סלימאן ראניה ואח' נ' מועצה מקומית בועיינה-נג'ידאת ואח'

פסק דין

הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה, כאמור בסעיף 79א. לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984.

התובעת ילידת שנת 1984, נפגעה ביום 31.12.01 במהלך טיול, כתוצאה מנפילה מחמור עליו רכבה, לאחר שהושלכה לכיוונם אבן.

כתוצאה מהנפילה, נגרמו לתובעת המטומה בפנים ובאף, חתך מתחת לעין שמאל ושבר בעצם הפנים והאף.

התובעת אושפזה עד יום 3.1.02.

מומחה מטעם בית משפט בתחום א.א.ג. קבע, כי לא נותרה לתובעת נכות לצמיתות מאחר והסטייה במבנה האף החיצוני היא קלה ולא משמעותית. כן קבע, כי לא נותרה לתובעת נכות בגין הצלקת שמתחת לעין השמאלית. המומחה קבע לתובעת נכות זמנית בשיעור של 10% לתקופה של חודש.

לטענת התובעת, יש להטיל אחריות על הנתבעות לנזקיה. על הנתבעת מס' 1 (להלן:"המועצה) כמי שאירגנה את הפעילות בה השתתפה התובעת בשיתוף עם הנתבעת מס' 3 ועל הנתבע מס' 4 (להלן:"מושב בית קשת) שבשטחו אירעה התאונה וכן מאחר והוא בעל החמורים.

לטענת המועצה, הנתבעת מס' 3 עמותת אלפורסיה (להלן:"העמותה") ארגנה את הפעילות והיא אינה מעורבת בפעילותה אלא רק תומכת בה תקציבית. עוד טענה, כי יש להטיל אחריות על מושב בית קשת שהוא הבעלים של החמורים ועליו מוטלת האחריות להדריך את הנערים כיצד להתנהג בקרבת חמורים ולדאוג לבטיחות הרוכבים עליהם במהלך הפעילות.

לטענת מושב בית קשת, התובעת אינה מעלה כל טענות כנגד המושב ולא הייתה כל בעיה עם הציוד או ההדרכה, אלא התאונה התרחשה כתוצאה מהשלכת אבן על החמור ועל כן האחריות מוטלת על מארגני הפעילות.

באשר לנזק טענו הנתבעים, כי מלבד כאב וסבל לא הוכח שלתובעת נגרמו נזקים נוספים. התובעת לא צירפה קבלות על הוצאות שנגרמו לה, בנוסף בעת התאונה הייתה התובעת תלמידה ועל כן לא נגרמו לה הפסדים לעבר. משלא נקבעה לתובעת נכות לצמיתות, אזי גם לא ייגרע כושר השתכרותה לעתיד. הנתבעים ציינו שהתובעת עובדת היום כמורה לחינוך גופני ומכאן יש ללמוד שאין לה כל הגבלה, משבחרה לעסוק במקצוע זה, למרות התאונה שעברה.

לאחר שקילה ובחינה של טענות הצדדים, המסמכים שצורפו ונסיבות התיק שלפני לרבות טענות הצדדים באשר לשאלת האחריות, אני קובעת שיש לפצות את התובעת בגין נזקיה נשוא התאונה שלפניי בסך 20,000 ש"ח.

לאחר שקילת טענות הצדדים לעניין חלוקת האחריות, אני קובעת שאחריות הנתבעות 1-2 ביחד ולחוד לנזקי התובעת הינה בשיעור 25% מסכום הפיצוי. אחריות הנתבעת מס' 3 שלא טרחה להתגונן ואף לא התייצבה לדיון, הינה בשיעור 40% לנזקה של התובעת. אחריות הנתבע מס' 4 מושב בית קשת לנזקי התובעת הינה בשיעור 35%.

למעט אחריות הנתבעות 1-2 שהינה ביחד ולחוד, יתר החיובים הינם נפרדים.

האמור לעיל, הינו בכפוף לפסק הדין שניתן כנגד הצד השלישי מס' 1 ביום 25.5.09 במסגרת ההודעה שהוגשה נגדו על ידי הנתבעות 1-2. ההודעה שהוגשה כנגד הצד השלישי מס' 2 נדחית ללא צו להוצאות.

בנוסף, מחייבת את הנתבעים בשכר טירחת עו"ד בשיעור 15% מסכום הפיצוי הנקוב לעיל בתוספת מע"מ כחוק, בהתאם לשיעור האחריות הקבוע לעיל ובכפוף לאמור בסעיף 12 לפסק הדין לעיל.

איני פוסקת הוצאות משפט, זאת מן הטעם שעל פי חוות דעת המומחה מטעם בית משפט, לא נותרה לתובעת נכות כתוצאה מהתאונה נשוא תיק זה ולאחר שכל הצדדים נשאו בשכר המומחה ואף נגרמו לנתבעים הוצאות בשל הצורך בהגשת חוות דעת מטעמם.

הסכומים הנקובים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

בנסיבות העניין ונוכח הזמן השיפוטי שנחסך, ניתן פטור מיתרת אגרה הן בתביעה העיקרית והן במסגרת ההודעה לצדדים שלישיים.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, י"ח שבט תש"ע, 02 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.