סלע נ' כץ ואח'

פסק דין

התובע הגיש לביצוע 15 צ'קים, בסך של 3000 ₪ כל אחד, משוכים מחשבון הנתבע ואשתו. ראש ההוצל"פ נעתר לבקשת הנתבע להורות על עיכוב הליכי ההוצל"פ, לפי סעיף 10 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג – 1993 ( להלן- "החוק " ).

התובע טוען כי בסוף שנת 2003 הוא הלווה לנתבע, לבקשתו של זה, סך של 40,000 ₪, ובתמורה, מסרו לו הנתבע ואשתו 15 צ'קים, בסך 3,000 ₪ כל אחד, המשוכים מחשבונם. לאחר שחלק מהצ'קים חולל, והנתבע לא החזיר את חובו, הגיש התובע את הצ'קים לביצוע, במסגרת 3 תיקי הוצל"פ שונים. הנתבע ואשתו הגישו התנגדויות לביצוע שטר, שנדחו בהעדר התייצבות, ובהמשך, בסוף שנת 2005, הושג בין הצדדים הסכם להחזר ההלוואה הנ"ל בתשלומים, כנגד עיכוב הליכי ההוצל"פ, והנתבע החל לשלם סך של 1,500 ₪ לחודש, עד לחודש מרס 2006, וההסכם חודש בתחילת שנת 2007, אז הוסכם כי הנתבע ישלם סך של 1,000 ₪ לחודש, ובהתאם, הוא שילם סכומים חודשיים כאמור, עד סוף 2007. תיקי ההוצל"פ עודכנו בהתאם, ויתרת חובו של הנתבע עומד על סך 85,367 ₪. התובע, בתצהירו, מכחיש את טענת הנתבע, לפיה, הוא מתעסק במתן הלוואות, וטוען כי את ההלוואה הנ"ל הוא נתן לנתבע שהיה בקשרי ידידות עם אחיו.

הנתבע טוען כי, בחודש מרס 2003 הוא קיבל מאת התובע הלוואה בסך של 3,000 ₪, ולהבטחת החזרה מסר לתובע 4 צ'קים בסך של 3,000 ₪ כל אחד, כאשר הסך 9,000 ₪ היה סכום תוספת הריבית שדרש התובע כתנאי למתן ההלוואה, בעוד שאת יתר הצ'קים שהוגשו לביצוע ע"י התובע, ובגינם נפתחו שני תיקי ההוצל"פ נוספים, שמספריהם 08-04572-04-2 ו- 08-04574-04-4, הוא מסר לאחר בשם רוני סברי, שגם הוא עוסק במתן הלוואות בשוק השחור, להבטחת הלוואה כספית שהיה אמור לקבל ממנו, אך בפועל לא קיבל אותה. לטענת הנתבע, בניגוד להתחייבותו של סברי להחזיר אותם לידיו, הוא העביר אותם לתובע, זאת לאחר שחוללו בבנק, ומשכך, התובע קיבל אותם בחוסר תום לב והוא אינו אוחז כשורה. עוד טוען הנתבע כי התובע ניצל את מצוקתו הכלכלית, ודרש תנאי החזר הלוואה לא סבירים ובניגוד לחוק הנ"ל, לא ערך הסכם הלוואה בכתב, לא ערך פירוט של הפרטים שהחוק מצווה כי יפורטו בהסכם, לא גילה גילוי נאות ומלא את פרטי ההלוואה ותנאיה, ולא שלח התראה בשל פיגור בתשלום. כן נטען כי התובע אינו מפרט בתביעתו את הסכומים ששולמו במשך הזמן, את מועדי תשלומם, את יתרת ההלוואה שטרם נפרעה, אות סכומי הריבית בצידם.

לאחר שמיעת עדויות הצדדים והגשת ראיותיהם, הוגשו סיכומיהם בכתב.

אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע הלווה כספים לנתבע.

סכום ההלוואות, תקופת ההחזר, שיעור הריבית, מספר התשלומים והסכומים ששולמו לפירעון ההלוואות, הינם במחלוקת בין הצדדים.

