סלימי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1. עניינו של הליך זה בהחלטת הנתבע מיום 12.4.2011, בה נדחתה תביעת התובעת, הגב' נסרין סלימי, לתשלום גמלת הבטחת הכנסה החל מחודש אוגוסט 2010. זאת מן הטעם שלא המציאה מסמכים כנדרש וכן בשל כך שבן זוגה לא שיתף פעולה עם חוקר המוסד.

התשתית העובדתית

2. התובעת, ילידת 1981, נשואה למר עזאם סלימי (להלן: מר סלימי או בן הזוג) משנת 2005 (נ/1). לבני הזוג שלושה ילדים. למר סלימי ניתן אישור שהייה ועבודה בישראל החל מחודש אוגוסט 2011.

3. אביו של מר סלימי, מר חמיס סלימי, הנו הבעלים של חניון לכלי רכב המצוי ברחוב סנט ג'ורג' בירושלים, אותו ייסד בשנת 1970 לערך. את שטח החניון שוכר מר סלימי בשכירות מוגנת (נ/4, עמ' 1).

4. ביום 20.7.2006 הגישה התובעת תביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה וזו אושרה ושולמה לה ברצף, החל מחודש יולי 2006 ועד לחודש יולי 2010 (נספח א' לתצהיר התובעת). בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים בהליך קודם (ב"ל 10186/07 ת/2) יוחסה לתובעת הכנסה מעבודת בן זוגה בגובה 1,000 ₪ לחודש, וזאת החל מחודש יולי 2006.

5. ביום 16.6.2010 נדרשה התובעת להמציא לנתבע את המסמכים הבאים: אישור ממס הכנסה המציין על שם מי רשום תיק מס הכנסה של חניון הרכבים ברחוב סנט ג'ורג'; שומת מס הכנסה לחניון לשנים 2009-2008; הצהרה סבירה ומתקבלת על הדעת לגבי הכנסותיו של מר עזאם סלימי מעבודתו בחניון. מכתב תזכורת בעניין נשלח לתובעת ביום 8.7.2010. במכתבו מיום 2.8.2010 (ת/1) הודיע הנתבע לתובעת על הפסקת תשלום הגמלה מחודש אוגוסט 2010. במכתב צוין כי אם יוגשו המסמכים האמורים בתוך 60 ימים ניתן יהיה לבדוק מחדש את התביעה.

6. לטענת התובעת, המסמכים האמורים הומצאו לפקידת קבלה בנתבע לאחר קבלת הדרישה מטעמו בחודש יוני 2010. אולם משהופסק תשלום הגמלה שבה ביום 19.9.2010 והגישה את המסמכים במשרדי הנתבע, והפעם הוטבעה עליהם חותמת 'נתקבל' ובה ציון תאריך ההגשה. משלא נתקבלה החלטה בעניינה, המציאה לנתבע בחודש נובמבר 2010 את המסמכים פעם נוספת, הפעם בדואר רשום (נספח ה' לתצהיר מר סלימי). בנוסף, פנתה ללשכה לסיוע משפטי אשר מצדה פנתה לנתבע, במכתב מיום 10.11.2010 (תצהיר התובעת סעיפים 5 – 8). הנתבע השיב ללשכה לסיוע משפטי במכתבו מיום 8.12.2010 במסגרתו הודיע "כי התובעת המציאה מסמכים ותיקה נמצא כיום בטיפול. עם קבלת החלטה סופית בעניינה יישלח לתובעת מכתב כנדרש" (נספח א' לתצהיר התובעת).

7. בהתאם, הודיע הנתבע לתובעת, במכתבו מיום 12.4.2011, כי תביעתה לחידוש הגמלה מחודש אוגוסט 2010 נדחתה. זאת בהתאם לסעיפים 19 ו- 20 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן: החוק) ובשל אי שיתוף הפעולה של מר סלימי בחקירה, סירובו לחתום על עדותו מיום 3.2.2011, העדר הודעה על שינוי בהכנסות ואי המצאת מסמכים כנדרש. החלטה זו היא העומדת במרכז ההליך שלפנינו.

8. בהליך קוימה ישיבת הוכחות אחת. מטעם התובעת העידה היא עצמה ובן זוגה. הנתבע ביכר שלא להעיד מי מטעמו. הצדדים סיכמו עיקר פרשותיהם בעל-פה והוסיפו עליהן בכתב.

הפלוגתאות

9. הפלוגתאות הדורשות הכרעה, כפי שנקבעו בהליכים המקדמיים הן אלה: [א] האם כדין דחה המוסד את תביעת התובעת מחמת אי שיתוף פעולה; [ב] האם התובעת מקבלת תמיכה משפחתית; [ג] האם למר סלימי הכנסה מעבודה וככל שכן מה שיעורה.

להלן תדון כל פלוגתא כסדרה תוך שנסקור את טענות הצדדים לגביה.

