סלצ'ובסקי ואח' נ' לדרמן

החלטה

1.בפני בקשתם של המבקשים, הזוכים בתיק הוצל"פ 01-76637-13-8, ליתן להם רשות ערעור על החלטתו מיום 15.12.13, של כב' רשם ההוצל"פ הורוביץ דניאל שנתנה לבקשתה של המשיבה, החייבת בתיק ההוצל"פ, בטענת "פרעתי".

המשיבה הגישה תגובה מפורטת, בצירוף נספחים, ועותרת לדחייתה של הבר"ע, מהנימוקים המפורטים בתגובה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהן מצאתי כי דינה של הבר"ע להדחות ואין להתערב בהחלטתו של הרשם הנכבד.

2.המבקשים ייצגו את המשיבה בהליך של חלוקת רכוש בינה לבין הגרוש שלה בבית הדין הרבני העליון בירושלים.

בין הצדדים נחתמו הסכמי שכ"ט ולהבטחת שכר הטרחה נרשם משכון על הכספים שאמורה המשיבה לקבל במסגרת ההליך של חלוקת הרכוש.

תיק ההוצל"פ נפתח למימוש המשכון והמשיבה עתרה לסגירת התיק בטענת "פרעתי".

3.בהחלטתו קבע הרשם כי טענותיה של המשיבה אינן בבחינת טענת פרעון שבסמכותו לדון אלא התנגדות למימוש המשכון בשל טענות שיש לה כלפי המבקשים על אופן ייצוגה, וכן כי הוחתמה על ההסכמים תוך ניצול לרעה של מצבה.

בצדק קבע הרשם כי מקומן של הטענות להתברר בביהמ"ש וככל שמבקשת לעכב הליכי המימוש על המשיבה להמציא מביהמ"ש החלטה המורה על עיכוב הליכים.

4.יחד עם זאת קבע הרשם כי ניתן להמשיך בהליכי המימוש כנגד הסכום של 100,000 ₪ שנקבע בהסכם שכ"ט, שכן הינו סכום מוחלט ואילו יתר רכיבי שכ"ט הינם אחוזים שאמורים להיגזר מפדיון מקורות כספיים שונים ורכיבים אלו לא עברו ביקורת של ערכאה שיפוטית מוסכמת, שאינו לשכת ההוצאה לפועל.

בלשכת ההוצל"פ ניתן לבצע משכונות אך לא לברר את היקפם.

הרשם הפנה את המבקשים לביהמ"ש המוסמך שיצהיר מהם סכומי שכ"ט הנוספים הכלולים בשטר המשכון ולאחר מכן יוכלו לשוב ולממש בהוצל"פ את הסכומים הנוספים שיקבעו על ידי ביהמ"ש.

5.המשיבה פנתה לביהמ"ש השלום בת"א בהמרצת פתיחה 47373-01-14 ועתרה למתן הצהרה כי הסכמי שכ"ט והמשכון שנרשם על זכויותיה הכספיות בטל וחסר כל תוקף וכי הינה זכאית לבטלו.

בנוסף עתרה המשיבה במסגרת התביעה ההצהרתית לעיכוב הליכי מימוש המשכון שנרשם לטובת המבקשים על כספים המגיעים לה והמוחזקים בביה"ד הרבני הגדול בירושלים.

עדיין לא ניתנה החלטה בבקשה למתן צו מניעה.

6.בבקשתם טוענים המבקשים כי בהיותם אוחזים בשטר משכון על המשיבה נטל הראיה על העדרו של חוב ולא על כתפיהם, ולכן טעה הרשם כאשר הפנה אותם לקבל פס"ד הצהרתי.

כן מתרעמים המבקשים על כי הקל הרשם עם המשיבה ונתן לה אורכה של 45 ימים כדי לפנות לביהמ"ש לבירור טענותיה, ולא הורה לביה"ד הרבני הגדול להעביר את הכספים.

7.בתגובתה מפנה המשיבה לתביעה ההצהרתית שהגישה לביהמ"ש וסבורה כי ניתן היה לפשט ההליכים לו היו המבקשים מגישים תביעה בסד"מ כדי שתתבררנה הטענות ובדרך שנקטו מתנהלים כיום שלושה הליכים נפרדים.

כמו כן טוענת המשיבה כי החלטת הרשם נכונה ומאוזנת ואף ביה"ד הרבני לא אישר למבקשים את הסכום שמבקשים לממש מכוח המשכון והפנה אותם לערכאה המוסמכת.

בהמשך התגובה מעלה המשיבה טענות כנגד הסכם שכ"ט, טיעונים מיותרים שכן טענות אלו אמורות להתברר בהמרצת הפתיחה ולא בבר"ע שבפניי.