לאחר עיון בעדויות הצדדים ובראיותיהם שוכנעתי כי התובע נתן את ההלוואות לנתבע, דרך עיסוקו בכך, ומשכך, הוראות סעיפים 2 ו- 3 לחוק הנ"ל חלות עליו. כאמור, התובע טוען כי הוא נענה לפניית הנתבע לקבלת עזרה כספית ממנו, על רקע היכרות קודמת שבין הנתבע לבין אחיו של התובע. הנתבע טוען כי הוא לא ידע, לפני תחילת ההליכים כאן, כי התובע הוא אחיו של ידידו, וכי הוא פנה לתובע לקבל ממנו הלוואה ביודעו כי הוא עוסק במתן הלוואות בשוק השחור. התובע לא העיד את אחיו לתמוך בטענתו, לפיה, הוא בקשר ידידות עם הנתבע, וכי על רקע זה הוא הסכים ליתן לו הלוואות. היה בעדות אחיו של התובע כדי לתמוך בגרסת התובע או להפריכה. התובע לא הניח הסבר סביר להימנעותו מלהעיד את אחיו לעניין זה, על מנת לסתור את טענת הנתבע, לפיה, הוא פנה לתובע לקבל הלוואה בהיות התובע עוסק בכך דרך קבע, ולא מתוקף היכרות קודמת עם קרוב משפחתו.

התובע העיד כי אינו עוסק במתן הלוואות חוץ בנקאיות בשוק האפור, וציין כי את ההלוואות הנ"ל הוא נתן לנתבע על רקע היכרות של זה עם אחיו, במהלך שירותם הצבאי. התרשמתי כי עדותו זו של התובע לא היתה מהימנה וכנה כלל. הוא העיד לעניין זה, כי:

" לשאלתך כמה תיקי הוצל"פ אני מנהל כנגד אנשים בטענה שלא החזירו לי הלוואות, אני משיב שאני לא זוכר בדיוק כמה, לא 80 ולא 100, לא פחות מ – 10 תיקים.

אם אתה אומר לי שזה הרבה יותר, ואומר שזה כ- 70 תיקים, אני משיב שלא ידוע לי על מספר כזה ...

יכול להיות יותר מ- 10 תיקים...".

( עמוד 8 שורות 16-24 ).

מעדותו הנ"ל של התובע עולה כי, הוא נתן הלוואות למספר אנשים, וכדבריו, למעלה מעשרה אנשים, כך, שההלוואה שנתן לנתבע לא היתה חד פעמית, והנתבע לא היה הלווה היחיד שקיבל כספים מאת התובע. ממצא זה מחזק את גרסת הנתבע, לפיה, התובע עסק במתן הלוואות חוץ בנקאיות, ועיסוקו זה כלל מספר לווים. התובע לא הסביר מה הרקע והנסיבות למתן הלוואות לאחרים, מלבד הנתבע, ומשכך, אני דוחה את טענתו, לפיה, הוא נתן הלוואות לנתבע על רקע קשרי ידידות בין זה לבין אחיו, אלא שנתן אותן בנסיבות דומות לאלו בהן נתן הלוואות לאחרים, היינו, היותו עוסק בכך. לעניין זה אציין כי, התובע לא העיד את אחיו, על מנת לתמוך בטענתו, לפיה, הוא נתן את ההלוואות לנתבע אך בשל ההיכרות שבין זה לבין אחיו. הימנעותו של התובע להעיד את אחיו, לתמוך בגרסתו באשר לנסיבות מתן ההלוואה לנתבע, מחזקת את המסקנה הנ"ל.

משכך, חלות בענייננו הוראות סעיפים 2 ו- 3 לחוק הנ"ל.

הוראת סעיף 2 לחוק קובעת כי:

" חוזה הלוואה בין מלווה ללווה טעון מסמך בכתב ".

סעיף 3 (א) לחוק הנ"ל קובע כי בטרם חתימת חוזה הלוואה ימסור המלווה עותק ממנו, ויאפשר לו הזדמנות סבירה לעיין בו לפני חתימתו של זה עליו, וכן ימסור לו עותק של החוזה החתום, לאחר חתימתו. סעיף קטן (ב) קובע כי:

" חוזה הלוואה יכלול גילוי מלא של הפרטים האלה:

1. שמות המלווה והלווה...