סמחאת נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה לבטול החלטה בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, שניתנה ביום 16.5.13 בגין נהיגה ברכב הנמצא במצב העלול לסכן עוברי דרך.

טיעוני הצדדים

ב"כ המבקש טען בכתב ובע"פ כי הרכב תוקן ועל כן איננו מסכן יותר את עוברי הדרך, הרכב הינו רכבו היחיד של המבקש, אשר זקוק לו לצרכי פרנסתו.

המבקש נחקר על תצהירו וענה כי הנהג הינו בנו, וכי מסר את הרכב לבנו ברשות. הוא אישר כי בבעלותו 3 כלי רכב. המבקש טען כי כל הליקויים שנמצאו ברכב תוקנו, אך הרכב אוחסן בטרם הועבר לבדיקת בוחן ממשרד הרישוי.

התובעת התנגדה לבקשה, ציינה כי ברכב שבבעלות המבקש נמצאו ליקויים חמורים, בגינם הורה הבוחן המשטרתי לגרור את הרכב למוסך ולא לנהוג בו. הודע למבקש שעליו לגרור הרכב לבדיקת בוחן מטעם משרד הרישוי, אך הדבר טרם נעשה והרכב לא קיבל היתר נסיעה.

עוד טענה כי המבקש איננו עומד בתנאי סעיף 57 לפקודה. קיים יסוד סביר להניח שיוגש כתב אישום נגד הנהג, וכן למבקש כלי רכב נוספים, כך שהפגיעה בו פחותה.

ב"כ המבקש ציין כי כל הליקויים תוקנו למחרת יום רישום הדוח, וכי לו היה המבקש יודע על הליקויים לא היה מתיר לבנו לנהוג ברכב. לאחר התיקונים נגרר הרכב למגרש האחסנה, לאחר שחרורו יגרר לבדיקת בוחן משרד הרישוי. הסניגור בקש להסתפק בתקופת ההשבתה עד כה, וחזר על כך שהרכב נחוץ לפרנסת המשפחה. עוד הוסיף כי הנהג נפסל ל-30 יום, וכי ההגנה חזרה בה מבקשתה לבטל את פסילתו המנהלית.

דיון והכרעה

עיינתי בחומר החקירה ואני סבורה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת לנהג. הבוחן שעצר את הרכב משום שהנהג והנוסע לא היו חגורים, ערך בדיקה ברכב ומצא ליקויים חמורים במערכת ההיגוי, במערכת הבלימה ובמכללים נוספים. הבוחן סבר שהסכנה הנשקפת מהליקויים היא כה קשה, עד כי לא התיר נהיגה ברכב אפילו עד למוסך, וחייב לגרור אותו למוסך לצורך תיקון הליקויים הקשים שמצא.

בתגובתו הראשונית של הנהג נרשם: "אני יודע, אני היום יסדר את זה, אתמול היה במוסך והחליפו לי צינור", בתגובה משנית הוסיף: "אין לי מה להגיד מקסימום יקחו לי את הרשיון".

העבירה המיוחסת לנהג הינה חמורה, נהיגה ברכב שהליקויים בו כל כך משמעותיים מסכנת סכנה של ממש את כל משתמשי הדרך. הנהג הורשה לנהיגה בשנת 2002 וצבר לחובתו 23 הרשעות קודמות, האחרונה שבהן מיום 17.2.13 בגין עשיית מעשה המגביל שימוש בדרך. עוד בעברו חמש עבירות של נהיגת רכב שאיננו תקין, מספר עבירות של שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה ועוד. כמו כן, הורשע בגרימת תאונת דרכים בשנת 2003. עברו של הנהג מעיד על מסוכנותו.

המבקש הינו אביו של הנהג ובעל הרכב. אחריותו של בעל הרכב לליקויים ברורה מאליה. מתגובת הנהג עולה כי ידע על הליקויים, או לפחות על חלקם, ולמרות זאת, המשיך לנהוג ברכב.

המבקש התיר לבנו לנהוג ברכב, ולא עשה דבר על מנת למנוע את ביצוע העבירה. לפיכך, הוא איננו עומד בתנאי סעיף 57 לפקודה.

אני מקבלת את טענת המבקש לפיה השבתת הרכב גורמת לו קושי, אך בבעלותו לפחות שני כלי רכב נוספים, אשר מקטינים את הפגיעה בו. יחד עם זאת, באיזון בין כלל האינטרסים אני מוצאת כי השבתת הרכב ל-30 יום, הינה סבירה וראוייה בנסיבות העניין. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תעביר החלטתי זו לב"כ הצדדים באמצעות הפקס.

ניתנה היום, כ"ז סיון תשע"ג, 05 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: