סמכויות בתי המשפט - תניית שיפוט

1. על יסוד הרשום בסעיף 69 לחוזה שנחתם בין הצדדים, שבו נקבעה סמכות שיפוט ייחודית
ובלעדית לבתי המשפט בעיר תל-אביב, העביר בית-משפט קמא את התובענה שהוגשה לפניו אל
בית-משפט השלום בתל-אביב. על-כך הוגשה הבקשה דנן ליתן רשות ערעור ולקבוע, כי התניה
אינה בת תוקף בהיותה תנאי מקפח בחוזה אחיד. לאחר שניתנה לצדדים הזדמנות להביע
התנגדותם ושוכנעתי כי לא תיפגע זכותו של מי מהם, החלטתי לדון בבקשה זו כאילו ניתנה
הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

2. החוזה בין הצדדים נערך ונחתם בירושלים ונושאו הנו רכישת דירה בעיר זו. משסברו
המבקשים כי קמו להם עילות תביעה כלפי המשיבה, בעטיו של החוזה האמור, הוגשה התובענה
בת"א 4551/01, כאשר בסעיף 20 לכתב התביעה מצוין, כי לבית המשפט סמכות לדון בה, הן
מבחינת העניין והן מבחינת הסמכות המקומית, לאור "מקום חתימת החוזה". בהגנתה טענה
המשיבה, בין היתר, לסעיף שיפוט ייחודי ועמדה על זכותה לפי תקנה 5 לתקנות סדר הדין
האזרחי, תשמ"ד1984-, שלפיה "היה קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש
התובענה לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום; לא הוסכם בין בעלי הדין שמקום
השיפוט המוסכם יהיה מקום שיפוט ייחודי, יכול שתוגש התובענה לבית המשפט שבאותו מקום
או לבית משפט אחר לפי תקנות 3 או 4". מכיוון שהמדובר בתנית שיפוט הקובעת סמכות