סמארה נ' אבו סאלח ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה בגין נזק שנגרם לטרקטורון של התובע מסוג פולאריס, שנת ייצור 2007, (להלן: "הטרקטורון"), לטענת התובע, עקב פגיעה ע"י רכב הנתבע 1 (להלן: "הנתבע").

בהתאם לתקנה 214 ט"ז (ב') לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד, ומאחר שמדובר בתביעה שהתבררה בהליך של סדר דין מהיר, יהיה פסק הדין שלהלן מנומק בתמציתיות.

לטענת התובע, ביום התאונה החנה את הטרקטורון ליד הכביש, במטעים בישוב מג'דל שמס, כשרכב מסוג ג'יפ (להלן: "הג'יפ"), שהיה נהוג ע"י הנתבע חזר אחורה ופגע בטרקטורון. ע"פ חוות הדעת שצירף התובע, נגרמו לטרקטורון נזקים בסכום של 33,300 ₪ והטרקטורון הוכרז כאבדן כללי. בנוסף תבע התובע הוצאות שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה.

בתקופה הרלוונטית לתאונה, הג'יפ היה מבוטח ע"י נתבעת 2 (להלן: "הנתבעת").

הנתבע הודה כי הג'יפ פגע בטרקטורון וכי הוא אשם בתאונה. אולם, הנתבעת כפרה בחבותה וטענה כי התאונה לא אירעה, או לא אירעה בנסיבות הנטענות וכי המדובר בקנוניה בין התובע לנתבע.

2.הנתבע לא הגיש כתב הגנה ואולם במועד הדיון, ביום 10/10/11, התייצב בביהמ"ש ולבקשת ובהסכמת הצדדים, העיד ונחקר על ידם.

מטעם התובע, העיד התובע. מטעם הנתבעת העיד חוקר אשר חקר את הצדדים ואשר לתצהירו צורף דו"ח על פיו הגיע למסקנה כי, נוכח הסתירות שעלו מחקירת הצדדים, התאונה לא אירעה כנטען.

בסיום העדויות, סיכמו הצדדים טענותיהם: לטענת התובע, הן מעדות התובע והן מעדות הנתבע, עולה כי התרחשה תאונה. התובע כפר בדו"ח החקירה שהגיש חוקר הנתבעת וטען כי הנתבעת לא הצביעה על כל ראייה עובדתית הסותרת את התרחשות התאונה.

הנתבע לא המתין באולם ביהמ"ש לסכם טענותיו ולאחר עדותו עזב את האולם.

לטענת הנתבעת, קודם שתידרש להוכיח את טענת הקנוניה, היה על התובע להוכיח את אירוע התאונה הנטענת. לטענת הנתבעת, התובע לא נכח כלל בעת התרחשות התאונה ואילו בעדות הנתבע התגלו סתירות והיא לא הייתה מהימנה. הנתבעת הצביעה על הסתירות שעלו מהעדויות ועל העדים שהתובע יכל לזמן להעיד, ולא זימן, וטענה, לפיכך, כי התובע לא הרים את נטל הראייה להתרחשות התאונה הנטענת.

דיון:

3. ההלכה הינה כי הנטל הראשוני להוכיח את קרות המקרה הביטוחי מוטל על התובע. רק משהוכיח התובע את התרחשות המקרה הביטוחי ומועלית טענה של קנוניה או מרמה, עובר הנטל להוכיח טענות אלה אל כתפי המבטחת (ראה ע"א 1845/90 סיני נ' מגדל פ"ד מ"ז (5) 661 וכן ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשום הובלות בע"מ, וכן ראה ע"א 391/89 ויסנר אורית נ' אריה חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ"ז (1) 831:

"קרות "מקרה הבטוח" הוא איפוא עילת התביעה של המבוטח. מכאן שעל המבוטח (בהעדר הוראה בפוליסה לסתור) רובץ נטל השכנוע בדבר קרות "מקרה הבטוח". נטל זה נשאר עליו עד הסוף. אך אם הראה לכאורה כי קרה "מקרה הבטוח" תעבור חובת הבאת הראיות על המבטחת. אם "בסוף היום", לאחר שהובאו כל הראיות, לא השתכנע בית המשפט, לפחות על פי מאזן ההסתברות, כי נכונה גרסת המבוטח, כי אז תדחה התביעה".

4.במקרה דנן, לאחר שבחנתי את העדויות והתרשמתי באופן בלתי אמצעי ממהימנותן ולאחר שהתייחסתי גם לעדים אותם יכול היה התובע להזמין להעיד ולא הזמינם – שוכנעתי כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו.

התובע לא הוכיח ברמת מאזן ההסתברות הנדרשת כי הנזקים שנגרמו לטרקטורון נגרמו בנסיבות הנטענות, ע"י הג'יפ:

ע"פ עדות התובע, כלל לא נכח במקום בעת התרחשות התאונה. לטענת התובע, אחיו בשם טארק (להלן: "טארק") התקשר אליו ואמר לו כי מישהו פגע בטרקטורון. אז יצא התובע, לטענתו, מהמטעים לכביש וראה שהטרקטורון התהפך מהכביש למטע.

העד הישיר היחיד שיכל להעיד בעניין הטענה כי הג'יפ פגע בטרקטורון הינו הנתבע, אשר עדותו לא הותירה בי רושם מהימן.

כבר בראשית הדברים אציין, כי תמוה בעיני שהנתבע, אשר כלל לא הגיש כתב הגנה ולא גילה מעורבות בהליך עד למועד הדיון, התעקש להיות נוכח באולם בעת שהתובע נחקר.

אם הנתבע הינו צד אובייקטיבי ואין לו עניין בתוצאות הדיון, מדוע ראה חשיבות לעמוד על כך שכצד בהליך ישמע את תשובות התובע בעת שהתובע נחקר ביחס לנסיבות התאונה.