סלע נ' מגירה

פסק דין

1.התובע הגיש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל שיק משוך מתוך חשבונה של הנתבעת. המדובר בשיק על סך 48,000 ₪ זמן פרעון 3.9.03 (להלן: "השיק").

2.הנתבעת העלתה שתי טענות כנגד חבותה על פי השיק. האחת, כי חתימתה על גבי השיק זויפה והוא נגנב ממנה על ידי בעלה. השנייה, העדר תמורה.

טענת הזיוף

3.בסיכומי טענותיה הכחישה הנתבעת חתימתה על גבי השיק וטענה כי בעלה, מר אלי מגירה (להלן:"מר מגירה"), גנב ממנה את השיק, עשה בו שימוש ללא רשותה וזייף חתימתה. מר מגירה מאשר בעדותו טענות אלו ואף מחזקן. התובע טוען כי מדובר בהרחבת חזית אסורה, שכן טענה זו לא בא זכרה בהתנגדות לביצוע שטר שהגישה הנתבעת ואשר מהווה את כתב הגנתה. הדין הוא עם התובע. עיינתי בתצהיר ההתנגדות של הנתבעת ולא מצאתי זכרה של טענה כאילו השיק לא נחתם על ידה. עוד, אציין כי על אף שהנתבעת מוצאת כי בסעיף 11 לתצהיר העדות הראשית שלה מוזכרת טענה זו באמריה ""גם אם הילך לשיטתו של המשיב, כי אני חתמתי על השיק כדת וכדין (במסגרת התחשבנות שביני לבין בעלי) דבר המוכחש מכל וכל. עדין אין לגרוע מטענותיי כי לא קיבלתי תמורה..." איני מוצאת כי יש בכך די. אין משפט יחיד זה מפרט מה מהות הכחשת החתימה כדת וכדין. טענה כאילו הבעל, מר מגירה חתם במקום הנתבעת ללא הרשאתה וידיעתה, הינה טענה ברורה ומסוימת ולא הוזכרה כלל. לפיכך, יש לראות בטענה זו בגדר הרחבת חזית אסורה.

4.אולם, גם אם הייתי מוצאת לנכון לדון בטענה זו , דינה להדחות. הנתבעת מודה בחקירתה כי ידעה עוד ביום הפקדת השיק בבנק דבר מתן השיק. על כן, כפי שאפרט, נוצר כלפי הנתבעת השתק המונע ממנה להעלות את טענת הזיוף.

5.סע' 23 לפקודת השטרות קובע:

"23. חתימה שזוייפה או שנחתמה שלא ברשות

(א) חתימה על שטר שהיא מזוייפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהו, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פרעונו על כל צד שבו, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף פרעונו מנוע מלטעון טענת זיוף או העדר הרשאה, והכל בכפוף להוראות פקודה זו.

(ב) שום דבר האמור בסעיף זה אין בו כדי לפגוע באישור שניתן לחתימה שנחתמה שלא ברשות ואינה מגיעה לכלל זיוף.".

הכלל הוא כי מי שאינו חתום על שטר אינו חב מכוחו, אלא אם הוא "מנוע מלטעון טענת זיוף או העדר הרשאה".

לא אחת, במקרים בהם ידע בעל החשבון, גם אם בדיעבד, אודות זיוף חתימתו על השיק ולא עשה מאומה, נקבע כי הוא מושתק מלטעון טענת זיוף (ראה למשל ת"א (תל-אביב-יפו) 65861/03 ויזל שיווק טקסטיל בע"מ נ' פשר עידו, תק-של 2004(4), 22133, עמ' 22138, ת"א (תל-אביב-יפו) 26402/03 ע.שנהר נכסים וניהול בע"מ נ' רוטנברג ג'יסלה, תק-של 2005(2), 19840 ,עמ' 19841.

6.במקרה אשר לפני ידעה הנתבעת מזה מספר שנים דבר קיומו של השיק וכי מר מגירה, על פי שיטתה, זייף חתימתה.

"ש.מתי ידעת על השיק נשוא התביעה?

ת.כשהוא הוגש לפרעון בבנק. התקשרו אלי. אני אף פעם לא כותבת סכומים כאלה ולא נותנת שיקים בסכומים כאלה. בבנק מכירים אותי המון שנים והתקשרו אלי ואמרו לי יש שיק לפרעון ואין לי סכום כזה וגם לא יהיה לי.

ש.מה עשית.

ת.בדקתי ממי הוא ומאיפה הוא. התקשרתי לבעלי ואז הוא סיפר לי את השתלשלות העניינים..."

(פרוטוקול עמ' 12 ש' 16-21)

7.מדובר בשיק שלשיטת הנתבעת זהתה מייד כי אינו מוכר לה. היא בחרה להמשיך במצג כלפי כל צד לשיק כי אין כל פסול בשיק. ניתן להבין בחירתה זו לאור העובדה כי על פי טענתה מדובר בשיק אשר נגנב ממנה על ידי בעלה. אולם, משבחרה בדרך זו, הרי היא מושתקת מלהעלות טענה זו בבוא יום הדין. עוד אציין כי יכול והייתה מסקנתי שונה אילו נטען כי התובע היה שותף בידיעה או במעשה לדבר הזיוף ו/או הגנבה. אולם, טענה זו לא נטענה על ידי הנתבעת ומר מגירה, בעלה. משמעות הדבר היא כי על פי המסכת העובדתית אשר הוצגה לי על ידי הנתבעת עצמה, נוצר מצג אשר היא הייתה שותפה ליצירתו, על פיו מדובר בשיק שהוצאתו כשרה ותקינה.

8.לאור כל האמור, אני קובעת כי הנתבעת מושתקת מלטעון כי חתימתה על השיק זויפה או נחתמה שלא בהרשאתה.