סמאר נ' אבו רומי ואח'

החלטה

בקשה לנקיטת הליכי בזיון לפי פקודת בזיון בית משפט, אותה הגיש המבקש/התובע (להלן: "המבקש") נגד המשיב/הנתבע 1 (להלן: "המשיב").

רקע

1.ביום 17.1.13 הגיש המבקש כתב תביעה כנגד המשיב ושני אחיו, וכן כנגד בני משפחה נוספים. התביעה הינה למתן צו מניעה קבוע בנוגע למקרקעין המצויים בטמרה הידועים כחלקה 97 בגוש 18566 (להלן: "המקרקעין" או "החלקה"). המקרקעין הינם בבעלות משותפת (מושע) של המבקש, המשיב וחלק מהנתבעים, אשר רשומים כבעלים של חלקים שונים במקרקעין.

2.המבקש טען בתביעתו, כי המשיב ו/או מי מהנתבעים האחרים תפסו חזקה שלא כדין בחלק מסוים של המקרקעין, ללא הסכמת המבקש, והחלו לבצע שם עבודות בניה, הכוללות עבודות חפירה ועבודות טפסנות לצורך יציקת גדרות מבטון. המבקש טען כי ביצוע עבודות הבניה ע"י המשיב ו/או מי מהנתבעים על חלק מסוים של המקרקעין, ללא היתר בניה כדין ובהיעדר פירוק השיתוף לפי סעיף 38 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, מהווה מעשה שלא כדין, הפוגע בזכויותיו הקנייניות של המבקש ויתר בעלי המקרקעין. על כן, במסגרת כתב התביעה התבקש צו מניעה קבוע כנגד הנתבעים אשר יורה להם להימנע מהמשך ביצוע עבודות הבניה, וכן צו עשה להסרת העבודות שבוצעו שלא כדין והחזרת המצב לקדמותו.

3.בד בבד עם הגשת התביעה העיקרית, הגיש המבקש בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, המורה למשיב ולכל אדם אחר הפועל מטעמו, להימנע מביצוע עבודות חפירה ו/או טפסנות ו/או יציקה ו/או בנייה כלשהי במקרקעין. המבקש טען כי מתן הצו דרוש באופן דחוף למניעת התקדמות העבודות, למניעת נזקים ולשמירה על המצב הקיים עד לקיום דיון במעמד שני הצדדים ו/או עד למתן פס"ד בתביעה העיקרית.

4.במסגרת החלטתי מיום 17.1.13, בעניין הבקשה למתן צו מניעה במעמד צד אחד, קבעתי כי מובן מאליו שחל איסור מוחלט לבנות ללא היתר בנייה כדין, וכי על המבקש לפנות לוועדה המקומית לתכנון ובנייה "שפלת הגליל", על מנת שתפעל על פי סמכויותיה בפיקוח על הבנייה (להלן: "הוועדה"). כמו כן נקבע דיון במעמד הצדדים ביום 24.1.13.

5.ביום 20.1.13 הגיש המבקש בקשה בהולה לעיון חוזר ובקשה למתן צו מניעה ארעי, במסגרתו התבקשתי לעיין מחדש בהחלטתי מיום 17.1.13, בהתחשב בכך שאין בתכניות מדידה שונות אותן צירף המבקש, כדי להקנות למשיב זכות לתפוס חזקה בלעדית בחלק מסוים במקרקעין. במסגרת בקשה זו התבקשתי להורות על מתן צו מניעה ארעי להפסקת עבודות הבניה במקרקעין וזאת עד לדיון הקבוע ביום 24.1.13 במעמד שני הצדדים.

6.בהחלטתי מיום 20.1.13 קבעתי כי איני מוצאת לנכון לשנות את החלטתי. קבעתי, כי אם קיימת תכנית חלוקה עליה חתומים מוכרי הזכות לתובע אשר עדיין אינו רשום כבעלים בחלקה, הרי היא מחייבת גם את מי שבא בנעליהם, וכי עניין זה יש לברר בדיון במעמד שני הצדדים. כן הדגשתי כי אין בכך להכשיר בנייה ללא היתר וברי כי אם היא נעשית על ידי הנתבעים, או מי מטעמם, יש להפסיקה מיד, כפי שנכתב גם בהחלטתי הקודמת. כן ציינתי כי הנתבעים או מי מהם, אם הם בונים כרגע ללא היתר, מבצעים לכאורה עבירה פלילית ומסתכנים בהשלכות הנובעות מכך, ובכלל זה בצו הריסה אשר יכול ויינתן גם בהליך זה.

7.ביום 23.1.13 הגיש המשיב תצהיר תשובה לבקשת המבקש למתן צו מניעה זמני. המשיב טען כי הוא ואחיו רכשו חלקים מוגדרים במקרקעין בהתאם לתשריט אשר הוכן על ידי מודד מוסמך, וכי אחיו ויתרו על החלק שלהם במקרקעין לטובתו. המשיב הקים על החלק שלו מבנה בן שתי קומות עם גדרות מסביב מצד מזרח וצפון בשנת 2004. ביום 30.8.04 ניתן היתר בניה ע"י הוועדה, לפיו שטח הגדרות הינו 130 מטר. המשיב הצהיר כי לפני מספר חודשים ביצע עבודות חפירה בשטח הדרומי של החלק שלו על מנת ליישרו עם יתרת השטח עליו נבנה המבנה. בעקבות עבודות החפירה והיישור נוצר הפרש גובה בין 2-4 מטר, דבר אשר הינו מסוכן מאד לאור העובדה כי בקרבת מקום ממוקם האצטדיון העירוני ובית ספר תיכון, ולכן, לפני כחודש התחיל בבניית קיר תומך לאורך הגבול הדרומי וזאת בהתאם להיתר הבניה משנת 2004. המשיב טען כי המשך בניית הקיר היא הכרחית והתחייב כי יהרוס את הקיר במידה ויתברר כי פלש לחלקו של המבקש.

