סמאר נ' יאסין ואח'

פסק דין

תביעה לפיצוי כספי בגין נזקי רכוש, שנגרמו לרכב המרצדס של התובע שמספרו 8505414 (להלן- "הרכב") בשל תאונת דרכים שהתרחשה ביום 24.10.2010, בה היו מעורבים רכב התובע הנהוג על ידו ומשאית הנהוגה על ידי הנתבע 1 ומבוטחת בביטוח צד ג' על ידי הנתבעת 2.

התובע טען בתביעתו כי בעת שרכבו עמד על מדרכה בצד הכביש הראשי ביישוב טמרה, כשפניו לכיוון הכביש, המשאית הנהוגה על ידי הנתבע 1 הסבה נזק לצדו השמאלי קדמי של רכבו.

הנתבעים טענו בכתב הגנתם כי בעת שהנתבע 1 נהג במשאית, בכיכר, מכיוון מערב לכיוון מזרח בכביש חד סטרי, רכב התובע, שחנה על המדרכה, החל להתדרדר לכיוון הכביש ופגע במשאית בצידה הימני בחלק האמצעי.

בתיק זה התקיימו שתי ישיבות הוכחות, הראשונה ביום 15.6.2011, והשנייה ביום 29.5.2012. בישיבה הראשונה שמעתי את עדויות התובע והנתבע 1.

התובע העיד בעדותו כי בעת שעמד, בעצירה מוחלטת, על מדרכה מונמכת, כשפניו לכיוון הכביש, המשאית הנהוגה על ידי הנתבע 1, "פתחה את הסיבוב" ופגעה ברכבו בצדו השמאלי קדמי. לדבריו: "כנראה בכיכר מישהו התקרב אליו והוא פתח את הסיבוב בלי להרגיש" (פרו', עמ' 2, ש' 20).

התובע הוסיף כי בעת שארעה התאונה, עדיין חנה על המדרכה וטרם יצא אל עבר הכביש: "אני הייתי על המדרכה ולא בכביש" (פרו', עמ' 1, ש' 28).

לדבריו, נהג המשאית כלל לא הבחין בו ופגע בו, עם צדו הימני בחלק שבו ממוקמים מיכלי הדלק של המשאית.

הנתבע 1 טען בעדותו כי רכב התובע הוא שהתדרדר אל עבר רכבו, פגע במשאית ליד מיכל הדלק וחזר לאחור, כאשר לדבריו, אסור היה לתובע "לצאת מהאדום לבן", ובכך כיוון לכך שהתובע חנה על מדרכה המסומנת בפסים אדום-לבן.

לאחר תום ישיבת ההוכחות הראשונה, ביקש התובע לזמן עד נוסף שהיה, לטענתו, עד ראייה לאירוע, וזאת על אף שהובהר לו כי היה עליו לזמן עד זה, מלכתחילה, וכי זימון העד לישיבה נוספת יהא כרוך בתשלום הוצאות משפט. התובע עמד על בקשתו לזמן את העד הנוסף, חויב בהוצאות משפט בסך של 500 ₪ לכל אחד מן הנתבעים, ונקבעה ישיבה נוספת ליום 22.05.12.

בישיבה זו, שמעתי את העד מטעם התובע, מר עוואד אחמד. עד זה המכיר את שני הצדדים, ואשר עדותו הותירה רושם אמין, ציין כי הבחין ברכב המרצדס של התובע בעת שהוא עצמו נסע בכיכר והסתכל שמאלה על התנועה. לדבריו, בעת שראה את המרצדס של התובע, זו הייתה בעצירה מוחלטת.

העד לא ידע לומר האם רכב התובע עמד כולו על המדרכה או שמא חלקו כבר היה על הכביש. העד גם אישר בהגינותו כי לא ראה את התאונה עצמה: "לא ראיתי איך המשאית דפקה את הדלת בכלל" (פרו', עמ' 5, ש' 17), אלא שאחרי שנכנס לכיכר, ראה את התאונה, כאשר, לדבריו, "מי אשם אני לא יודע" (פרו', עמ' 5, ש' 24).

אף שהעד לא ראה את התאונה עצמה, ואף לא ידע לומר האם רכב התובע גלש כבר לכביש, אם לאו, הוא עמד על דעתו שכאשר הוא ראה את רכב המרצדס של התובע, היה הרכב בעצירה מוחלטת, ובאותה עת המשאית טרם חלפה על פניו.

