סמיר נ' אבו רחמה

פסק דין

1.התובע והנתבע היו נתבעים 1-2 בתביעה שהגישו נגדם מס' תובעים בת.א. 1027/00 (מחוזי חיפה).

ביום 22.3.04 ניתן פס"ד ע"י כב' ס. הנשיא (כתוארו אז) הש' יעקובי שווילי ולפיו הוא קיבל את התביעה.

בנוסף לסעדים העיקריים שנפסקו נפסק כי –

"הנתבעים 1 ו-2 הדדית ישלמו לתובעים סך כולל של 20,000 ₪ הוצאות משפט. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום".

2.התובע דנן טוען, והוכיח את טענותיו, כי שילם לבדו לתובעים הנ"ל את מלוא הסכום של 20,000 ₪.

הנתבע אינו חולק על העובדה כי התובע שילם לבדו את כל הוצאות המשפט.

3.הנתבע העלה בכתב הגנתו מס' טענות, אך אין הן מהוות כלל הגנה.

לגבי הטענה שהעלה הנתבע בסע' 13 להגנתו ולפיה חובת התשלום ההדדית נוגעת רק לתובעים שם ולא יוצרת שום מצב משפטי או חובה בתיק שלפנינו – הרי המצב המשפטי הוא בדיוק הפוך.

דהיינו – בתיק הנ"ל יכול הזוכה לתבוע את מלוא הוצאותיו מכל אחד מהצדדים בנפרד (אבל לגבות פעם אחת) והוא לא חייב לגבות אותם בשווה משניהם. ואילו והמלה "הדדית" שהוספה בפסה"ד מלמדת על כך שבמישור היחסים שבין שני הנתבעים – הם חייבים בשווה בחלוקת ההוצאות ביניהם.

ולכן אם אחד מהם שילם את מלוא ההוצאות לצד הזוכה, הרי הוא זכאי לתבוע את מחצית הסכום "משותפו" לחיוב בהוצאות, כפי שנעשה בתיק שבפני.

זו הפרשנות היחידה, ואין אפשרות לפרש אחרת את הביטוי "הדדית" וכפי שנהוג הלכה למעשה בבית המשפט.

ר' עוד פירוש הביטוי "הדדיות" על נגזרותיו השונות במילון אבן שושן.

4.לא היתה מחלוקת עובדתית בין הצדדים והנתבע אף לא הגיש סיכומים, וכל ניהול התיק היה מיותר לחלוטין ולא היה מקום מצד הנתבע לגרור את התובע להוצאות ללא כל סיבה שהיא, וכשאין באמתחתו שום עילה.

להתנהגות זו יש למצוא ביטוי בהוצאות שתיפסקנה.

5.אשר על כן אני פוסק כדלהלן:

א.אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 17,927 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית החל מיום 22.3.09 ועד ליום התשלום בפועל.

ב.הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 350 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪ ומע"מ וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית החל מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתן היום, ב' אדר תש"ע, 16 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.