סליקוב ואח' נ' סופר ואח'

פסק דין

בפניי שתי תביעות הדדיות שעניינן נזקי רכוש שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 11.10.2011 בשעה 3:00 לפנות בוקר בין רכב התובע מסוג מיצובישי (להלן: "רכב התובע") בו נהג התובע עצמו לבין רכב מסוג טויוטה, שבבעלות הנתבעת (התובעת שכנגד), בו נהג הנתבע 1 (להלן: "רכב הנתבעת").

התאונה התרחשה עת חצו שני הרכבים המעורבים את צומת הרחובות יהודה הלוי ושדרות הרצל באשדוד, כשהם נוסעים בכיוונים שונים. מדובר בצומת אשר בה ניצבים רמזורים בכיוון נסיעתם של שני הרכבים ולפיכך עלתה המחלוקת בין הצדדים, איזה משני הרכבים נכנס לצומת ועבר בה בניגוד לאור אדום ברמזור בכיוון נסיעתו.

לגרסת התובע בכתב התביעה, עת חצה את הצומת במופע אור ירוק שבכיוון נסיעתו, הנתבע 1 אשר נהג ברכב הנתבעת התפרץ לפתע לצומת משמאל וזאת בניגוד למופע אור אדום בכיוון נסיעתו. התובע הבחין בו, ניסה לברוח ימינה, אך הנתבע 1 פגע בדופן שמאלית אחורית של רכב התובע והדף אותה על עמוד שהוצב מימין לצומת. כתוצאה מכך, רכב התובע ניזוק הן בדופן ימנית והן בדופן שמאלית אחורית והוכרז כ"אובדן כללי".

לפיכך, העמיד התובע את תביעתו על סך של 38,486 ₪ הכולל את מחיר מחירון הרכב לפי דו"ח שמאי בניכוי שרידי הרכב ובצירוף שכ"ט השמאי ותשלום בגין גרירה ואחסנה.

כתמיכה בנזק הנטען בכתב התביעה צורפה חוות דעתו של השמאי גופרמן ותמונות נזק של רכב התובע (ת/2).

מנגד, גורסים הנתבעים בכתב הגנתם כי התאונה אירעה עת רכב הנתבעים נסע במופע אור ירוק, כאשר התובע לא ציית למופע אור אדום בנתיב נסיעתו ופגע ברכב הנתבעים ונגרם לו נזק.

הנתבעת 2 הגישה כתב תביעה שכנגד בגין הנזקים שנגרמו לרכבה אשר הוכרז כ"אובדן כללי" ונמכר במצבו הניזוק והעמידה תביעתה הנגדית על סך של 57,382 ₪ הכוללים ערך רכב הנתבעת כמפורט בדו"ח השמאי בניכוי שרידי הרכב.

כתמיכה בנזק הנטען בכתב התביעה שכנגד צורפה חוות דעת שמאית מטעם קלגד שמאים וכן תמונות נזק של רכב הנתבעת (נ/3).

בדיון שנערך בפניי העידו שני הנהגים המעורבים. כל אחד מהנהגים העיד בפני כי נכנס לצומת במופע אור ירוק שבכיוון נסיעתו, ומכאן המסקנה של כל אחד מהם, כי הצד שכנגד הוא שנכנס וחצה את הצומת בניגוד לאור אדום.

התובע העיד, כי סיים משמרת התנדבות במשטרה ועשה דרכו לעבר הצומת והמשיך בנסיעה ישר לתוך הצומת אגב מופע אור ירוק ברמזור בכיוון נסיעתו. באותה העת לא היו רכבים כלל בצומת לא מקדימה ולא מהצדדים. לעדותו, כאשר היה באמצע הצומת, ראה אור מצד שמאל מכיוון רכב הנתבעת אשר נכנס לצומת במופע אור אדום. התובע הסיט רכבו ימינה, אולם לא הצליח להתחמק ורכב הנתבעת פגע ברכבו.

אל מול זאת, העיד הנתבע, כי חזר מערב תיקון לעילוי נשמות נפטרים והגיע לצומת ונעצר במופע אור אדום ולאחר שמופע הרמזור התחלף לירוק והצומת הייתה פנויה, נכנס לצומת, אולם רכב התובע הגיח מימינו במהירות מופרזת תוך חצייה במופע אור אדום ועל כן פגע בו בדופן שמאלית אחורית וכתוצאה מהפגיעה נהדף רכב התובע לעבר עמוד ופגע בו.

לעדותו, ישבו ברכב שני אחיו הקטינים, אולם אלו לא ראו את התאונה, ייתכן והיו ישנים או עייפים.

סמוך לאחר התאונה הגיע למקום איש משטרה, אשר תעד את אשר ראה בדוח פעולה (ת/1). בהתאם לדוח הפעולה, השוטר ראה במקום שני רכבים. במשבצת בדוח, בה ישנו מקום לתיעוד דברי הנהגים, צוין כי לדברי התובע: "הגיע מרחוב הרצל מצפון לדרום והחל בחציית הצומת ואז הגיע הרכב השני ונכנס בו מצד שמאל מאחור" ולדברי הנתבע 1: "הגיע מיהודה הלוי והחל בחציה ואז הגיע הרכב השני ופגע בו".

לאחר מכן, בצהריי יום קרות התאונה, נחקרו הנהגים המעורבים במשטרה תחת אזהרה. בהתאם להודעה שמסר הנתבע 1 "..עמדתי במנוחה במצב עצירה כאשר הרמזור שלי התחלף לירוק התחלתי לנסוע ישר לרחוב חיים משה שפירא במהלך הנסיעה ישר הגיע רכב מימין לי במהירות מופרזת והתנגשתי בו"(נ/2).

בהתאם להודעה שמסר התובע "...נסעתי לכיוון דרום ראיתי ירוק ומשמאל אור הסתכלתי וראיתי שאוטו מגיע אלי לא שמעתי שהוא עושה ברקס או משהו לקחתי קצת ימינה והוא בכל זאת נכנס בי בצד שמאל מאחור ואחר כך הרגשתי מכה מעמוד ואחר כך כמה סיבובים ונעצרתי..."(נ/1).

בהודעה לחברת הביטוח מסר נהג הנתבעים (נ/4): "הגעתי לצומת יהודה הלוי היה לי רמזור אדום מכיוון מזרח למערב הרמזור התחלף לירוק נסעתי וצד ג' הגיע מימיני מרחוב הרצל מצפון לדרום במהירות ופגע בי".

ביום 17.10.2011, מסרה אמו של הנתבע 1 הודעה במשטרה (נ/5). בהתאם להודעה שמסרה, בנה היה מעורב בתאונת דרכים כאשר ברכבו ישבו מאחור שני אחיו הקטינים, אולם אלו לא ראו כלום מהתאונה וכן אינה מעוניינת שיגיעו למשטרה למסירת עדות על מנת שלא להחזירם לטראומת התאונה.

מידת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי הינה על פי הטית מאזן ההסתברויות. צד, שעליו מוטל נטל ההוכחה, חייב להביא בפני בית המשפט ראיות אשר מטות את כף ההסתברות לזכותו.

במצב בו משקלן של הראיות זהה וקיים איזון ברמת הוודאות של שתי גרסאות נוגדות, הדבר פועל לחובתו של אותו הצד הנושא בנטל ההוכחה.