סמדג'ה נ' דוד שוורץ

פסק דין

העובדות:

זוהי תביעה לפיצוי התובע בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו בשל הפרת הסכם שיפוץ שנכרת בינו לבין הנתבע.

ההסכם צורף לכתב התביעה ומקור המסמך הוגש במסגרת הדיון בשל מחלוקת שנתגלעה בין הצדדים לעניין צילום המסמך שהוגש ומצורף לכתב התביעה.

התובע טוען, כי סוכם ביניהם כי לנתבע ישולם סכום של 5,500 ₪, ובנוסף לכך תשלום עבור חומרים. משך העבודה היה אמור להיות 13 יום ועבודות השיפוץ פורטו בסעיף 1 להסכם.

התובע טוען עוד, כי השיפוצים היו אמורים להסתיים ביום 22.12.2010 וביום 20.12.2010 הנתבע הפסיק לעבוד. שולם לו סכום של 1,500 ₪ מקדמה וכן החזר בסך 1,600 ₪ עבור חומרי עבודה.

התובע טוען עוד, כי הנתבע מסרב לסיים את העבודה וכן מסרב לשלם קנס על כל יום איחור כמצוין בחוזה. הפיצוי הנתבע כולל החזר הסכום ששולם והחזר תשלומים שוטפים לועד בית, ארנונה, גז, מים וחשמל, (בכתב התביעה לא פורט לאיזה תקופה) החזר תשלום ששילם לטענתו לפועלים שהנתבע הביא ואובדן ימי עבודה.

הנתבע טען בכתב ההגנה, כי רכש חומרים בסך 1,782 ₪ וקיבל תמורתם רק 1,600 ₪ מהתובע. לטענתו, ביצע בסופו של דבר עבודות נוספות לאלה שסוכם עליהם, ולכן חל עיכוב בביצוע העבודות. נוסף על כך היה באי כושר עבודה מיום 20.12.2010 בשל פריצות דיסק בגב תחתון . הנתבע טוען עוד כי ניסה לסייע לתובע לסיים את העבודה על ידי הבאת מחליפים, והתובע עמד על כך שישלם קנסות עבור כל יום איחור, וכן דרש החזר תשלומי גז, ארנונה, מים וחשמל למשך תקופה ארוכה והמדובר בסכום מופרז ומופרך.

הנתבע הגיש מסמכים רפואיים, התומכים ללא ספק בגירסתו כי מצבו הבריאותי לא איפשר השלמת העבודה. אין כל בסיס להסתייגויותיו של התובע ופרשנותו למסמכים הרפואיים. מנ/1 עולה, כי הנתבע לא היה כשיר לעבוד, בין היתר, גם לא היה כשיר לעבוד כמפעיל מכונה. מסמך נ/2, מציין כי הנתבע סובל מכאבי גב תחתון, מקבל טיפול תרופתי וזריקת וולטרן , וכי החל מיום 7.12.2010 הורו לו להימנע ממאמצים והרמת משקל במשך ששה שבועות. ביום 15.12.2010 עבר בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת, ומנ/5 עולה כי תקופת אי הכושר הסתיימה רק ביום 20.2.2011.

אין צורך בראיות על כך כי העבודה שהנתבע היה אמור לבצע עבור התובע כרוכה בעבודה פיזית, הדבר עולה מההסכם עצמו, וגם לגירסת התובע הנתבע ביצע חלק מהעבודה. כאמור התובע ציין בכתב התביעה כי הנתבע הפסיק לעבוד ביום 20.12.2010.

לאור האמור, הגעתי למסקנה כי הנתבע לא השלים את ביצוע העבודה בשל מצבו הרפואי. לפיכך אין המדובר בהפרת חוזה, אלא בסיכול החוזה לפי סעיף 18 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970, האומר:

"היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים".

