סמידיה(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

החלטה

העותר מרצה מאסר של 7 חודשים. לטענתו הוא ריצה כבר רבע מתקופת מאסרו, ביקש לצאת לחופשה אך בקשתו סורבה. שכן, שב"ס מתנגד ליציאתו לחופשה בשל מידע המצוי ברשות שב"ס. הוא ציין בעתירתו כי הוא נדרש לעבור קורסים טיפוליים, אולם נוכח העובדה כי בסיום הקורסים הוא ממילא משתחרר, לא מצא מקום להשתתף באותם קורסים. בטיעוניו בפניי טען כי נאמר לו על ידי שב"ס שנפתחה לו חקירה בתיק סמים, אולם, מדובר בטעות. לטענתו הוא שפוט בגין עבירת נהיגה.

עקב שביתת פרקליטי המדינה, לא הוגשה תשובה לעתירה, אולם נציגת שב"ס נכחה בדיון. העותר לא התנגד כי חומר של שב"ס יוגש לעיוני על ידי נציגת שב"ס שישבה באולם, ובמהלך הדיון הוגשו לעיוני טופס 102 לעניין עבירת משמעת שעבר העותר ועמדת גורמי הטיפול של שב"ס. מעיון בטופס עולה כי העותר מרצה את מאסרו בגין עבירות תעבורה, תקיפה והכשלת שוטר וכן איומים.

מדו"ח גורמי הטיפול עולה כי עניינו של העותר נבחן על ידי צוות רב מקצועי, והותאמה עבורו חליפת תקון. כמו כן עולה כי בשל דיווח עצמי של האסיר אודות שימוש בסמים ואלכוהול, הוא הופנה לאבחון נרקולוגי בטרם יבחנו צרכים טיפוליים עתידיים שלו. נקבע כי במידה וימצא שאינו זקוק לטיפול גמילה אינטנסיבי, תבחן התאמתו לקבוצת טיפולית לשליטה בכעסים. נאמר כי בחודש שמיני 2010 הוא הודה בעת מעצרו בשימוש בסמים בעבר ושתיית אלכוהול אך סירב לטיפול גמילה, ולאחר קליטתו בשב"ס וגזירת דינו בחודש ספטמבר 2010 סיפר כי הוא נקי מסמים אולם נוהג להשתמש באלכוהול. כמו כן נאמר כי בשיחה עם עובדת סוציאלית בחודש אוקטובר 2010, הוא שלל באופן מוחלט גם שימוש באלכוהול ולא ראה עצמו כסובל מבעיית התמכרות וכן ציין כי אינו מעוניין בגמילה. כמו כן הוא סירב להגיע לאבחון נרקולוגי מספר פעמים נוכח עמדתו הנ"ל.

נוכח העובדה שיתרת מאסרו אינה מאפשרת שילובו בטיפול גמילה, הוא הופנה לטיפול החזקתי משמר [קבוצת צעדים ו- NA] הוא לא הגיע באופן קבוע לקבוצת צעדים ולקבוצה האחרת הגיע רק לסירוגין, הותיר רושם של מישהו נעדר מוטיבציה ומעורבותו במפגשים מוגבלת.

נוכח כל המפורט לעיל, התרשמות גורמי הטיפול היא כי לא ניתן לשלול את פוטנציאל מסוכנותו בעת חופשה, ועל כן סירבו הם להמליץ על חופשותיו.

דין העתירה להידחות.

הלכה פסוקה היא כי החלטה שנתקבלה על יסוד חוות דעת של גורמי טיפול מקצועיים, לא תחשב כהחלטה בלתי סבירה. במקרה דנן נתקבלה החלטה לשלילת חופשות על יסוד הערכת מסוכנות של גורמי הטיפול, שהינה החלטה מפורטת ומבוססת. זה המקום להזכיר כי חופשה אינה זכות המוקנית לאסיר, אלא פריבילגיה בלבד אשר ניתן לשלול אותה בשל העדפת צרכי בטחון הציבור מנגד. כך גם במקרה דנן.

סוף דבר, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטה על שלילת החופשות. העתירה נדחית.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו ביחד עם העתק הפרוטוקול לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"א, 22 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: