סמדשה נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב אשר הוגשה בהתאם לס' 57ב לפקודת התעבורה.

הצדדים אינם חלוקים על כך כי ביום 30.01.11, בעקבות שימוע בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, החליט קצין המשטרה פקד יצחק לוי מימת"א שרון על השבתה מנהלית של רכב המבקש למשך 30 יום בגין עבירה של נהיגה בשכרות אותה ביצע המבקש.

עיינתי בחומר החקירה ומצאתי ראיות לכאורה לכך שהמבקש נהג ברכב, נעצר על ידי השוטרים לבדיקת אלכוהול, כשל בבדיקת נשיפון, עוכב, נבדק במבחן ביצוע שבו לא עמד בהצלחה, הובל בהסכמתו לבדיקת ינשוף, תוך הקפדה על דרישות הבדיקה ואכן נמצא שריכוז האלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף הינו 440 מיקרוגרם.

המבקש עצמו ובא כוחו, הוסיפו וטענו בפני טענות נוספות מעבר לאמור בבקשתם, כגון שמציאת האלכוהול נבעה מהעובדה שהמבקש השתמש במי פה, בדיקת המאפיינים הייתה תקינה, השוטרים התווכחו בינם לבין עצמם ועוד, אך המדובר בסוג טענות אשר מן הראוי שיתבררו לגופו של תיק היה וימצא הנאשם לראוי לכפור באשמתו לאחר הקראה.

בשלב זה אין ספק בקיומן של ראיות לכאורה לביצוע עברה, שיש בה מסוכנות רבה ביותר למשתמשי הדרך.

עפ"י ס' 57ב(ב) לפקודת התעבורה, בית-המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

"(ב)

1.הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

עפ"י ס' 57ב(ג):

"בית-משפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב."

שקלתי היטב את טיעוניו המלומדים של ב"כ המבקש, אין מחלוקת כי הרכב שייך למבקש, אשר לכאורה נהג בו בשכרות. הטענה כי הרכב הנו רק רשום על שמו אך משמש את בני ביתו, לא תסייע בידו. בכל מקרה כבר נפסק כי הפגיעה בהקשר זה, מוגבלת ל- 30 יום, הינה מידתית וסבירה ביחס לחומרת העבירה ונסיבותיה.

שקלתי גם את הטענה שכיון שהקצין הפוסל השאיר בידיו את רישיון נהיגתו ולא פסל אותו פסילה מנהלית מלנהוג, יש טעם נפגם בנטילת הרכב, אך איני סבור כך.

כחלק מחומר החקירה עיינתי גם במסמך השימוע וההחלטה לעניין רישיון הנהיגה, על פי הרשום (ואיני מתייחס לטיעונים שלא בא זכרם בכתובים), המבקש ביקש לחוס על רישיון נהיגתו, בין היתר עקב היותו איש קבע מפעיל ציוד כבד בצבא הנזקק לרישיון, והקצין אכן ציין בנימוקיו, כי הנו מתחשב בתפקיד המבקש בצבא. טיעון זה לא עמד לזכותו בשימוע לעניין הרכב, כך שלמעשה מדובר בלא יותר מטענה קנטרנית כנגד "טוב ליבו" של הקצין, טענה שדינה להידחות.

לאור האמור מצאתי את החלטת הקצין סבירה.

הבקשה לביטול איסור שימוש – נדחית.

זכות ערר כחוק.

המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים.

תיק האשימה יושב לרשותה.