סלע קומרוב נ' גרינברג

החלטה

(בקשת רשות להתגונן)

התובעת הגישה כנגד הנתבע כתב תביעה על סך 79,802 ₪. בהתאם לנטען בכתב התביעה, הכירה התובעת את הנתבע בתחילת 2008. בין הצדדים נרקמו יחסי ידידות ועקב כך הסכימה התובעת להלוות לנתבע את הסכומים הבאים: 38,962 ₪ עבור רכישת המוניטין של עסק בשם "סטודיו ביט". סכום זה הועבר ביום 24.3.09 בצ'ק לפקודתו של גיורא ליין שהיה הבעלים של הסטודיו; סך 45,045 ₪ בעבור דמי שכירות של הסטודיו ששולמו בשישה צ'קים דחויים לפקודת בעלת הנכס בו פעל הסטודיו.

לצורך הסיוע לנתבע נטלה התובעת הלוואה בנקאית, כאשר סברה התובעת כי הנתבע יכבד את ההסכמות בין הצדדים וכי ההלוואה תיפרע במהירות. לאור יחסי הידידות בין הצדדים לא נחתם הסכם הלוואה בכתב, אך הוסכם ביניהם בטרם העמדת ההלוואה כי הנתבע יפרע את הלוואת הרכישה לא יאוחר משלושה חודשים ממועד נתינתה, היינו עד ליום 24.6.09. באשר להלוואה עבור דמי השכירות, סוכם כי הנתבע יפרע את התשלומים החודשיים בגין דמי השכירות בכוחות עצמו ישירות למשכיר וידאג להשיב לתובעת את הצ'קים שמסרה למשכיר. במקביל סייעה התובעת לנתבע להגיש בקשה לקבלת הלוואה מהמרכז לטיפוח יזמות עסקית וסוכם כי אם הוא יקבל את ההלוואה, הוא יפרע את החוב לנתבעת עוד בטרם שיחלפו שלושת החודשים. למרות הזמן שחלף שילם הנתבע על חשבון החוב 7,000 ₪ בלבד. התובעת פנתה פעמים רבות בכתב ובעל פה בדרישה להחזרת הסכומים שמסרה לו ואולם, למרות שלא הכחיש את החוב, לא שילם את יתרת הכספים.

הנתבע טוען להגנתו כדלקמן: לולא סירב לחיזוריה של התובעת, לא הייתה התביעה נולדת מעולם. התובעת ראתה בו כבן זוגה ולא כבן משפחה ועל רקע זה יש להבין את הדברים. התובעת הציעה לו סיוע כלכלי כדי שיוכל לרכוש את הסטודיו, כאשר היא מציעה שישיב לה את הכספים לאחר קבלת הלוואה מהמרכז לטיפוח יזמות, או כאשר המצב הכלכלי יאפשר זאת. מאחר שלאור מערכת היחסים בין הצדדים חששה התובעת כי הנתבע ישוב לארגנטינה, ארץ מולדתו (לאחר שהתלבט באשר לדרכו כאן), הציעה התובעת כי תסייע בידו וכי לא יהיו בעיות אם לא יוכל להשיב לה את הסכומים עבור רכישת הסטודיו. סוכם כי התובעת תלווה לו את הכספים וכי הוא ישיב לה את הכספים כאשר יקבל הלוואה כאמור, או כאשר מצבו הכלכלי יאפשר לו זאת מרווחי הסטודיו. לטענתו, דובר מפורשות על הלוואה בין חברים ללא מטרת רווח וכי התובעת ידעה על מצבו הכלכלי בטרם העבירה לו את הכספים עבור רכישת הסטודיו. עוד הוא טוען כי לא הבטיח לה ולא היה במעמד להבטיח לה כי ישיב לה את הכספים בתוך שלושה חודשים או בכל זמן אחר, שכן החזרם תלוי בהצלחת הסטודיו או בקבלת ההלוואה מהמרכז לטיפוח יזמות – שני עניינים שאינם בשליטתו (יצוין כי ההלוואה בסופו של דבר לא התקבלה מסיבות שאינן קשורות לו).

הנתבע טוען כי עומדת לו טענת קיזוז כנגד הסכום הנתבע כדלקמן:

סך 15,000 ₪ עבור עבודה בקליניקה של המשיבה שכללה שירותי פקידות, ניהול משרד, הדרכת המזכירות החדשות, שיווק הקליניקה וכד'.

סך 8,642 ₪ עבור השתתפות התובעת בהרקדות ובסטודיו ובשיעורים שנתן הנתבע.

סך 12,480 ₪ בגין פגיעה בהכנסות שנגרמו לטענתו בגלל סכסוך בין התובעת לבין מדריכה שהייתה בסטודיו ואשר עקב סכסוך זה עזבה המדריכה ורוב תלמידיה חדלו לבוא להרקדות.

סך 17,850 ₪ עבור ירידה במספר המשתתפים בהרקדות.

עוד טוען הנתבע כי יש לו טענת קיזוז בעילה שהתנהגותה של המשיבה מהווה הפרה של חוק איסור לשון הרע (כמפורט בסעיפים 42-63 לתצהיר) וזאת בגובה הפיצוי הסטטוטורי בסך 100,000 ₪, וכן בגין פגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות (כמפורט בסעיפים 64-82 לתצהיר) וגם זאת בגובה הפיצוי הסטטוטורי בסך 100,000 ₪.

