סלמאן חלבי ואח' נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ר' בש), בעפ"א 64380-12-17, מיום 02.01.2018. בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורם של המבקשים על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ט' תדמור-זמיר), בתו"ח 43970-11-14, מיום 25.12.2017, אשר במסגרתה נדחתה בקשתם, למתן ארכה בת שנתיים, טרם כניסתו לתוקף של צו ההריסה שהוצא נגדם.

בהחלטתי מיום 07.01.2018, הוריתי על עיכוב ביצוע צו ההריסה, עד אשר תוכרע הבקשה לרשות הערעור.

רקע והליכים קודמים

2. נגד המבקשים הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בחיפה, אשר לאחר תיקונו ייחס להם את העבירות הבאות: ביצוע עבודות בנייה ושימוש טעונות היתר, ללא היתר, לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה); ביצוע עבודות בניה ושימוש בסטייה מהיתר או מתכנית, לפי סעיף 204(ב) לחוק התכנון והבניה; ושימוש בקרקע חקלאית בניגוד להוראות, לפי סעיף 204(ג) לחוק התכנון והבניה, בצירוף סעיפים 208(א)(2); 208(א)(3); 208(א)(7); ו-253(2) לחוק התכנון והבניה.

3. מכתב האישום המתוקן עולה, כי המבקשים (חברה ובעליה שהוא גם מנהלה) עשו שימוש ללא היתר, בסטייה מתכנית, ושימוש בקרקע חקלאית בהתייחס למבנה בן שלוש קומות בשטח של 1,923 מ"ר (להלן: המבנה), במקרקעין הידועים כגוש 11502 חלקות 34 ו-35, המצויים במרחב התכנון של הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה (להלן: המקרקעין). עוד עולה מכתב האישום, כי השימוש שעשו המבקשים במבנה הוא שימוש מסחרי, והם אף השכירו חלקים ממנו תמורת רווח כספי, בניגוד לייעוד המקרקעין ובניגוד לתכניות שחלות עליהם.

4. ביום 09.05.2016, הורשעו המבקשים, על פי הודאתם, בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן. ביום 10.11.2016, נגזר דינם של המבקשים בבית משפט השלום. בית משפט השלום הורה למבקשים, בין היתר, "להרוס את המבנה מושא האישום כמצבו ביום ההריסה, על פינוי ההריסות מן המקרקעין ועל השבת המקרקעין למצבם המקורי בטרם בניית המבנה" (להלן: צו ההריסה). בית משפט השלום קבע, כי צו ההריסה ייכנס לתוקפו ביום 01.01.2018, "אלא אם עד לאותו מועד יינתן היתר כדין".

5. ביום 07.12.2017, הגישו המבקשים לבית משפט השלום בחיפה בקשה להארכת המועד לביצוע צו ההריסה וצו איסור השימוש במקרקעין, בשנתיים. ביום 25.12.2017, דחה בית משפט השלום (כב' השופטת ט' תדמור-זמיר) את הבקשה, בקובעו, כי "המבקשים לא הוכיחו שהיתר הבניה מצוי ב'הישג ידם' ולא שוכנעתי כי מתקיימים טעמים מיוחדים אחרים המצדיקים דחיית ביצוע צו ההריסה". בית משפט השלום הטעים, כי "היות התכנית בשלבים אחרונים של הפקדה משמע כי אנו מצויים בראשיתו של תהליך ארוך ומורכב מאוד, ואפילו תאושר תכנית המתאר ותיכנס לתוקף אין די בכך, שכן יהיה על המבקש להגיש בקשה להיתר בניה, וגם הליך זה דרכו להימשך חודשים מספר, לכל הפחות". בית משפט השלום הוסיף וקבע, כי מעשיהם של המבקשים קוראים תיגר על שלטון החוק ועל הסדר הציבורי הטוב, שכן הם עושים שימוש במבנה רחב היקף, לצרכי מסחר ועשיית רווח, ללא היתר ובניגוד לתכניות החלות על המקרקעין. בהמשך, הבהיר בית משפט השלום, כי מקום בו מתבצעת עבירה לשם רווח כספי, קשה לקבל טענה שהפסקת השימוש תגרום למבצע העבירה נזק כלכלי; וכי במצב דברים זה, פגיעה במבקש, אפילו תהא זו פגיעה קשה, אינה מהווה כשלעצמה הצדקה לאי קיום צו ההריסה.

6. יום לפני כניסתו של צו ההריסה לתוקף, הגישו המבקשים ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה, לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי עיכב באופן ארעי את ביצוע צו ההריסה, עד לדיון בערעור. ביום 02.01.2018, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורם של המבקשים (כב' השופטת ר' בש), בקובעו כי:

"עסקינן בהליך תכנוני ממושך, הצפוי להיארך תקופה משמעותית, כך שברי כי איננו מצויים במצב של 'היתר הנמצא בהישג יד'. זאת ועוד, המבנה רחב ההיקף שנועד, כאמור, לצרכי עסק, כופה על רשויות התכנון עובדה מוגמרת בשטח, דבר העלול להכביד על ההליך התכנוני ולפגוע בד בבד באינטרס הציבורי, כפי שנטען על ידי ב"כ המשיבה, ובצדק".