נוסף על כך, לפי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973: "בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה". התובע לא הכחיש כי דרש מהנתבע לשלם קנסות. דרישה כאמור בנסיבות שהוכחו על ידי הנתבע, היא שימוש בזכות הנובעת מהחוזה שלא בתום לב. נכון שבהסכם שנכרת בין הצדדים, בסעיף 8 הצהיר הנתבע כי כל איחור יביא לניכוי של 100 ₪ עבור כל יום איחור מהסכום הסופי. דא עקא, בנסיבות מצב בריאותו נמנע מהנתבע מלסיים את העבודה.

בנוסף ולחילופין, גובה הנזק לא הוכח, והנזק הנתבע הוא מופרך ומוגזם. התובע טען בפרוטוקול בשורה 14 עמ' 1 "לשאלת ביהמ"ש- אין צורך בהוכחת כי העבודה לא בוצעה" ובשורה 11 "אין מה להוכיח בנזק משום שלא בוצעה העבודה ושולם הנזק". התובע אינו מדייק בעניין זה מאחר ושילם מקדמה בלבד, והנתבע ביצע חלק מהעבודות. היה על התובע להוכיח איזה חלק מהעבודה בוצע ומה שווי העבודה שבוצעה. תמונות בעניין זה אינן מספיקות. התובע הגיש מסמכים וביקש החזר ארנונה (ת/38) ללא ציון לאיזו תקופה מדובר. לכאורה עולה כי המדובר בארנונה ששולמה ביום 27.1.2011 כך שסביר כי המדובר בארנונה לחודש 12/2010. בחודש זה, אמור היה הנתבע לבצע את העבודה כך שאין קשר סיבתי משפטי בין הדרישה האמורה לבין המחדלים המיוחסים לנתבע. כך גם תובע התובע סכום של החזר עבור מים מיום 28.11.2010 עד ליום 1.2.2011, בטענה שאם היה הנתבע עומד בהסכם, הוא ובת זוגו היו נכנסים לדירה לפני חמישה חודשים, ולא היה תובע החזר הוצאות.

מבחן הקשר בין נזקים לבין מחדליו של הנתבע, אם בכלל, אינו קשר "אילולא לא". עסקינן בשיפוץ שהיה אמור להתבצע במשך 13 יום כך שלא יתכן כי בשל הפסקת העבודה יומיים לפני תום התקופה נגרם נזק כזה שמנע מהתובע ובת זוגו להיכנס לדירה עד סוף חודש אפריל. בכל מקרה, על התובע היה להקטין את נזקו, והוא לא טען ולא הוכיח כי במשך כל החודשים הללו לא מצא אדם אחר שישלים את העבודה . ראה לעניין זה סעיף 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970. הנטל בעניין הקטנת הנזק מוטל על התובע. התובע לא הרים נטל זה.

התובע תובע גם חשבון תקופתי מים וביוב מיום 4.8.2010 עד 5.10.2010 (ת/30) עוד לפני כריתת החוזה בינו לבין הנתבע.

מיותר לציין כי אין קשר בין המחדלים הנטענים , אם בכלל, לבין תשלום זה . ת/31 מתייחס לחשבון מים מיום 5.10.2010 עד 28.11.2010, כך שהאמור לגבי ת/30 חל גם במקרה זה . ת/32, מתייחס לתקופה של תשלום ארנונה לחודשים 3-4/11. אין לי אלא לשוב על כך כי עסקינן בשיפוץ שהיה אמור להתבצע במשך 13 יום בחודש 12/2010.

זאת ועוד, הנתבע העיד, ועדותו בעניין זה לא נסתרה כי הביא מחליפים שיסיימו את העבודה, והתובע סירב ואף דרש תשלום קנסות. כן טוען שסיים 60% מהעבודה, כך שלכאורה התשלום שקיבל אינו מכסה את חלק העבודה שביצע.

ת/33, הוא תשלום מיסים שנתי לשנת 2011, ואין לי אלא לשוב על האמור לעיל, לעניין גובה הנזק.

ת/34 מדבר על חשבון חשמל לתקופה מיום 21.9.2010 ועד יום 22.11.2010, תקופה הקודמת לתקופת השיפוץ הנטענת.