הנתבע נחקר על תצהירו, ואין חולק כי גם לפי עדותו בחקירה הנגדית, הוא חייב להשיב את הכספים שהלוותה לו התובעת (ראו תשובותיו לשאלות הראשונות בחקירה). לכאורה, המחלוקת בין הצדדים היא האם החזר ההלוואה אמור להיות מרווחי הסטודיו או תלוי בתנאים אחרים. נראה לי שבסוגיה זו ניתן לפתור את המחלוקת שכן במייל מיום 27.1.10, נספח ת'8 לכתב התביעה, מבקש הנתבע לקיים הליך גישור עם התובעת כדי להחזיר את ההסכם הכספי. בנקודה זו צודק ב"כ התובעת בסיכומיו כי אם באותו מועד ביקש הנתבע ליישב את החזר ההלוואה, משמע שבשלו התנאים להחזרתה, או, למצער, כי אותם תנאים מתלים להם הוא טוען (החזרה מרווחים ו/או קבלת הלוואה ממט"י) כבר לו חלו. זאת ועוד: מכתב זה נשלח לפני כשנה וחצי, אין חולק כי על הנתבע להשיב את ההלוואה ואין חולק כי לא קיים בין הצדדים הסכם כתוב. לאור חלוף הזמן בין אותו מייל לבין מועד מתן החלטה זו חלף פרק זמן סביר לקיום חיובו הבלתי מוכחש של הנתבע להשיב את הכספים (סעיף 41 חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973). יודגש כי במייל הנ"ל לא עמד הנתבע כל הטענות המועלות היום בבקשה בדבר התנאים והמועדים להחזר ההלוואה, ומשמע, שיש לראותו כמי שכבר בינואר 2010 ביקש ליישב את החזר ההלוואה (וראו גם נספח ת/9 לכתב התביעה, גם בו משתמעת חובת הנתבע להשיב את הכספים בלא איזכור לתנאים כלשהם). מכאן שיש לדחות את טענת הנתבע כי תנאי החזר ההלוואה טרם הגיעו.

באשר לטענת הקיזוז בגין סכומים לפי חוק איסור לשון וחוק הגנת הפרטיות: זכות הקיזוז מאפשרת לקזז חוב בלתי קצוב אם מדובר בחוב הנובע מעסקה אחת, ואם מדובר בעסקאות שונות, ניתן לקזז חיובים כספיים קצובים. הנתבע אינו מתייחס לעניין זה ולא טוען כי מדובר בעסקה אחת או בחיוב קצוב. משזכות הקיזוז הנטענת עניינה עוולת לשון הרע, אין מדובר באותה עסקה ובנוסף אין מדובר בחיוב בסכום קצוב שכן לפי חוק איסור לשון הרע התשכ"ה - 1965, רשאי בית המשפט לחייב בתשלום שלא יעלה על 50,000 ₪ (ס' 7א לחוק) כך שפסיקת הסכום הינה בשיקול דעת בית המשפט, והוא יכול לפסוק סכומים נמוכים יותר. מכאן שלא ניתן לדבר על סכום קצוב. אותו רציונל חל גם לעניין הטענה בדבר פיצוי בחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א – 1981 (סעיף 29א לאותו החוק) . לאור האמור, אין ליתן לנתבע רשות להתגונן בעניין זה.

גם דין טענתו לקיזוז בגין שכר עבודה נדחית. מאחר ושאלת קיומם של יחסי עבודה אינה מוסכמת אלא שנויה במחלוקת, הרי שקודם כל יש להכריע האם התקיימו יחסי עובד – מעביד בין התובעת לבין הנתבע. קביעה זו אינה בסמכותו העניינית של בית משפט זה ועל הנתבע לפנות לבית הדין לעבודה בתביעה מתאימה, לרבות לעניין רכיבים כספיים שהוא טוען להם מכוח טענת יחסי עבודה.

ביחס לטענת הקיזוז עבור השתתפות בשיעורים ובהרקדות העיד הנתבע כי לא היה לכך כל קשר להלוואה ואף אישר כי התובעת שילמה עבור שיעורי הריקודים. בחקירה חוזרת שינה את תשובתו ולשאלת בא כוחו השיב כי התובעת אף פעם לא שילמה לו עליהם. אני מעדיף את תשובתו בחקירה הנגדית שכן ניתנה בספונטניות וכחלק מרצף החקירה הנגדית, באופן המעניק משקל משכנע יותר לתשובה. לכן, דין הטענה להדחות.

באשר לטענת הקיזוז בגין התערבות התובעת בניהול הסטודיו, הרי שמדובר בטענה שלא גובתה בכל אסמכתא ולו מינימלית. בתצהיר טען הנתבע כי התנהגות התובעת היא שגרמה לעזיבתה של אחת בשם קלי שהיתה מדריכת ריקוד בסטודיו, וכתוצאה מכך חלה ירידה במספר המשתתפים בהרקדות. אך בחקירה הנגדית הסתבר כי אותה קלי עזבה בשל מחלוקת על אי תשלום דמי שכירות ולא הסיבה לה טען הנתבע בתצהיר, ומשכך, נסתרה טענתו בסוגיה זו.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה ומחייב את הנתבע בהוצאות בסך 1,500 ₪. בתוך 7 ימים יגיש ב"כ התובעת פסיקתא לחתימה.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ז' ניסן תשע"א, 11 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: