סמאר נ' אבו רומי

החלטה

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על רכיב אחד בהחלטת בית משפט השלום בחיפה מיום 19.12.13 אשר ניתנה בבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט שהגיש המבקש במסגרת ת.א. 33509-01-13 של בית משפט השלום בחיפה.

בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי על אף שבימ"ש השלום קבע בסעיף 30 להחלטתו כי יש בידי המשיב כדי להשיב את המצב לקדמותו ולהרוס את הקיר אשר נבנה בניגוד לצו שניתן על ידי בימ"ש קמא, בנסיבות העניין קבע בימ"ש קמא כי אין מקום להורות על הריסת הקיר שנבנה. כן מצא בימ"ש קמא כי על אף שהליך לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט אכן מסמיך את בית המשפט לצוות על מפר הצו להחזיר את המצב לקדמותו, בנסיבות העניין אין מקום לעשות שימוש בהליך זה.

המבקש טוען כי מדובר בקביעה מוטעית של בימ"ש קמא, הנוגדת את ההלכה שנפסקה בביהמ"ש העליון.

להשלמת התמונה יצויין כי מדובר במקרקעין הנמצאים בבעלות משותפת (מושע) של המבקש, המשיב, וחלק מהנתבעים הנוספים בתיק שנוהל בבימ"ש קמא, אשר רשומים כבעלים של חלקים שונים במקרקעין. המבקש הגיש כתב תביעה נגד המשיב והנתבעים הנוספים למתן צו מניעה קבוע בנוגע למקרקעין המצויים בטמרה. המבקש טען בתביעתו כי המשיב או מי מהנתבעים האחרים תפסו חזקה שלא כדין בחלק מסויים של המקרקעין, ללא הסכמת המבקש, והחלו לבצע שם עבודות בנייה, הכוללות עבודות חפירה ועבודות טפסנות לצורך יציקת גדרות מבטון. המבקש טען בתביעתו בבימ"ש קמא כי ביצוע עבודות הבנייה על ידי המשיב או מי מהנתבעים האחרים על חלק מסויים של המקרקעין, ללא היתר בנייה כדין ובהיעדר פירוק השיתוף, מהווה מעשה שלא כדין, הפוגע בזכויותיו הקנייניות של המבקש ויתר בעלי המקרקעין.

במסגרת כתב התביעה שהוגש לבימ"ש קמא התבקש צו מניעה קבוע נגד הנתבעים אשר יורה להם להימנע מהמשך ביצוע עבודות הבנייה וכן צו עשה להסרת העבודות שבוצעו שלא כדין והחזרת המצב לקדמותו. בימ"ש קמא התבקש ליתן צו מניעה במעמד צד אחד. בעניין זה קבע בימ"ש קמא כי מובן מאליו שחל איסור מוחלט לבנות ללא היתר בנייה כדין וכי על המבקש לפנות לוועדה המקומית לתכנון ובנייה "שפלת הגליל" על מנת שתפעל על פי סמכויותיה בפיקוח על הבנייה. במהלך ניהול התביעה הנ"ל הגיש המבקש בקשה על פי פקודת בזיון בית משפט במסגרתה טען כי המשיב הפר את צו המניעה הזמני שניתן נגדו, האוסר עליו לבצע עבודות בנייה ללא היתר לבניה במקרקעין. המבקש טען כי התגלה לו כי המשיב יצק קיר בטון לאורך כל שטח החלקה, באופן אשר מחלק את החלקה לשתי חלקות ובכך התעלם מהחלטות בית המשפט ומצו המניעה הזמני שניתן נגדו. המשיב טען לעניין זה כי אמנם החלקה בבעלותו אך מאחר שהוא חולה במחלה קשה, אחיו (הנתבע 2 לכתב התביעה בבימ"ש קמא) מטפל בענייניו. המשיב טען כי לא נודע לו על המשך בניית הקיר אלא לאחר סיומו. כן הצהיר המשיב כי אחיו החליט להמשיך בבניית הקיר לאחר שניתן אישור בעל פה על ידי ועדת תכנון ובנייה ונודע לו כי היתר יינתן בקרוב. במסגרת דיון שנערך לאחר מכן הציג ב"כ המשיב היתר בנייה שהתקבל ביום הדיון ואשר כולל בין היתר את בניית הקיר התומך.

