האם אף צרפה מכתב של הרב התומך בבקשה.
• דיון בבקשה התקיים בבית הדין ביום כ"ז תמוז תשס"ב (7.7.02). ב"כ האם חזר על הבקשה וציין כי האב יוצא ובא לאוסטרליה. בתגובתו שאל האב אם יש לבית הדין סמכות לדון בבקשה, ובית הדין השיב על כך בחיוב. באשר לנסיעות לאוסטרליה השיב האב כי הפעם האחרונה שנסע לשם, היתה לפני שנתיים. הוא הוסיף כי העליה לישראל היתה ציונית, כדי שהילדים יתחנכו בישראל, וכי האם לא שיתפה פעולה בהעמקת הקשר של הילדים עם האב. הוא מתנגד להגירה. באת-כח האב שהגיעה לדיון באיחור ורק בשלב זה, הודיעה על התנגדות האב לסמכות בית הדין. לגופו של ענין טענה, כי הילדים התאקלמו בישראל, וכי התהפוכות אינן לטובת הילדים. לאב אין כיום עסקים שם, ועקב חובות וצו עיכוב יציאה הוא גם לא יוכל לטוס לשם. האם אינה בקשר טוב עם הוריה, הם גרו במרחק של 6 שעות טיסה, ואם הם רוצים לעזור שיעזרו לה כלכלית כשהיא בישראל. בסיום הדיון החליט בית הדין כי הטיפול בתיק יימשך, לאחר שיתקבל תסקיר משלים של פקידת הסעד.
• ביום 22.1.03 התקבל בבית הדין תסקיר של מינהל הרווחה והחברה בעיריית אשדוד, תסקיר אשר עסק בשאלת ההגירה של האם והילדים לאוסטרליה. התסקיר מציין את התסקירים הקודמים שתיארו מערכת יחסים מורכבת וקשה בין בני הזוג, שהילדים היו שאובים לתוכה, ובמיוחד הבן הגדול. תוארו הילדים והשתלבותם במוסדות הלימוד באשדוד. צויינה ההשקעה של האם בגידול וקידום הילדים. צויינה התנגדות האב להגירה. נאמר כי הוא מתכוון להישאר בישראל ורוצה להיות מעורב בחייהם. הוא מרגיש כי האם מקשה על כך, והדבר בא לידי ביטוי במגבלות שהיא מטילה על הילדים לשוחח עם האב בטלפון. התסקיר קובע כי שאלת ההגירה בקונטקס של משפחה זו הינה מורכבת ומסובכת. עולות שאלות כמו: עד כמה ההגירה תשפיע על הקשר בין הילדים לאב? מהן ההשלכות הרגשיות והתפקודיות של מעבר זה על כל אחד מן הילדים, גם לאור תפקידם בסכסוך ובקונפליקטים הבינהוריים? שאלת העיתוי - האם הילדים והמערכת המשפחתית הגיעו לייצוב ואיזון שיאפשר התמודדות עם מעבר נוסף זה, שלא יוביל למשבר? מהם הכוחות של הילדים להתמודד עם מעבר זה בכלל, ובתוך מערכת יחסים משפחתית קונפליקטואלית כל כך? מהי ההשפעה של מעבר זה על כל אחד מהילדים בנפרד, לאור מצבו וכוחותיו?
• בסיכומו של דבר, המליץ התסקיר, לבחון את השאלות שהועלו תוך כדי עריכת בדיקה למסוגלות הורית לשני ההורים.
• יצויין כי ביני לביני התקיימה התכתבות בין ב"כ הצדדים בקשר למקום בו תתקיים בדיקה למסוגלות הורית.
• לאחר העיון בתסקיר ובחומר שבתיקים, החליט בית הדין האזורי, ביום ג' אדר א' תשס"ג (5.2.03), כי אם הבעל לא יגיש תוך שבוע כתובת מכון בו תתקיים הבדיקה, ידון בית הדין בהסרת צו עיכוב היציאה שהוצא נגד הילדים. בסופו של דבר הוסכם על עריכת הבדיקה למסוגלות הורית במכון פסגות.
• ביום 3.8.03 התקבלה בבית הדין האזורי "חוות דעת מומחים" של מכון פסגות בענין המסוגלות ההורית ובענין ההגירה לאוסטרליה. חוות הדעת הינה ארוכה, מפורטת ומלומדת, ומכילה חמישה-עשר עמודים. לאחר ניתוח כל השיקולים המורכבים, על כל רבדיהם, מגיעה המסקנה, כי לילדים יהיה טוב יותר במשמורת האם, ולה יהיה טוב יותר באוסטרליה. לפיכך, נכון יהיה לאשר לאם להגר לשם עם הילדים.
• ביום כ"ח אלול תשס"ג (25.9.03) החליט בית הדין האזורי, כי הסמכות לדון בהחזקת הילדים מסורה לבית הדין, וכן פסק, ברוב דעות, בהסתמך על חוות הדעת של מכון פסגות, כי הילדים  ישארו בהחזקת האם וכי צווי עיכוב הנסיעה יוסרו תוך שבועיים ממתן פסק הדין. לדעת המיעוט, יש להמשיך בבירור החזקת הילדים באופן שהילדים יגדלו בארץ, ויש להותיר את צו עיכוב היציאה בקשר לילדים בתוקפו.
• האב ערער על פסק הדין במספר נימוקים. ראשית, לדבריו, יש להבחין בין משמורת להגירה. אף שבית הדין מוסמך במקרה זה לדון בשאלת המשמורת והחזקת הילדים, לא ניתנה הסכמה על ידי הבעל לדון בשאלת ההגירה, והיא גם לא היתה כרוכה בתביעת הגירושין. לכן לא היה בית הדין מוסמך לדון בבקשת ההגירה, מה גם שהיא הוגשה לאחר הגירושין. שנית, פסק הדין ניתן ללא נימוקים. שלישית, אם בית הדין מוסמך לדון בתביעת ההגירה, הרי שלגופו של ענין, צויינו כמה השגות על חוות הדעת של מכון פסגות. ורביעית, אם ההגירה תאושר, הרי לא נקבעו כלל הסדרי ראיה בין הילדים לאב, ולא נקבעה ערבות מצד המשיבה להבטחת קיום הסדרי הראיה.

דיון