סמחטין נ' ח'ורי ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

התובעת טוענת בסעיף 3 לכתב התביעה, בתיאור התאונה כדלקמן: "בתאריך 15.1.06, בשעה 9:55, נסעה התובעת באוטובוס הנהוג על ידי הנתבע מס' 1, תוך כדי כניסה לאוטובוס הנהג החל בנסיעה פתאומית והתובעת נחבטה, נפלה ונפגעה בברך שמאל ובצד ראש שמאל."

לאור זאת טענה התובעת לפיצוי על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה, 1975 (להלן:החוק).

הנתבעת הכחישה את חבותה ובסעיף 3 לכתב הגנתה ציינה:"... לא אירעה תאונת דרכים כנטען וכי התובעת לא נפגעה כנטען."

הגם שישנה בעיית חבות בתיק וחרף התנגדות הנתבעת מינה ביהמ"ש מומחה בתחום האורטופדי, את האורטופד ד"ר גלר איליה על מנת לחוות דעתו בנוגע למצבה הגופני של התובעת בעקבות אירוע תאונת הדרכים הנטען והמוכחש.

חוו"ד של ד"ר גלר נתקבלה בביהמ"ש ביום 17.6.10, ד"ר גלר בדק את המקרה, התייחס לעבר הרפואי של התובעת ותלונותיה ובסעיף "סיכום" קבע, כי לתובעת לא נותרה נכות רפואית או תפקודית בברך שמאל כתוצאה מהתאונה וכי אין צורך והצדקה גם למנות מומחה בתחום אא"ג עקב העדר תלונות בתחום.

התובעת השלימה עם קביעתו של ד"ר גלר ולא נשלחו למומחה שאלות הבהרה או נתבקשה העדתו והמשמעות היא, והתובעת הצהירה על כך, כי מדובר בתיק ללא אחוזי נכות.

הצדדים השכילו לסיים את התיק במסגרת קדם משפט על דרך של דיון סופי ביום 29.12.10 במהלכו העידה התובעת ונחקרה הן ביחס לנסיבות האירוע והן ביחס לנזק והצדדים סיכמו בעל פה.

בנסיבות אלה, ניתן בזאת פטור מיתרת האגרה החלה.

התובעת בתצהירה שהוגש לביהמ"ש, תיארה בסעיף 2 בסעיפים 2, 3 ו-4 את נסיבות האירוע, תוך שהיא מציינת בסעיף 2-ב' בין השאר: "לאחר שעליתי לאוטובוס ושילמתי את כרטיס הנסיעה, עוד בטרם הספקתי להתיישב, לפתע הנהג החל בנסיעה ונהדפתי לכיוון המושב ונחבלתי בברך שמאל וכן בפנים, בלחי מצד שמאל, ראש שמאל, מידית האחיזה של הכיסא."

עוד מצאה התובעת לציין בסעיף 4 לתצהירה: "זכור לי, כי מיד לאחר הפגיעה צעקתי לנהג שיסע בזהירות, כנראה הנהג לא שמע ולא שם לב, הואיל והיה בנהיגה ובירידה ולכן זו הסיבה שבמשטרה הכחיש את המקרה ולאחר שירדתי בנהרייה אמרתי לנהג שקיבלתי מכה והוא ענה "תרדי, תרדי, יש אנשים מאחורי" וירדתי."

על גרסתה זו חזרה התובעת בפני בעדותה בביהמ"ש וכן בחקירה שאפשרתי לב"כ הנתבעת, חקירה שהעלתה שגרסתה של התובעת אמינה, עקבית וקוהרנטית ולא נסתרה.

כאן המקום לציין, כי בעדותו במשטרה ציין הנתבע מס' 1 כדלקמן: "אני עובד כנהג אוטובוס בחברת נתיב אקספרס. ביום 15.1.06, על סמך הסידור אני נהגתי בקו 367 מכיוון צפת לכיוון נהריה דרך מעלות תרחשיא. בדרך אף נוסע לא פנה אליי בטענה שנפל ונפגע, במידה והיה פונה אליי, כל אזרח, אני רושם בדו"ח היומי, מדווח לחברה ולמשטרה וזה לא היה בכלל. האוטובוס תקין ולא זכור לי שלא ירד גשם באותו יום, אני הגעתי למשטרה על סמך הודעה מהסדרן."

יש לציין כי הנתבע 1 שהכחיש כל אירוע, לא זומן לעדות בביהמ"ש ולמעשה וויתרו על העדתו תוך העדת התובעת בלבד.

ב"כ התובעת ציין, כי למעשה אין בעדות זו כדי לשלול את גרסתה של התובעת, שאין מחלוקת שנסעה באותו קו על פי כרטיס שצורף, דהיינו קו 367, כי נחבלה בנסיבות אותן היא מתארת באוטובוס.

כמובן שגרסתה של התובעת לא עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבע המכחיש, כי נעשתה בפנייה אליו ואולם לאחר שמיעת התובעת אני נותן אמון, כי פנתה לנתבע, אשר מסיבות שונות כנראה, ובתוכן עצם הצורך בדיווח על המקרה, דבר שיש לו השלכות, בחר שלא לעשות כן.

גרסתה של התובעת עלתה בקנה אחד גם עם המסמכים הרפואיים שהוצגו לי. במסמכים הרפואיים שונים מצוין במפורש פגיעה ברכב/אוטובוס תוך כדי כניסה לרכב במהלך תחילת הנסיעה והדבר מוצא את ביטויו לכל אורך המסמכים הרפואיים, אשר למעשה תומכים בטענותיה של התובעת.

מכל המקובץ דלעיל, דהיינו גם גרסתה בביהמ"ש שנתתי בה אמון, העובדה שהמסמכים ותיאור המקרה על ידי התובעת הינו של חבלה בתוך האוטובוס ובשים לב לכך שלא הועמדו בפני כל כלים אחרים מתוכם אוכל לקבוע אחרת, אני פוסק כי דין התביעה להתקבל ונותן אמון כי התובעת נפגעה בנסיבות אותן תיארה בכתב תביעתה, בתצהירה ובביהמ"ש.

אציין, כי אינני רואה משמעות רבה לעובדה שהתובעת למעשה נחבלה פעמיים שכן החבלה המשמעותית הראשונה הייתה בברך ורק לאחר מכן כתוצאה מחוסר שיווי משקל, נפגעה גם בפניה כתוצאה מהפגיעה במסעד או ידית האחיזה של הכיסא.