לאור האמור החליט בימ"ש קמא כי אין מחלוקת כי המשיב הפר, אם בעצמו ואם באמצעות "מי מטעמו", באופן בוטה את צו המניעה הזמני, עשה דין לעצמו והמשיך בבניית הקיר לאורך הגבול הדרומי במקרקעין וזאת מבלי שהיה בידו היתר בנייה כדין. כן דחה בימ"ש קמא את טענות המשיב כי אחיו החליט להמשיך בבניית הקיר לאחר שניתן לו אישור בעל פה על ידי ועדת התכנון והבנייה ונקבע כי צו המניעה שניתן היה מפורש ואינו משתמע לשני פנים – הצו אסר על בנייה במקרקעין ללא היתר בנייה כדין. לכן כל עוד לא היה בידי המשיב היתר בכתב לבנייה במקרקעין צו המניעה אסר עליו להמשיך בבניית הקיר הדרומי. כן נקבע כי היתר הבנייה ניתן לאחר שהמשיב המשיך בבניית הקיר הדרומי, באופן המנוגד לצו המניעה הזמני.

יחד עם זאת, קבע בימ"ש קמא כי בענייננו, על אף שיש בידי המשיב כדי להשיב את המצב לקדמותו ולהרוס את הקיר הדרומי, אין מקום, בנסיבות העניין, להורות על הריסת הקיר. בימ"ש קמא קבע כי צו המניעה אסר על בנייה ללא היתר כדין. בסופו של דבר, ניתן היתר לבניית הקיר הדרומי במקרקעין, וזאת תקופה קצרה יחסית לאחר שהושלמה בניית הקיר. משניתן היתר בנייה, ובהנחה שההיתר הינו כדין, קבע בימ"ש קמא כי אין מקום להורות על הריסת הקיר. כן קבע בימ"ש קמא כי סעד ההריסה הינו סעד קיצוני ועל אף שהמשיב פעל על דעת עצמו והציב בפני ביהמ"ש עובדה מוגמרת, אינו רואה לנכון להורות על סעד זה בטרם תתבררנה טענות הצדדים ביחס לזכויותיהם במקרקעין לגופן. עוד קבע בימ"ש קמא כי טעם נוסף שלא להורות על הריסת הקיר הדרומי הינו שהריסת הקיר עלולה ליצור סכנה ממשית לעוברי אורח ובמיוחד לילדים, בשל קרבת השטח לאצטדיון העירוני ולבית הספר. המשיב עמד על כך בתצהירו אשר הוגש לבימ"ש קמא. בנסיבות אלו, כאשר ניתן היתר בדיעבד לבניית הקיר הדרומי, וכאשר הריסת הקיר הדרומי עלולה לכאורה לגרום לסכנת חיים ממשית לעוברי אורח ובעיקר לילדים, לא ראה בימ"ש קמא מקום להורות למשיב להרוס את קיר הבטון, זאת למרות שבימ"ש קמא ציין שהליך לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט אכן מסמיך את בית המשפט לצוות על מפר הצו להחזיר את המצב לקדמותו, אך בנסיבות העניין מצא בימ"ש קמא כי אין מקום לעשות שימוש בהליך זה.

כנגד החלטה זו הוגשה הבקשה למתן רשות לערער.

