סמיאב ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

החלטה

בפניי בקשה לסילוק התביעה על סף מטעם הנתבעת מס' 3, (לצרכי בקשה זו תכונה הנתבעת), בשל השתק פלוגתא, מעשה בי דין, וסמכות ייחודית לביה"ד לעבודה.

אין חולק כי בין התובע לנתבעת התקיימו יחסי עובד מעביד.

התובענה שבפניי הינה לתשלום פיצוי בגין אחריות הנתבעת לכך שהנתבעת נכלא כליאת שווא, לטענת התובע.

לאחר קבלת התגובות אני סבורה שדין הבקשה להתקבל.

הטענת סמכות ייחודית;

טוענת הנתבעת כי הסמכות ייחודית הינה לביה"ד האזורי לעבודה הואיל והמדובר בתביעה לתשלום הפסדי השתכרות.

התובענה הינה תובענה בנזיקין, , ולכן אין מקום להורות על סילוק התביעה מנימוק זה.

השתק פלוגתא או מעשה בי דין;

בין הצדדים התנהל הליך אחר בביה"ד לעבודה, במסגרתו הגיעו הצדדים להסכם פשרה הקובע:

"לסילוק סופי ומוחלט של כל תביעות התובעת מהנתבעות, וכל תביעות הנתבעות מהתובע, תביעות הנתבעות בינן לבין עצמן בבית דין זה, מכל מן וסוג שהוא, עקב תקופת עבודתו וסיום עבודתו של התובע אצל הנתבעות בבית דין זה,..."

טוענת הנתבעת, כי התובע הגיש תביעה, והסכים כי הסכם הפשרה מהווה סיום הטענות כלפי הנתבעת. עוד נטען, כי כמו בתובענה בבית הדין גם כאן נתבעים הפסדי השתכרות, ושכר.

התובע טוען, כי הכוונה רק לתביעות שהתנהלו בביתה דין האזורי לעבודה והנוגעות לתשלום בעבור פיצויי פיטורין והפרשי שכר.

התובע טוען, כי המונח "בית דין זה", הכוונה רק לתביעה שהייתה מונחת בפני ביה"ד באותו המועד, ורק לתביעות שבסמכותו הייחודית של ביה"ד לעבודה.

כלומר, בפנינו תובע, שהגיש תביעה בבית הדין, הגיע להסכם פשרה שמסלק כל תביעותיו, ולפי האמור בהסכם הפשרה נכתב, כי ההסכם מסלק את כל התביעות מכל מן וסוג שהוא, וכעת טוען, כי קיימת לו זכות לתבוע, בעילה חדשה, אחרת, בגין הפסדי שכר שלא תבע בגינם.

אני סבורה, כי אין להתיר התנהלות כזו וזאת מנימוקים של ניהול הליך בתום לב. התובע, מבלי שיבהיר לנתבעת, כי יש באמתחתו תביעה נוספת, מגיע עימה לפשרה, המנוסחת בצורה כוללנית, הנוגעת לתביעות מכל מן וסוג שהוא, ומכוון להגיש תביעה בבית משפט אחר על מנת להימלט מהניסוח הכולל. לו התובע היה מחריג את התביעה שבפניי, או מבהיר במסגרת תגובתו, כי טענותיו ביחס לתביעה זו, הובאו בפני הנתבעת עובר להסכם הפשרה, אולי מסקנתי הייתה שונה, אולם התובע אינו טוען זאת, נהפוך הוא. לכן אני סבורה, כי התנהלות כזו היינו הסכם פשרה המסיים תובענה, על מנת להגיש תובענה נוספת מבלי להבהיר כי יש טענה נוספת, אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב, בניהול הליכים בבית המשפט.

זאת ועוד, התובע מודע לקושי שבניסוח הסכם הפשרה, ולעובדה כי הוא כולל את המילים, תביעות מכל מן והסוג שהוא, והוא מבקש למצוא את המזור במילים "בבית דין זה", וטוען, כי מאחר ולבית הדין לעבודה אין סמכות לדון בתובענה, הרי הסכם הפשרה למרות ניסוחו הכולל, לא מתייחס לתביעתו זו.

אני סבורה, כי המסקנה שלבית הדין אין סמכות לדון בתביעה המונחת בפניי, ביחס לנתבעת, שהינה המעבידה של התובע, הינה מסקנה לא נכונה.

סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה קובע:

".(א)לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –