סלם ואח' נ' איתן ואח'

פסק דין

1.בפני תביעות הדדיות של בעלי הדין לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים, אשר התרחשה ביום 2.3.10, בה היו מעורבים קטנוע של התובע, ורכב הנתבע 1, שהיה מבוטח ע"י הנתבעת 2.

התובע עותר לסכומים הבאים:

א.עבור חלקי חילוף 10,553 ₪

ב.עבודה3,000 ₪

ג.3 ימי השבתת הקטנוע3,000 ₪

ד.הוצאות אובדן הנאה1,000 ₪

סה"כ17,553 ₪

הנתבעים עותרים לסכומים הבאים:

א.נזק ישיר2,680 ₪

ב.שכ"ט שמאי 500 ₪

ג. אגרות והוצאות550 ₪

סה"כ3,730 ₪

2.התובע, לדבריו, נסע בנתיב האמצעי מתוך שלושה נתיבים במהירות נמוכה, בין 20-30 קמ"ש, משום ש"הייתה צפיפות", כאשר רכב הנתבע חתך אותו מהנתיב הימני תוך שהוא עוקף מכונית שנסעה לפניו.

לדברי התובע, היה לו קשר עין עם הנתבע דרך המראה לפני התאונה, ואז לדבריו הנתבע יצא במהירות מרכבו, לא אמר סליחה, והחל לצלם את מקום התאונה. "צילם כל הצומת כאילו אני פושע, והמשיך כאילו אני אויר" (עמוד 1, שורות 23-24).

התובע לא תיקן את הקטנוע, אלא קיבל חשבונית פרופורמה ממוסך בקשר לחלקי חילוף. בחקירה נגדית, התובע חזר והדגיש שנסע בנתיב האמצעי בצד הנתיב.

3.הנתבע טען שהיה פקק בכביש בעת האירוע. לטענתו, סטה מעט שמאלה ואותת בכוונה לעבור מסלול. הנתבע הוסיף כי הבחין בתובע לראשונה במראה – ובלם מיד. לדבריו, הנזק לקטנוע היה מינורי, והתובע אפילו לא נפל ממנו.

נציג חברת הביטוח סיכם את האירוע כך: "אם הוא (התובע – ה.ג.) היה עומד בנתיב כמו כל רכב, ולא מנסה לזגזג בין הנתיבים, התאונה לא הייתה מתרחשת".

4.לאחר ששמעתי דברי בעלי הדין, ועיינתי בתמונות ויתר מסמכי התיק, הגעתי למסקנה ששני הנהגים תרמו תרומה שווה לקרות התאונה, ולהלן הנימוקים לכך:

א.התובע, בתור רוכב מנוסה, היה צריך לקחת בחשבון אפשרות שבפקק כלי רכב עוברים ממסלול למסלול. כמו כן, לא נסע כדבריו במרכז הנתיב שלו, אם כי אין ראיה שנסע בזיגזג.