יצויין, למען הסדר, כי ביום 20/1/14 הוריתי על מחיקת בקשת הרשות לערער מהטעם שערעור על החלטה במסגרת הליכי בזיון בית המשפט יש להגיש כערעור פלילי. עם זאת, לאור בקשתו לעיון חוזר של המבקש מיום 22/1/14, במסגרתה טען כי במקרה זה החליט בימ"ש קמא שלא להפעיל את סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט ולכן לא חל במקרה זה סעיף 8 לפקודה, המורה כי צו שניתן על פי סעיף 6 יהא ניתן לערעור באותם התנאים הנוהגים בערעור על פסק דין פלילי, הנני מקבל את הבקשה לעיון חוזר ודן בבקשת המבקש למתן רשות ערעור.

לגופם של דברים, לאחר שעיינתי בבקשת המבקש החלטתי כי יש לדחותה ללא צורך במתן תשובה. זאת בהתאם לסמכותי לפי תקנה (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

בימ"ש קמא קבע, כמפורט לעיל, כי במקרה זה ניתן היה לעשות שימוש בסעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט ולצוות על המשיב אשר הפר את הצו שניתן על ידי בימ"ש קמא להחזיר את המצב לקדמותו על ידי הריסת הקיר שנבנה בניגוד לצו. עם זאת, בנסיבות המקרה, כאשר ניתן היתר בדיעבד לבניית הקיר וכאשר הריסת הקיר עלולה לכאורה לגרום לסכנת חיים ממשית לעוברי אורח ובעיקר לילדים, לא ראה בימ"ש קמא מקום להורות על הריסת הקיר. סבורני כי בנסיבות העניין אין מקום להתערב בהחלטתו של בימ"ש קמא שלא להורות על הריסת הקיר במסגרת הליכים לפי פקודת בזיון בית משפט, ומהנימוקים שפורטו על ידו.

אמנם המבקש טוען כי המקרקעין שבנדון נמצאים באיזור תעשייה ואין סכנה לילדים או למבוגרים עוברי אורח, אך גם בעניין זה אינני סבור כי יש מקום לקבל את הטענה ולהתערב בהחלטתו של בימ"ש קמא אשר בחן את הראיות שהוצגו בפניו והחליט על בסיסן כי הריסת הקיר עלולה להוות סכנה לעוברי אורח.

בענייננו בימ"ש קמא נימק את הימנעותו ממתן צו על פי פקודת בזיון בית המשפט בנימוקים מיוחדים המצדיקים שלא ליתן צו כמבוקש. על כן, בנסיבות המקרה, אינני סבור כי החלטתו של בימ"ש קמא ניתנה בניגוד לעיקרון המנחה שנקבע בפסיקה לגבי מתן צו על פי פקודת בזיון בית משפט כאשר ניתן להשיב את המצב לקדמותו, זאת פרט למקרים שבהם קיימים נימוקים מיוחדים שלא ליתן צו כאמור (ראו: ע"פ 658/82 שמד"ר מעליות בע"מ נ' פנחס בן צבי, פ"ד ל"ח(1) 136 (1984); רע"א 3901/12 Fundacio Gala-Salvador Dali נ' וי. אס מרקטינג (ישראל 2005) בע"מ (פסק דין מיום 25/7/12)). לאור האמור, לא מצאתי מקום, בנסיבות העניין, להתערב בהחלטה זו.

נזכיר עוד כי החלטתו של בית המשפט קמא ניתנה במסגרת של הליכי בזיון בית משפט שעניינם באכיפת החלטה שניתנה במסגרת הליכי ביניים. בית המשפט התיר למבקש לתקן את תביעתו. במסגרת זו יוכל המבקש לעתור לכל סעד, כפי שימצא לנכון. אין צורך לומר כי בסופו של יום, לאחר שישמעו כל העדויות והטענות, ובמסגרת פסק דין סופי בהליך העיקרי, יוכל בית משפט קמא לתת גם סעדים שעניינם באותו קיר, נשוא ההליך שבפני. זאת ללא כל קשר להחלטתו במסגרת הליכי בזיון בית משפט.

אשר על כן, לאור המפורט לעיל, הבקשה לרשות ערעור נדחית.

משלא נתבקשה תגובה אין גם צו להוצאות.

המזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב שבט תשע"ד, 23 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.