סלם נ' פרוכטר

פסק דין

התביעה שבפניי עניינה דרישת התובע לשיפוי בגין תשלומים ששילם לצד ג' לאחר פירוק השותפות העסקית שבינו לבין הנתבעת.

רקע כללי

1.התובע, שהיה בעל זכות שכירות בחנות הממוקמת בקניון רמת אביב (להלן:"החנות"

ו"הקניון" בהתאמה) הקים חברה משותפת עם הנתבעת לצורך ניהול חנות בגדים בשם "נוליתה" בקניון .

החנות פעלה באמצעות החברה "באק טו באק בע"מ" (להלן:"החברה") אשר הקימו הצדדים לצורך ניהול החנות.

החברה פעלה כשנה עד לסוף ינואר 2008. בחודש מאי 2008, ערכו הצדדים התחשבנות שבעקבותיה שילם התובע לנתבעת סך של 105,000 ₪. לאחר שסיימו הצדדים את ההתחשבנות ביניהם קיבל התובע, לטענתו, דרישת תשלום מהקניון לתשלום דמי שכירות וניהול בגין התקופה בה הפעילו הצדדים במשותף את החנות. לאחר שהנתבעת סירבה להשתתף במחצית מסכום התשלום שנדרש ע"י הקניון, הגיש התובע תביעה זו להשבת מחצית הסכום ששילם ואשר, לטענתו, היה על הנתבעת לשפותו.

תמצית טענות התובע

2.לטענת התובע, ניהלו הצדדים באמצעות חברה משותפת, חנות בגדים בקניון. בהתאם להסכם המייסדים אמורים היו הצדדים להתחלק שווה בשווה בהוצאות ובהכנסות. בפועל, כפי שצוין לעיל פעלו הצדדים באמצעות החברה אשר הייתה משפה את התובע בגין דמי השכירות והתשלומים הנוספים ששילם לקניון עבור החנות, שכן הזכות לשכירת החנות הייתה על שמו של התובע ולא על שם החברה. לכשהחליטו הצדדים לפרק את השותפות ביניהם הוסכם כי יתחלקו הם שווה בשווה בכיסוי התחייבויות החברה בתקופת הפעילות המשותפת.

עוד הוסכם, כי לאחר סיום ההתחשבנות תעביר הנתבעת לידי התובע את כל מניותיה בחברה. הצדדים, ערכו את ההתחשבנות באמצעות רו"ח של החברה פרנקו (להלן:"רו"ח פרנקו",) והתובע שילם לנתבעת סך של 105,000 ₪ בהתאם להתחשבנות.

3.לאחר שסיימו הצדדים את ההתחשבנות ביניהם קיבל התובע דרישה מהקניון לתשלום בסך של 67,760 ₪, חוב דמי שכירות למחצית השנייה של חודש פברואר וחודש מרץ 2007 ודמי ניהול לאותה תקופה בסך של 7,998 ₪. בהתאם להסכם שבין הצדדים, היה על הנתבעת להשתתף בתשלום מחצית הסכום הנדרש דהיינו, סך של 37,879 ₪.

הנתבעת, התעלמה מפניות התובע, לתשלום חלקה, בטענות סרק כמו טענתה כי התובע זכאי לפטור מדמי השכירות בתקופת השיפוצים של החנות שנערכו בחודשים פברואר-מרץ 2007.

4.בנוסף לאמור לעיל, פדה התובע סחורה ללקוחות בסך של 5,142 ₪, לאחר ההתחשבנות, על סמך זיכויים שקיבלו הלקוחות עוד בתקופת ההפעלה המשותפת. לטענת התובע, הוא זכאי לשיפוי בגין מחצית מהסכום דהיינו, סך של 2,571 ₪.

תמצית טענות הנתבעת

5.לטענת הנתבעת, עוסקת היא ביבוא ושיווק אופנה מזה שנים רבות. הנתבעת, איננה כופרת בכך שבין הצדדים נקשר הסכם לשיתוף פעולה בחנות שהחזיק התובע בקניון.

6.הנתבעת איננה כופרת בכך שבתום כשנה מתחילת הפעילות המשותפת פורקה השותפות שבין הצדדים ובעקבות ההתחשבנות הסופית, שבוצעה בעזרת רו"ח פרנקו, שילם לה התובע סך של 105,000 ₪. לטענתה, בתשלום זה סולקו החובות שבין הצדדים באופן הדדי .

להלן תגובתה הפרטנית של הנתבעת לטענות התובע:

דמי השכירות והניהול

7.לטענת הנתבעת, סוכם במפורש עם התובע כי כמקובל בהסכמי שכירות בקניונים לא ישולמו דמי שכירות בגין תקופת השיפוץ. מאחר והתובע היה בעל זכות השכירות, הוא היה אמור לטפל בנדון והתחייב בפני הנתבעת להסדיר זאת מול הקניון. לטענתה, היא הסתמכה על התחייבות זו של התובע, עת התקשרה עימו בהסכם.

בהתאם למכתב הדרישה, עולה שהוא נשלח ב-31/07/08, וזאת בגין דמי שכירות לחודשים פברואר-מרץ 2007, דהיינו, יותר משנה ממועד היווצרות החוב. כשמדובר בקניון גדול ומסודר מועד חיוב זה אומר דרשני.