במהלך הישיבה הנוספת שמעתי פעם נוספת הן את התובע והן את הנתבע 1. הנתבע 1 הציג תמונות של הרכבים לאחר התאונה, והראה כי רכב התובע מצוי במרחק מן המשאית, וזאת כדי לשכנעני כי המשאית לא סטתה לעבר רכב התובע. התובע טען כי התמונות שהוצגו על ידי הנתבע 1, אינן משקפות את מקום עמידתם של הרכבים בעת התאונה והציג תמונה אחרת שלדבריו, תומכת דווקא בגרסתו.

עוד הוסיף התובע בפניי כי: "אם לא הייתי משוכנע בצדקתי שהוא נישק בצד את רכבי שהוא יוקרתי, הייתי הולך ומשלם את ההשתתפות העצמית בסך של 2,000 ₪ והייתי הולך לביטוח שלי, אך אני מאמין בצדקתי ורק בגלל ההשתתפות העצמית הגבוהה של המשאית, הוא לא רצה לשלם את הנזק" (פרו' עמ' 6, ש' 26).

אף שההכרעה בתיק זה לא הייתה לי קלה, הרי שלאחר ששקלתי בזהירות את הראיות שהונחו בפניי, נחה דעתי שגרסת התובע מסתברת יותר מגרסת הנתבע 1, כי יש להעדיפה על פני גרסת הנתבעים, וכי התובע הוכיח את גרסתו על פי מבחן הטיית מאזן ההסתברויות (51%).

לאחר שבחנתי את העדויות, אני סבורה כי רכב התובע אשר עמד בעצירה מוחלטת על גבי מדרכה מונמכת כשפניו לעבר הכביש וביקש להשתלב בו, נפגע מן המשאית אשר חלפה על פניו. ואולם, אני סבורה כי רכבו לא היה מצוי כולו בתוך המדרכה, כפי שטען, אלא שחלקו הקדמי שמאלי כבר גלש קמעה אל עבר הכביש, כאשר בהקשר זה יש לזכור כי העד הניטראלי מטעם התובע לא חיזק את גרסתו של התובע בנקודה זו והשיב בהגינות כי לא שם לב האם החלק הקדמי של התובע כבר היה בתוך הכביש.

נהג המשאית לא יכול היה לראות את רכב התובע בעת התאונה, לא כל שכן שלא יכול היה לראות את רכב התובע מתדרדר אל עבר הכביש, ולכן כל שיש בפניי זה את גרסת התובע שלא נסתרה על ידי גרסת הנתבע 1 אשר, כאמור, לא יכול היה לראות את רכב התובע מתדרדר לעבר המשאית.

גרסת התובע מחוזקת בגרסת העד מטעמו שעשה רושם מהימן, וזאת על אף שאותו עד לא ראה את התאונה עצמה. עד זה ראה את רכב התובע עומד בעצירה מוחלטת, וזאת עוד לפני שהמשאית חלפה על פניו. איזו סיבה יש לתובע, שלפי עדות העד הניטראלי מטעמו, עמד בעצירה מוחלטת מתוך מטרה להשתלב בכביש, להמשיך ולרדת לתוך הכביש כאשר משאית ענק עומדת לחלוף על פניו?? הטענה שרכב התובע התדרדר אל עבר המשאית, מסתברת אפוא פחות, כאשר הלכה למעשה, גם אין בפניי כל עדות ישירה לכך שרכב התובע התדרדר, אלא מדובר בהשערה של נהג המשאית שלא יכול היה לראות את התדרדרות רכב התובע ממקום שבתו במרום המשאית.

זאת ועוד, מעיון בתמונות ניתן להיווכח כי מדובר בכביש המתעקל מעט לכיוון צד ימין ליד המדרכה עליה עמד התובע, ומייד לאחר מכן מתעקל שמאלה לכיוון הכיכר. לכן, סביר יותר שהמשאית סטתה מעט ימינה לפני הכיכר כדי להכין ולקדם את פנייתה שמאלה בכיכר עצמה. העיקול בכביש, תחילה ימינה ומיד לאחר מכן שמאלה, מתיישב יותר עם גרסת התובע, לפיה המשאית שהינה משאית גדולה וכבדה, פתחה את הסיבוב ונצמדה לימין לפני הפניה שמאלה בכיכר, ולכן פגעה ברכב התובע אשר, כאמור, עמד באלכסון כשחלקו השמאלי קדמי גלש מעט מעבר למדרכה, כדי להשתלב ימינה בכביש.