8.ביום 21.1.13 ניתן צו מינהלי להפסקת הבניה ע"י הוועדה. המבקש הגיש את הצו ביחד עם מכתב מהנדס הוועדה ביום 24.1.13.

9.ביום 31.1.13 נערך דיון במעמד הצדדים. ב"כ המשיב הודה כי "אנו מודים ומאשרים, כי ההיתר בנוגע לקיר כבר פג תוקף, ועברו שנתיים, ואי אפשר לבנות לפי ההיתר הזה. יש לנו בקשה חדשה לבנייה חדשה בשטח ובין היתר הכנסנו את בניית הקיר התומך הזה." ב"כ המשיב ציין כי אין בעיה כי צו המניעה הזמני יישאר על כנו, בכפוף לכך שהתביעה העיקרית תיקבע לדיון תוך פרק זמן קצר.

נוכח דברים אלו, בהחלטתי במסגרת הדיון ביום 31.1.13 קבעתי כי הצו אשר ניתן על ידי, האוסר בנייה ללא היתר, יישאר על כנו.

10.ביום 14.2.13 הגישו הנתבעים כתב הגנה, במסגרתו טענו כי אמנם אין פס"ד לפירוק השיתוף, אך החלקה מחולקת בעין מזה זמן רב ולכל אחד ידוע איזה חלק הוא שלו ובו הוא משתמש. הנתבעים טענו כי לא פלשו לחלקים שלא בבעלותם וכי החלק אשר מבוצעות בו העבודות הינו החלק שלהם בהתאם להסכם ותשריט מדידה חתום ע"י הבעלים המקורי של החלקה.

11.ביום 25.4.13 הגיש המבקש בקשה על פי פקודת ביזיון בית משפט, נשוא החלטה זו, במסגרתה טען כי המשיב הפר את צו המניעה הזמני שניתן נגדו ביום 31.1.13, האוסר עליו לבצע עבודות בנייה ללא היתר במקרקעין. המבקש טען כי לאחרונה התגלה לו כי המשיב יצק קיר בטון לאורך כל שטח החלקה, באופן אשר מחלק את החלקה לשתי חלקות. בכך, המשיב מתעלם מהחלטות בית המשפט ורומס ברגל גסה את צו המניעה הזמני שניתן נגדו, הכל בבחינת "אין דין ואין דיין". במסגרת הבקשה הנ"ל ביקש המבקש לכוף את המשיב להרוס את כל הבנייה, לחייבו בקנס יומי עבור כל יום שלא יבצע את ההריסה, וכן לקבוע מאסר שיופעל אם המשיב לא יקיים את החלטת בית המשפט ו/או יפר בעתיד את הצווים הזמניים.

12.במסגרת תצהיר תשובה שהגיש המשיב ביום 11.7.13, טען המשיב כי אמנם החלקה בבעלותו, אך מאחר והוא חולה במחלה קשה, אחיו שאהר אבו רומי (הנתבע 2, להלן: "שאהר") הוא אשר מטפל בכל ענייניו. המשיב טען כי לא נודע לו על המשך בניית הקיר אלא לאחר סיומו. כן הצהיר כי אחיו שאהר החליט להמשיך בבניית הקיר לאחר שניתן אישור בעל פה על ידי ועדת תכנון ובניה. המשיב הצהיר כי מהנדס מטעמו ביצע את כל הדרוש לצורך הוצאת היתר בניה, ולפי מיטב ידיעתו ההיתר יינתן תוך כמה ימים. כמו כן המשיב התחייב להרוס את הקיר על חשבונו ולהחזיר את המצב לקדמותו במידה והתביעה תידחה ו/או לא יינתן היתר בנייה.

13.במסגרת הדיון שנערך ביום 15.7.13, הציג ב"כ המשיב היתר בניה אשר קיבל לטענתו באותו היום. ב"כ המשיב ציין כי אינו ממעיט מחומרת המעשים שנעשו, אך מאחר ולטענת המשיב ניתן אישור בע"פ על המשך הבנייה, הבנייה אושרה בפועל לפני יותר מחודש וחצי. לטענתו הייתה בעיה בתשלום חוב של מעל 120,000 ₪ עבור מים וביוב, ולאחר שהוסדר התשלום ניתן היתר הבנייה שכולל בין היתר את בניית הקיר התומך. מנגד, ב"כ המבקש טען כי אין בהודעה על מתן היתר כדי להכשיר את מעשי המשיב, אשר התעלם מצו המניעה הזמני תוך רמיסת החוק ברגל גסה.

14.במסגרת הדיון שנערך ביום 6.10.13, טען ב"כ המשיב כי צו הריסה הוא סעד מאד קיצוני וקודם לכן על ביהמ"ש להיווכח כי אכן למבקש יש זכות בחלקה וכי המשיב פלש לחלקו, ועל כן ביקש לקבוע את התיק לשמיעה. מנגד, ב"כ המבקש ביקש כי הצו יורחב כך שלא תהיה בנייה נוספת בשטח עד להכרעת ביהמ"ש.

המסגרת הנורמטיבית

15.סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית משפט, (חא"י, פרק כ"ג מס' 12, 1929) (להלן: "פקודת בזיון בית המשפט") קובע כדלקמן: