סמוחה נ' משרד הבינוי והשיכון. ואח'

פסק דין

במסגרת עתירה זו מבוקש להורות על ביטול ההחלטה מיום 18.6.12 של הוועדה הבינמשרדית המיוחדת שהוקמה בהתאם לסעיף 5א לחוק הלוואות לדיור תשנ"ב-1992 (להלן: "חוק הלוואות לדיור") שניתנה בעניינה של העותרת, וכן לאפשר לעותרת למצות את זכותה על פי החוק לקיום דיון בוועדת ערר על החלטת הוועדה הבינמשרדית המיוחדת.

מושא העתירה הינו הלוואה שנטלה העותרת בסך 348,103 ₪, בתאריך 6.3.2003 מבנק אדנים למשכנתאות, שלימים נרכש על ידי משיב 5, לשם רכישת דירת עמידר שבה התגוררה עד לאותה עת במסגרת הדיור הציבורי. מחודש נובמבר 2008 החלה העותרת לפגר בהחזרי המשכנתא לבנק ועל רקע זאת התכנסה הוועדה הבינמישרדית כדי לדון בעניינה: תחילה בשנת 2010 ואחר כך, כאשר המשיכה העותרת שלא לעמוד בהחזר המשכנתא, התכנסה בשנית בתאריך 18.6.12 - היא ההחלטה נשוא העתירה.

במסגרת העתירה מלין ב"כ העותרת, בין השאר, כנגד אופן עבודת הוועדות ודרך קבלת ההחלטות בעניינה של העותרת. כך נטען, כי הרכב הוועדה בערעור היה זהה להרכב הוועדה המיוחדת, כי הפרוטוקולים אינם עומדים בדרישות מינימאליות ואף ולא מצוינים בהם שמות חברי הוועדה.

בראשונה יצוין, כי העתירה דכאן מעלה שאלה נכבדת לגבי סמכותו העניינית של בית משפט זה להידרש לה. חוק הלוואות לדיור אינו כלול בתוספת הראשונה של חוק בתי משפט לעניינים מנהליים תש"ס-2000. לטענת ב"כ העותרת, עניינה של העתירה נכנס לגדר הסיפא של סעיף 13 לתוספת הראשונה של חוק הנ"ל תחת ההגדרה "ענייני דיור ציבורי לפי כל נוהל", אלא שטיעון זה אינו נקי בעיני מספיקות, לנוכח העובדה שב"כ העותרת לא טען ולא הציג בפני קיומו של נוהל כלשהו, ספציפי או כללי . יהא אשר יהא, איני רואה הכרח להכריע בסוגיה זו וראוי להשאירה בצריך עיון שכן, לאור התפתחויות חדשות שאירעו סמוך לדיון בעתירה, כפי שיפורט להלן, מראש דינה של העתירה להיות מסולקת על הסף מאחר שהפכה תיאורטית.

מסתבר, כי בתאריך 16.10.13 התקבלה בעניינה של העותרת החלטה חדשה על ידי הוועדה הבינמשרדית המיוחדת שבמסגרתה ניתנה לה הקלה נוספת בהסדרי המשכנתא. על החלטה זו עומדת לעותרת זכות ערר תוך 60 יום. בנסיבות אלה, לא זו בלבד שמתייתר הצורך לדיון בהחלטה הקודמת מיום 18.6.12, הרי שגם אין סיבה להידרש להליכי הערר שהתקיימו בהקשר להחלטה זו.

בשולי הדברים יוער עם זאת, כי לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ולאור תשובות המשיבים, נחה דעתי שהרכב וועדת הערר שהתכנסה בעניינה של העותרת לא היה מורכב מאותם חברים ומבחינה זו לא נפל פגם בהליך. כמו כן יש טעם בהסברי המשיבים באשר לסיבות שבגללן מאפשרת וועדת הערר זכות טיעון ושימוע רק בכתב ולא בעל פה. לפרוצדורה זו נמצא עיגון כללי ועקרוני בפסיקה (ראה עמ"מ 2827/07 רחל חיות נגד משרד הבינוי והשיכון, פסקה כ"ד לפסק דינו של השופט רובינשטיין, 23.11.08). עם זאת, נכון תעשינה הוועדות - בין הוועדה המיוחדת ובין וועדת הערר - אם תנמקנה את החלטותיהן. החלטות לאקוניות אינן מאפשרות לפונה להבין את סיבת הדחייה, וגם אינן מאפשרות ביקורת ובחינה ראויה של ההחלטה, אם זו תידרש בבוא היום.

עוד אוסיף על דרך ההמלצה כי לאור העובדה שההחלטה החדשה התקבלה בעניינה של המבקשת בעת שהיה תלוי ועומד ההליך בעתירה, ומאחר שעל פי דין רשאית העותרת לערור עליה בתוך 60 יום, צודק יהיה לעכב הליכי פינוי נגדה עד שימוצה הליך זה.

סיכומו של דבר, אני מורה על סילוק העתירה על הסף.

ניתן היום, כ"ז חשון תשע"ד, 31 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

זכות ערעור תוך 30 יום.

המזכירות תשגר עותק פסק הדין לצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: