סלע(אסיר) נ' ברוך ואח'

החלטה

1. התובע הגיש מספר בקשות שונות. לאחר שהוגשה תגובת המדינה לבקשות אלה ניתנת החלטתי כדלקמן:

2. באשר לבקשה לקבל דו"ח קצין בודק וועדת חקירה שנערכו באירוע בו נדקר התובע, סבורני שאין כל מקום להעתר לבקשה. כמפורט בתגובה דו"ח הקצין הבודק הינו מסמך בו מרכז הקצין הבודק על סמך הראיות את מסקנותיו לפי הבנתו. דו"ח זה הינו בגדר התכתבות פנימית וחסוי בפני התובע.

3.בכל הנוגע לבקשת התובע לקבל מסקנות וועדת החקירה, סעיף 131א(ב) לפקודת בתי הסוהר(נוסח חדש) , התשל"ב -1971 קובע:

"(ב)  שום דבר שהושמע במהלך חקירתה של ועדת חקירה, בין מפי עד ובין באופן אחר, ושום דין וחשבון של ועדת חקירה, לא יתקבל כראיה במשפט, למעט בדין משמעתי, אלא אם כן הועמד הסוהר לדין על עדות שקר שמסר לאותה ועדת חקירה."

מלשון הסעיף ניתן ללמוד בבירור כי לא ניתן לקבל ראיה במשפט שום דבר שהושמע במהלך חקירתה של ועדת חקירה וכן שום דין וחשבון. ברם, התובע טרם ביקש להגיש דו"ח זה כראיה וביקש לקבל העתק ממנו בלבד.

על כך כתב השופט יצחק עמית במאמרו קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי – ניסיון להשלטת סדר, ספר אורי קיטאי, נבו הוצאה לאור בעמ' 252:

"חיסיון מנוגד לגילוי. מסמך הנהנה מחיסיון לא ייחשף לעיני בעל הדין. כמוהו כמסמך הנותר בחשכת המגירה- לא ניתן להגישו ולהסתמך עליו במהלך הדיון. ממילא מסמך חסוי הוא בלתי קביל. אך לא להפך: יכול שמסמך יהיה לא קביל בהליכי המשפט, אך אין משמעות הדבר שהמסמך ייהנה מחיסיון. קבילות לחוד וחיסיון לחוד".

התובע בעניינינו ביקש לקבל העתק מהדו"ח ולא ביקש וטרם ביקש להציגו כראיה ולכן טענות בעניין קבילותם של המסמכים צריכים להבחן במושגים של חיסיון כלפי בעל הדין ולא במושגים של קבילות שכן כאמור התובע טרם ביקש להגיש מסמכים אלה כראיה. מאחר ואין כל חיסיון על מסקנות ועדת החקירה לא ניתן לקבוע שבהתאם לסעיף 131 (א) (ב) אין להציג המסקנות בפני התובע.

4. המדינה צירפה אסופת פסקי דין בעניינו של התובע, עיון בפסקי דין אלה מלמד כי הינם מתייחסים להליך הפלילי בעניינו של התובע ושם ביקש התובע את המסמכים על מנת להתכונן להליך הפלילי ושם בית המשפט לא מצא רלוונטיות לפרטים המבוקשים לעניין התכוננותו של התובע להליך הפלילי נגדו בעניין בריחתו ממשמורת חוקית ולמעשה הנושא הועבר להכרעת בית המשפט אשר עסק בהליך זה כדי שיקבע את הרלוונטיות של המסמכים לעניין. כפי שניתן ללמוד מפסקי הדין, ניתנה הסכמה של הצדדים כי בית המשפט יקבע את הרלוונטיות שלהם להליך הפלילי. עסקינן בהליך אזרחי כאמור בו האינטרסים של הצדדים שונים בתכלית מזה של ההליך האזרחי שלפנינו.

5. טענה נוספת של המדינה הינה כי מדובר בדו"ח אשר הינו גם חסוי מתוקף היותו תרשומת פנימית שגילויו ומתן רשות לעיון בו עלולים לפגוע בנתבעים. אינטרס הציבור מחייב כי עובדי הציבור יוכלו להביע את דעותיהם ומסקנותיהם מבלי לחשוש כי הדברים יגיעו לידי גורמים חוץ מערכתיים, ולא יירתעו מביצוע עבודתם בחופשיות בנאמנות ואמינות. לעניין חיסיון תרשומות פנימיות נקבע בבג"ץ 2534/97 יהב נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נא(3) 39 כי "האינטרס הציבורי האמור גובר על האינטרס הפרטי של בעל עניין לגיטימי בעיון מסמכים אלה" וכמו כן הביאה המדינה את מ"ח עזריה נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(2) 334 , שם נקבע: "תרשומות פנימיות, עבודות פנימיות או דינים וחשבונות פנימיים אשר עובדי משרד המשפטים מכינים כחומר עזר לגיבוש עמדתם בעניינים התלויים ועומדים בפני בתי המשפט, אינם פתוחים לעיון המבקש".

מסקנת המדינה מאלה כי מסקנות קצין הבודק ומסקנות ועדת החקירה הינם בגדר תרשומת פנימית ועל כן הינם חסויים לתובע.

פסק הדין המדובר עוסק בהליך פלילי של משפט חוזר ושם העיסוק היה בעניין חומרים פנימיים של משרד המשפטים.

זאת ועוד, הוסיפה המדינה כי החומר הנ"ל מכיל גם התייעצות בין לקוח לפרקליטו ועל כן חל על חומר זה חיסיון ואין כל חובה לגלותו.

אין חולק כי במידה ומסקנות ועדת החקירה מכילים חומר המיוחס לקשר בין עורך דין ללקוחו , חל על חומר זה חיסיון אך נדרש לבחון זאת מתוך החמור על מנת לקבוע זאת בוודאות.

בענייננו התובע מבקש את דו"ח הסיכום של ועדת החקירה וההלכה המדוברת הדגישה בפירוש כי החלטותיה של הועדה הפנימית עומדת לביקורת. מסמכי ההתייעצות לחוד, ומסקנות הועדה לחוד.

6. טענה שלישית ואחרונה של המדינה בעניין זה עוסקת בחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 אשר בסעיף 9(ב)(4):

"(ב) רשות ציבורית אינה חייבת למסור מידע שהוא אחד מאלה:

(4) מידע בדבר דיונים פנימיים, תרשומת של התייעצות פנימיות בין עובדי רשויות ציבוריות, חבריהן או יועציהן, או של דברים שנאמרו במסגרת תחקיר פנימי, וכן חוות דעת, טיוטה, עצה או המלצה, שניתנו לצורך קבלת החלטה, למעט התייעצויות הקבועות בדין.

המדינה אף הביאה את דברי ההסבר להצעת החוק אשר מסביר את הרציונל מאחורי הסעיף, והוא לאפשר לרשות לקיים תחקירים פנימיים ופעולות אלו הינן חיוניות לשם גיבוש מדיניות וקבלת החלטות.