חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

סמיר חרובי נ' חטיב

: | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
25437-01-11
8.12.2011
בפני :
מירית פורר

- נגד -
:
מוחמד סמיר חרובי
:
מוסטפה חטיב
החלטה

החלטה

לפני בקשה למתן סעד זמני במסגרתו נתבקש בית המשפט לאסור על המשיב "לתפוס חזקה בבית אשר ברחוב באב אלחדיד 14, בעיר העתיקה בירושלים, וזאת עד להכרעה סופית בתביעה העיקרית."

התובענה העיקרית למתן צו מניעה קבוע הוגשה ביום 13.1.11 והבקשה לצו מניעה הוגשה ביום 26.9.11.

לטענת המבקש, שכר את הדירה מידי הווקף ביום 23.6.2010 שיפץ אותה ואין לו מגורים חלופיים. לבקשה צירף המבקש את החלטת בית הדין השרעי מיום 8.8.11, לפיה מדובר בנכס הקדש.

בתגובת המשיב מיום 23.10.11, נטען כי המבקש הגיש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה זהה אשר נדחתה. גם הערעור על ההחלטה של ראש ההוצאה לפועל נדחה (30252-09-11) ואף נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע. לטענתו, די באי גילוי זה בכדי להוביל לדחיית הבקשה.

עוד הדגיש, כי בהחלטת בית המשפט מיום 11.10.11 בערעור על ההחלטה של ראש ההוצאה לפועל נקבע כי המבקש "לא נתן הסבר כיצד יש בכוחו של פסק-דין של בית הדין שרעי לבטל או לעכב ביצוע של פסק-דין של בית משפט השלום."

המשיב צרף לתגובתו את פסק-דינו של כב' השופט רומנוב בתא (שלום י-ם) 2431/01 מוחמד מוסטפא ג'מאל אלחטיב נ' רבאח אחמד אלדוויק, שניתן ביום 16.4.2008, (להלן: התובענה לפינוי) במסגרתו הורה בית המשפט כי שוכר קודם בנכס יפונה ממנו. בפסק-הדין קבע בית המשפט כי הוכח כי לתובע, הוא המשיב בהליך דנא, הזכות לפנות דייר מהדירה אף אם לווקף נותרה זיקה לדירה:

"סיכומה של נקודה זו: גם אם אדחה את טענת התובע, כי הדירה מצויה בבעלותו המלאה, וגם אם אקבל את הטענה, כי הוא מחזיק רק בח'לו של הדירה, עדיין רשאי התובע לדרוש את פינויו של הנתבע מהדירה.

23.השאלה הרביעית היא, האם הוכח שהתובע הינו יורשו של האדם אשר רכש, לפני למעלה מ- 250 שנה, את הזכויות בדירה, על פי אותן שתי חוג'ות. יצויין, כי טענה בהקשר זה הועלתה על ידי הנתבע, לראשונה, בסיכומיו, ודי בכך כדי להביא לדחייתה, בשל שינוי חזית. מכל מקום, דומה שהתובע עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו בעניין זה, בשל מספר טעמים:

ראשית, עצם הימצאות החוג'ות העתיקות בידו של התובע, תומכות בטענתו, כי הזכויות בדירה עברו בירושה, מדור לדור, עד אשר הגיעו אליו.

שנית, אין חולק על כך שהתובע עצמו נולד בדירה מושא דיוננו, וכך גם אבותיו.

ושלישית, בשתי החוג'ות נכתב, כי הרוכשים הינם בני משפחת ח'טיב, ואין חולק על כך, שהתובע נמנה על משפחה ענפה זו.

24.עניין נוסף שיש להתייחס אליו, בקצרה, הוא טענה שהעלה הנתבע במסגרת ההליך הקודם שהתנהל נגדו, כי הוא שיפץ את הדירה, וכי שיפוץ זה כמוהו כדמי מפתח, ועל כן הוא רכש בדירה מעמד של דייר מוגן. טענה זו לא נטענה בבקשת הרשות להתגונן שהוגשה בתיק הנוכחי, היא עלתה, רק ברמז, במהלך שמיעת הראיות, והיא לא נטענה על ידי הנתבע בסיכומים. לפיכך, לא אדון בה, ואולם אציין, כי לכאורה יש יסוד לטענת התובע, שטענה זו לא הוכחה מבחינה עובדתית, והיא לא מתיישבת עם הפסיקה החלה בסוגיה זו.

סוף דבר:

25. מהטעמים עליהם עמדתי לעיל, אני מחליט לקבל את התביעה, ואני מורה לנתבע לפנות את הדירה, ולהחזירה לידי התובע, כשהיא ריקה מכל חפץ."

לטענת המשיב, הפינוי סוכל על ידי המשיב. לאחר שנפתח תיק ההוצאה לפועל ונמסרה אזהרה לאשת הנתבע בהליך הקודם ביום 18.10.10 הוגשה תובענה זו ביום 13.1.11 וביום 3.4.11, עת בעת שניסה לפנות את המשיב, הוצג לו פסק-דין, שניתן בהעדר הגנה, אשר הושג במרמה ובוטל ביום 15.6.11.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובתצהיר המשיב הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. להלן יפורטו הטעמים להחלטתי זו.

בבוא בית המשפט לשקול מתן סעד זמני עליו לבחון, בין היתר, את מהות הסעד הנעתר, סיכויי הצדדים להוכיח את טענותיהם – דהינו, קיומה של זכות לכאורית של המבקש לקבל את הסעדים המבוקשים על ידו, מאזן הנוחות, ניקיון כפיו ותום ליבו של המבקש, ובכללם פרטי הבקשה ומועד הגשתה. כל אחד מן השיקולים נבחן בפני עצמו וההחלטה נובעת ממכלול הרכיבים כפי שנבחנו על ידי בית המשפט בהסתמך על הבקשה כמו גם עדויות וטענות הצדדים בדיון.

בדיקת קיומו של התנאי הבסיסי למתן הצו הזמני, שהינה סיכויי ההליך, הינה לכאורית בלבד, אינה משקפת עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית (ע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ. אמר פד"י נו(1) 529), וכוחה של החלטה בעניין זה יפה לשאלת הסעד הזמני בלבד.

בשלב זה על בית המשפט לבחון קיומה של זכות לכאורית, הגם שאין כאמור להסיק ממנה, משום הכרעה לגופה של הטענה בתביעה העיקרית. הפסיקה קבעה, כי מבקש הסעד הזמני נדרש להראות "שהתביעה אינה טרדנית, וקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה" (ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 616); עוד נקבע שיש לבחון האם סיכוייו של המבקש לזכות בהליך העיקרי עדיפים על סיכויי יריבו [רע"א 706/09 קופת חולים מאוחדת נ' המרכז הכירורגי ירושלים, (לא פורסם, ניתן ביום 10.03.09)].

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>