סלנט ואח' נ' רוזמן ואח'

החלטה

1.בפני בקשת הנתבעים 3, 4, 5 ו- 8 (להלן: "הנתבעים"), לעיכוב הליכים בתביעה דנא מחמת "הליך תלוי ועומד" בתביעה בת.א 18499-11-09 המתנהל בבית משפט זה (כב' השופטת רות רונן).

בבקשה נטען כי עיכוב ההליכים בתביעה דנא מתחייב נוכח העובדה שבמסגרת שני ההליכים (ההליך זה וההליך בת.א 18499-11-09) מתעוררות שאלות דומות של עובדה ומשפט.

ראשית ראיתי להפנות לכתב התביעה (סעיף 131) בו ציינו התובעים כי: "בפני בית משפט זה מתנהל ת.א 18499-11-09 אשר עובדותיו דומות מאוד לעובדות תיק זה, ואשר נמצא בשלבי התדיינות מתקדמים. לתובעים אין התנגדות לאיחוד תיק זה עם התיק האחר או לעכב את הדיון בתובענה זו עד אשר תתברר התמונה בתיק האחר- והכל בהתאם לשיקול דעת בית המשפט".

דברים דומים אמרו התובעים בתגובתם לבקשה דנא וחזרו וציינו כי עמדתם היא שהדרך הדיונית היעילה היא איחוד הדיון עם הדיון ב ת.א 18499-11-09 ורק לחלופין הסכימו לעיכוב הדיון בתיק זה.

לאחר שראיתי בתגובתם את העמדה החלופית לעיכוב הליכים – קרי, בקשה לאיחוד הדיונים בשני התיקים הוריתי למבקשים (20.11.11) להגיב על סוגיית איחוד הדיון בשני ההליכים.

בתגובתם לבקשה לאיחוד דיון, לה כאמור נתבקשו להגיב, נותרו המבקשים בעמדתם כי יש לעכב ההליכים בתביעה דנא וכי העובדה שהתובעים מעדיפים לאחד את הדיון בשני ההליכים אינה מעלה או מורידה בעיקר כשהתובעים לא הגישו בקשה לאיחוד הדיון בשני ההליכים בעוד שהנתבעים הגישו בקשה לעיכוב הליכים בתביעה דנא – היא הבקשה שבפני.

2.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה וכן בכתבי התביעה שהוגשו במסגרת שני ההליכים, כן עיינתי בפרוטוקול הדיונים שהתקיימו בת.א 18499-11-09, הגעתי למסקנה כי יש מקום לאחד את הדיון בשני ההליכים.

לציין, שהגם שהנתבעים, (המבקשים בבקשה דנא), טענו בתגובתם מיום 28.11.11 כי התובעים כלל לא הגישו בקשה לאיחוד הדיון, הרי שלא רק שאפשרתי למבקשים הגיב לסוגיית איחוד התיקים אלא שמכוח סמכותי על פי תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 רשאי בית המשפט להורות על איחוד ההליכים בין לבקשת אחד הצדדים ובין ביוזמתו – וזו לשון התקנה:

"ענינים אחדים התלויים ועומדים בבית משפט אחד וכרוכות בהם שאלות דומות של משפט או של עובדה, רשאי בית המשפט או הרשם, לפי שיקול דעתו , להורות על איחודם, בין לפי בקשת אחד מבעלי הדין ובין מיזמת עצמו, ובתנאים שייראו לו".

קרי, נלמד מכאן שהדגש הוא על יעילות דיונית מקום בו שאלות דומות של משפט או עובדה עולות לדיון, וכדי לא להעסיק מספר מותבים בבירור סוגיות דומות.

3.בהתאם לפסיקה הרי שלבית המשפט הדן בבקשת איחוד תובענות שקול דעת רחב בשאלה האם לאחד את התובענות; בהתאם להלכה שהתגבשה במסגרת השיקולים שעל בית משפט לשקול בבואו להכריע בשאלה אם לאחד תובענות עליו לתת את הדעת ולברר האם יש שאלות עובדתיות ושאלות משפטיות משותפות בתובענות, מיהות הצדדים, השלב בו מצוי כל אחד מההליכים והאם יכולה להיות השפעה לקביעות בתובענה אחת על ההכרעה בתובענה האחרת ( בש"א 963/02 קאחתן נ. הבנק הבינלאומי הראשון; בר"ע (י-ם) 3333/97 נכסי וין דור (1980) בע"מ נ. משה טלגם ואח').

עוד לציין שאין האיחוד מותנה בחפיפה מוחלטת בנושאי הדיון בשתי התובענות וגם אין צורך בחפיפה כזו בין בעלי הדין, ו"די בכך שבין שתי תובענות קיימת השקה, גם אם לא חפיפה מוחלטת, בכדי לקבוע כי הן באותו נושא" ( בש"א 574/98 אלמשנו נ. האפוטרופוס הכללי, וכן ראו בש"א 4345/99 עמותת מתן לפיד נ. בנק דיסקונט למשכנתאות).

עוד נקבע כי בית משפט יראה לאחד תובענות ככל שימצא כי הדבר ייעל את הדיון, יחסוך זמן שיפוטי, וימנע סיכון לפסיקה סותרת.

4.בהנתן ההלכות הברורות הנזכרות – ולאחר שראיתי ליישם את ההלכות הנזכרות על הענין שבפני, נתתי דעתי לטענות הצדדים, למיהות הצדדים ולשלב בו מצויים ההליכים במסגרת שתי התביעות, ובהתאם ראיתי להורות על איחוד הדיון בשני התיקים.

אין מחלוקת בין הצדדים כי בשתי התביעות, התביעה דנא והתביעה ב ת.א 18499-11-09, עולות שאלות דומות של עובדה ומשפט.

מעיון בשני כתבי התביעה עולה כי עסקינן בתביעות כספיות שעניינן השבת כספים ו/או פיצוי התובעים בגין כספים שהשקיעו כהלוואות לנתבעת מס' 7 באמצעות הנתבעת מס' 6 – כספים שלטענת התובעים (במסגרת שני כתבי התביעה) ירדו לטמיון.

בת.א 18499-11-09, נטען כי התובעת שם השקיעה באקוויטי של הנתבעת 7 סך של כ – 800,000 יורו מיום 26.12.06 וכן השקעה נוספת בסך של 350,000 יורו שנעשתה בתחילת שנת 2008 בפרויקט בניה TOBAGO בריגה בירת לטביה (להלן: "פרויקט TOBAGO") – השקעה זו נעשתה באמצעות הלוואת הכספים לנתבעת 7 באמצעות הנתבעת 6.

בתביעה דנא נטען כי התובעים השקיעו 480,000 יורו בפרויקט TOBAGO באמצעות הלוואת כספים לנתבעת 7 דרך הנתבעת 6.

בשתי התביעות נטען כי לימים התחוור לתובעים כי השקעותיהם ירדו לטימיון וכי פרויקט TOBAGO "התאדה". עוד נטען כי השימוש בכספי התובעים נעשה שלא בהתאם להתחייבויות וכי הנתבעים שאמורים היו לפקח על ההשקעות התרשלו בפיקוח ו/או העלימו עין ממעשי הנתבעת 7. בנוסף, נטען בשתי התביעות כי המו"מ עם התובעים נוהל בחוסר תום לב, תוך העלמת פרטים ועובדות ותוך הצגת מצגי שווא כאילו מדובר בחבורת מקצוענים מומחים לנדל"ן במזרח אירופה.