שיתוף הפעולה של התובעת בחקירה של המוסד

10. גרסת התובעת: לטענת התובעת חקירה בעניינה נפתחה במהלך שנת 2010, ככל הנראה, בעקבות הודעתה למוסד על כך שבן זוגה חזר לעבוד בעסק המשפחתי של אביו, חניון הרכבים ברחוב סנט ג'ורג'. נטעים כי לגרסת התובעת ובן זוגה, בתקופה שתחילתה בחודש אפריל 2008 וסופה בחודש פברואר 2010, לא עבד מר סלימי בחניון אביו כלל, לנוכח העובדה שנתפס מספר פעמים עובד ללא היתר מתאים וחשש מתוצאות המשך הפרת החוק. בעקבות ההודעה על שיבתו לעבודה, נחקרה התובעת ביום 26.5.2010, ונדרשה להמציא את המסמכים שפורטו לעיל. התובעת הרחיבה בטענותיה על כך שהגישה את המסמכים כפי שנתבקשה ואף יותר מפעם אחת. בתוך כך הדגישה את חותמות ה'נתקבל' הברורות מטעם הנתבע שעל המסמכים שהגישה ביום 19.9.2010 ובהם הצהרות מאת בן זוגה ואביו בדבר גובה הכנסות בן הזוג מהעבודה בחניון. לטעמה של התובעת הדעת נותנת, כי גם אישור רואה החשבון נבולסי, מיום 6.9.2010, בדבר מספרי תיק מס הכנסה ומס ערך מוסף שנפתחו לצורך ניהול החניון והשומות שנתבקשו, הוגשו בו ביום. התובעת מציינת כי גם על גבי מסמכים אלה מצויה חותמת 'נתקבל' של הנתבע אלא שהתאריך שעל גביה אינו קריא. מכל מקום הגשת המסמכים נלמדת ממכתב הנתבע ללשכה לסיוע משפטי, כפי שפורט ברקע העובדתי.

בהתייחסה לטענה שבן זוגה לא שיתף פעולה עם חקירת הנתבע, בכך שסירב לחתום על חקירתו ועל ההזמנה לחקירה טענה התובעת כי כך אמנם אירע, אך בסופו של דבר הוא התייצב לחקירה ושיתף פעולה עם החוקר באופן מלא. בעניין זה הוסיפה התובעת כי בפסיקת בית הדין נקבע, כי מקום בו נקלעו מבוטחים לסכסוך עם פקידי המוסד וחוקריו לא היווה הדבר עילה לשלילת הגמלה כי אם להשעייתה עד למילוי חובת שיתוף הפעולה.

כללו של דבר, הוכח כי התובעת שיתפה עם הנתבע פעולה באופן מלא ועל כן דין דחיית התביעה מטעם זה להתבטל.

הנתבע מצדו סובר כי בעת מתן ההחלטה נדחתה תביעת התובעת כדין. עם זאת ולאחר שהתובעת המציאה את המסמכים הדרושים הוא שב ובדק את עניינה אלא שאז מר סלימי, לא שיתף פעולה באופן מלא עם חוקר המוסד והדברים עלו גם מעדותו.

11. הדין עם התובעת. פסיקת בית הדין קובעת כי על התובע גמלה חלות חובות אמון וגילוי כלפי המוסד לביטוח לאומי ומסירת מידע מלא, לרבות חובת גילוי של מידע יזום (עב"ל (ארצי) 280/05 אילנית ברנס – המוסד לביטוח לאומי, (13.2.06). חובה זו באה למנוע תשלום גמלה למי שאינו זכאי לה, ומוצאת את ביטויה גם בסעיפים 19 ו-20 לחוק הבטחת הכנסה, הקובעים את חובת הגילוי הפסיבית והאקטיבית של המבוטח כלפי המוסד (עב"ל (ארצי) 1362/04 שלום אוחנה - המוסד לביטוח לאומי, (20.4.06). אי קיום דרישת המוסד בעניין מסירת מידע מאפשרת למוסד "לעכב את הטיפול בתביעה, להפסיק תשלומה של גימלה או להחליט על אי-מתן הגימלה". לצורך קבלת המידע ניתנה למוסד בסעיף 21 לחוק גם סמכות לערוך חקירה ועל הנחקר להשיב תשובות נכונות ומלאות לשאלות שנשאל.

12. בענייננו הוברר כי הנתבע דרש מן התובעת מסמכים, בחודשים יוני ויולי 2010, וזאת באמצעות מכתב ומכתב תזכורת, אך לא קיבל מענה הולם. התובעת לא השכילה לסתור עובדות אלה. לא נטען על ידה, ובוודאי לא הוכח, כי המכתבים ששוגרו אליה לא התקבלו אצלה ואף לשיטתה האישורים שבידה הנם מאוחרים למועד הפסקת הגמלה. מסקנת הדברים היא אפוא שבמועד שבו הופסק תשלום הגמלה, היינו בחודש אוגוסט 2010, לא היו בפני המוסד המסמכים שהתובעת נתבקשה להמציא ולפיכך ומלכתחילה תביעתה נדחתה כדין. עם זאת הנתבע עצמו הודיע לתובעת כי אם יומצאו המסמכים הנדרשים, בתוך 60 ימים ממועד הוצאת מכתבו, תבחן עמדתו פעם נוספת (ת/2).