סלמה נ' עמר אסולין ואח'

פסק דין

בפניי תביעה במסגרתה עותרת התובעת כנגד הנתבעים לפצותה בגין טיפול לקוי (לטענתה) שביצעו בראשה במסגרת הרכבת תוספת שיער.

הנתבעת 1 הינה בעלת מספרת שרלי עמר בבאר-שבע. הנתבע 2 נשוי לנתבעת 1 והוא הספר עצמו במספרה. הנתבעת 3 הינה החברה שסיפקה את תוספת השיער שהנתבע 2 הרכיב על ראשה של התובעת.

לטענת התובעת, היא התקשרה בהסכם עם הנתבעים 1 ו- 2 במסגרתו התחייבו הנתבעים להרכיב את תוספת השיער בראשה של התובעת (הסובלת לטענתה משיער דליל מאוד). לטענתה, בסמוך לאחר הרכבת השיער כבר הודיעה לנתבע 2 שאינה מרוצה מהתוצאה ולאחר כ- 3 שבועות היא כבר נאלצה להגיע לטיפול תחזוקה ראשון וזאת למרות שטיפול התחזוקה היה צריך להתבצע רק כעבור כחודש וחצי. לטענת התובעת, במהלך כל התקופה נאלצה להגיע מספר פעמים למספרה על מנת לחזק את תוספת השיער, ועוד נטען כי כתוצאה מהטיפול חוותה נשירת שיער רבה.

עוד טענה התובעת בכתב התביעה כי נגרמו לה נזקים רפואיים כתוצאה מהטיפול הלקוי והיא עותרת גם לכיסוי הוצאותיה הרפואיות שנדרשה להוציא.

במהלך הדיון, ביקשה התובעת לחזור בה מהדרישה לפיצוי בגין נזק רפואי, בעיקר כיוון שדרישה זו לא נתמכה בחוות דעת רפואית מתאימה ואין היא מתאימה לאכסניה של תביעות קטנות, והיא עתרה למעשה להשבת כספה לאחר שהעסקה בוטלה.

הנתבעים 1 ו- 2 ביקשו לדחות את התביעה.

לטענתם, מדובר בתהליך שגרתי ולתובעת נמסרו כל הפרטים הנדרשים לגבי הטיפול והתחזוקה והיא אף חתמה על מסמך מתאים, לרבות שהובהר לה כי קיימת נשירת שיער טבעית של בין 50 ל- 100 שעות בכל יום. לטענת הנתבעים, התובעת התייעצה גם עם אחותה, עורכת דין במקצועה ואף חתמה בנוכחותה על המסמך.

הנתבעים מסבירים את תחושתה של התובעת בקשיי הסתגלות לתהליך ולשיער החדש.

נטען על ידי הנתבעים כי במהלך כחודשיים וחצי לאחר ההרכבה הגיעה התובעת למספר טיפולים, ללא תמורה, כאשר הנתבע 2 ניסה בכל דרך אפשרית לרצותה.

הנתבע 3 ביקש אף הוא לדחות את התביעה בטענו כי אין כל קשר חוזי בינו לבין התובעת.

הדיון

שמעתי דברי הצדדים בפניי.

המחלוקת בתיק זה הצטמצמה עד מאוד במהלך הדיון.

אין בידי לקבוע האם נכשל הטיפול והאם התרשל הנתבע 2 בטיפולו בתובעת. קביעה שכזו טעונה קבלת חוות דעת מומחה וממילא בירור שכזה אינו מתאים לתביעות קטנות.

אלא שבירור שכזה אינו נחוץ עוד בעניינינו. הצדדים הסכימו ביניהם, לרבות בהתנהגותם כי ההסכם יבוטל. הוסכם בין הצדדים גם כי התובעת תקבל את כספה בחזרה, לאחר שגם תשיב את תוספת השיער.

התובעת אכן השיבה את תוספת השיער לנתבעים 1 ו- 2 ואין מחלוקת כי תוספת זו הושבה לידי הנתבעת 3.

אלא שהתובעת לא קיבלה בחזרה את כספה.

לטענת הנתבעים 1 ו- 2, הנתבעת 3 אכן התחייבה להשיב את תמורת תוספת השיער אולם היא עשתה זאת בדרך של זיכוי לנתבעים 1 ו- 2 ולא בדרך של השבה כספית בפועל, ובמצב שכזה, כאשר הנתבעים 1 ו- 2 הפסיקו לעבוד עם הנתבעת 3, אין הם יכולים לממש את הזיכוי ועל כן אינם יכולים להעבירו לתובעת.

נציג הנתבעת 3 טען בדיון כי בוטלו מספר שיקים שמסר לו הנתבע 2 וכי למעשה הכסף הוחזר, גם אם לא במישרין, הרי שבעקיפין במסגרת ההתחשבנות הכוללת. עוד טען נציג הנתבעת 3 כי בכל מקרה קיימת יתרה לנתבעים אצל הנתבעת 3.