סמוחלבוב נ' עובד ואח'

פסק דין

באי כוח הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984, לאחר שנשמעו הנהגים המעורבים, ועד מטעם התובע.

1.התובע טוען כי בעת שנסע ברח' זבולון, ונכנס לכיכר, הגיח לפתע רכב הנהוג על ידי הנתבע מצד ימין, ועל כן פגע בו התובע עם חלקו הקדמי ימני (בדלת אחורית שמאלית של רכב הנתבע).

התובע אישר בעדותו כי כאשר התקרב לכיכר ראה את הרכב הנהוג על ידי הנתבע כאשר הוא נוסע מצד ימין ומתקרב לכיכר, שם לב כי הרכב מאט את מהירות נסיעתו וסבר כי הוא עומד לעצור. רק כשהתובע כבר נסע בתוך הכיכר, הגביר הנתבע את מהירות נסיעתו ונכנס לכיכר בצורה מסוכנת ובאופן שחסמה לתובע את נתיב הנסיעה בו נסע, כך שהפגיעה היתה בלתי נמנעת.

2.הנתבע טוען, מנגד, כי בעת שהגיע לכיכר, והתכוון לעקוף אותה מצד ימין על מנת לפנות בהמשך שמאלה, הסתכל לכיוון שמאל, לא ראה כל רכב מצידו השמאלי, ועל כן נכנס לכיכר, הספיק לחצות נתיב נסיעה אחד, וכאשר הגיע לנתיב השני (הנתיב הפנימי הצמוד לכיכר), הגיח לפתע במהירות רכב הנהוג על ידי התובע, ופגע בו מצד שמאל.

3.לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, ועד נוסף מטעם התובע, אשר אף הדגימו באמצעות דגמי מכוניות את אופן התרחשות התאונה, שרטטו תרשים של מקום התאונה, ולאחר שעיינתי בכל החומר שהוצג בפניי, ובכלל זה, תמונות הנזק ברכב התובע, תיק המשטרה כולל עדויות הצדדים, הודעות לחברת הביטוח, חוות דעת שמאי, אני סבורה כי יש לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 6,000 ₪ נטו.

4.בקביעת סכום זה נתתי דעתי, בין היתר, לדברים הבאים:

א.נוהג רכב העומד להיכנס לכיכר חייב לוודא כי הכיכר פנויה וכי לא בא רכב מצד שמאל.

אין בידי לקבל את עדות הנתבע לפיה הסתכל שמאלה ולא ראה כל רכב בעת שהגיע לכיכר. דומה כי הסיבה שלא ראה רכב מצד שמאל נעוצה בכך שלא הסתכל כראוי לצד זה.

האמור לעיל נלמד מכך כי מקום המפגש בין הרכבים, על פי עדויות התובע והנתבע, היה מרוחק מרחק קצר מאוד מהנקודה שבה נכנס הנתבע לכיכר (כ -2 מטר) ובמרחק ארוך יותר מהנקודה שבה נכנס התובע לכיכר (על פי עדות הנתבע כ – 5 מטר). דבר זה אף עולה משרטוט שנעשה על ידי שוטר שהגיע למקום.

ב.לא נטען על ידי מי מהצדדים כי שדה הראיה במקום היה חסום, ומכאן עולה כי היה על הנתבע לראות את רכב התובע מצד שמאל בעת שהגיע לכיכר, וכן היה עליו להימנע מלהיכנס לכיכר כאשר זו אינה פנויה.

מכאן שיש להטיל את עיקר החבות על הנתבע.

ג.יחד עם האמור לעיל יש מקום להטיל, בנסיבות העניין, אשם תורם לא מבוטל גם על התובע:

התובע אישר בעדותו כי טרם כניסתו לכיכר ראה את רכב הנתבע כאשר הוא נוסע מצד ימין, ומכאן שיכול וצריך היה לצפות כי הנתבע עומד להיכנס לכיכר, כך שהיה עליו להאט את מהירות נסיעתו.

ודוק - תמונות הנזק ברכב התובע מאשרות כי התובע אכן נסע במהירות גבוהה. מדובר בפגיעת מעיכה חזקה מאוד בפגוש הקדמי.

אין לי ספק כי לו אכן היה התובע נוסע במהירות מתאימה למקום (במהירות של עד 40 קמ"ש כפי שהעיד) היה יכול לעצור בזמן ולמנוע את התאונה או לחילופין להקטין מאוד את הנזק – מהעובדה כי לא הצליח לעצור, ובהתחשב בתמונות הנזק ברכבו, ברור כי נסע במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך.

ד.בעניין הנזק נתתי דעתי לנזק הישיר בלבד בהתאם לאמור בחוות דעת השמאי, ולתשלום ששולם לשמאי בגין שכר טרחתו כאמור בקבלה שהוצגה.

5.סוף דבר – בשקלול האמור לעיל, בצירוף נימוקים נוספים שלא פורטו עקב מהות ההליך, הנני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע סך של 6,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 850 ₪. כן ישיב הנתבע לתובע את מחצית הראשונה של האגרה ששולמה.

בהתחשב בהסכמה שניתנה למתן פסק דין על דרך הפשרה, ניתן פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה, וככל שזו שולמה, היא תושב לידי התובע באמצעות בא כוחו על ידי הגזברות.

הסכום שנפסק לעיל ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.