סלמאן ואח' נ' סויסה

פסק דין

כללי

1.זוהי תביעה שטרית לפירעון שיק, שמשך הנתבע לפקודת התובע מחשבונו בבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, על 184,000 ₪ זמן פירעון 10.6.2000 (להלן: "השיק").

2.ההליכים המשפטיים החלו בחודש דצמבר 2005 בהגשת השיק לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל על ידי מר יוסף סלמן ז"ל (להלן: "המנוח").

הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השטר, וניתנה לו רשות להתגונן, ובהמשך, נמחקה הכותרת ונקבע כי התביעה תידון בסדר דין רגיל.

3.בשנת 2008 נפטר המנוח, ויורשיו באו בנעליו כתובעים בתביעה זו.

התביעה

4.הבקשה לביצוע שטר, היא המגלמת את התביעה דנן, למעט שינוי בזהות התובעים.

5.התובעים טענו בסיכומיהם כי מסירת השיק למנוח מהווה עדות לכך שהנתבע חייב את מלוא סכום השיק.

העדות מטעם התביעה

6.להוכחת התביעה הוגש תצהיר אחד בלבד של המנוח מיום 21.3.07. המנוח נפטר ביום 1.11.08, בטרם נשמעו ההוכחות, ולכן לא נחקר על תצהירו.

7.המנוח טען בתצהירו כי הוא מכיר את הנתבע שנים רבות ועזר לו במתן כספים כנגד המחאות שלו או של אחרים. המנוח טען כי מסר לנתבע תמורה בגובה סכום השיק, ולא כהלוואה חוץ בנקאית, סכום השיק היה עבור הקרן בלבד ולא נחתם כל הסכם הלוואה.

המנוח טען כי הנתבע לא שילם כל תשלום לפירעון החוב בגין השיק, גם לא באמצעות מכירת רכב.

המנוח לא צירף לתצהירו כל מסמך או ראיה נוספת, אלא הסתמך על השיק בלבד, המעיד לטענתו כי הנתבע חייב לו כספים בגובה הסכום המופיע בשיק.

8.התובעים טענו בסיכומיהם כי בנסיבות שנוצרו לא ניתן היה להעיד את המנוח, דבר שפוגע בתביעה מבחינה ראייתית, אך די בעובדות שלגביהן אין מחלוקת על מנת לחייב את הנתבע במלוא סכום התביעה.

מנגד, ההגנה טענה כי תצהירו של המנוח הינו בגדר עדות שמיעה ואינו קביל, והנסיבות אינן פוטרות את התובעים מלהוכיח את תביעתם.

9.השאלה הינה, האם תצהירו של המנוח, אשר נפטר בטרם נחקר על תצהירו בבית המשפט, הינו קביל או לא?

שאלה זו נדונה ב – ע"א 642/87 הסתדרות אגודת ישראל העולמית הועד הפועל, עמותה רשומה נ' חברת חזקיהו בע"מ, פ"ד מד (1) 686, (להלן: "פס"ד ההסתדרות"). באותו מקרה נערכה הבחנה בין שני מצבים: האחד, כשעד נחקר בבית משפט בחקירה ראשית, אך טרם חקירתו הנגדית הוא נפטר; השני, המצהיר לא נחקר בחקירה ראשית, ונפטר, ועקב כך לא התאפשרה חקירתו הנגדית על תצהירו. בית המשפט קבע (בעמ' 694):

"בסיכום: תצהיר, שמצהירו לא נחקר בשל מותו, יהיה קביל אם הוא נוגד את האינטרס של המצהיר, במשמעות שניתנה לכך בע"א 601/68 [4].

לעומת זאת, דינה של עדות ראשית - כשנמנעה חקירתו הנגדית של העד בשל מותו ייחתך בדרך כלל על-פי שיקול-דעתו של בית המשפט, תוך בדיקת העדות הראשית והתרשמותו של בית המשפט מן העד".