סלימאן נ' מדינת ישראל

פסק דין

ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה באילת (כב' השופט מאושר) בתת"ע 1321-09-11 מיום 8.2.13, ועל חומרת העונש בגזר הדין מיום 4.12.12.

המערער הורשע ונדון בהעדרו לעונשים של 6 חודשי פסילת רישיון נהיגה בפועל ופסילה מותנית, בגין עבירה של נהיגה במהירות מופרזת לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה (152 קמ"ש במקום 90 קמ"ש בכביש הערבה).

בבקשה לביטול גזר הדין טען ב"כ המערער, כי לא קיבל לידו הזמנה לדיון שנקבע ל-4.12.12, ולכן לא רשאי היה בית משפט קמא לשפוט אותו בהעדר. כן טען לעיוות דין.

בית משפט קמא דחה את הבקשה.

ממסמכי התיק עלה, כי ההזמנה נשלחה באמצעות פקס למשרד ב"כ המערער, והתקבל אישור קבלת הפקס. בית משפט קמא גם פרט בהחלטתו את השתלשלות העניינים בתיק. ב"כ המערער הגיש שלוש בקשות לדחיית דיונים, האחת על מנת לבוא בדברים עם התביעה, ושתיים נוספות בטענה שהגיש בקשה לבית המשפט העליון, להעברת התיק למחוז הצפון. (בקשות מתאריכים 21.11.11, 22.1.12, 25.3.12). הדיון נדחה ליום 21.6.12. במועד זה לא התקיים דיון, וביום 9.10.12 נקבע דיון ליום 4.12.12, אליו לא התייצבו המערער ובא כוחו.

בית משפט קמא דחה את הבקשה לביטול גזר הדין, מהטעם שלא זו בלבד שההזמנה לדיון נשלחה למשרד ב"כ המערער בפקס, היה עליו גם להתחקות אחר ההליך. משלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו.

בית משפט קמא בדק כמצווה גם את הטענה לעיוות דין, ודחה אותה. נקבע, כי המערער ממילא הודה בביצוע העבירה, והעונש אינו חורג מן הסביר, באשר למערער 79 הרשעות תעבורה קודמות, כולל בעבירות מהירות.

ב"כ המערער מלין על כך בכתב הערעור, וטוען, כי לא קיבל לידיו הזמנה לדיון, ורק ביום 23.1.13 יצר קשר עם מרכז המידע של בתי המשפט, והופתע לגלות שנתקבל גזר דין בהעדרו. לטענתו, הודה אמנם בשם מרשו בביצוע העבירה, אך זאת על מנת להעביר את התיק למחוז הצפון, ולהגיע להסדר טיעון מקל. עוד נטען, כי אין הוא צריך בבקשה מעין זו, להוכיח את חפותו, אלא רק להראות סיכוי להגנתו, ובית משפט קמא חרץ למעשה את גורלו, מבלי שנתן לו הזדמנות לנהל את התיק כפי שתכנן, עת הודה בעבירה נשוא כתב האישום.

לטענתו, ההחלטה נשוא הערעור גורמת לו לעיוות דין, באשר מדובר בעונש יוצא דופן בחומרתו, אשר נגזר מבלי שנשמעו טענותיו של המערער לנסיבותיו האישיות, ובנוסף, לא הופחתה הפסילה המנהלית.

ב"כ המשיבה עותר לדחות את הערעור. מדובר במהירות העולה ב-62 קמ"ש על המהירות המותרת. העונש שהושת מצוי במתחם הסבירות ואינו חורג לחומרה. למערער 79 הרשעות תעבורה קודמות.

לאחר ששמעתי את טענות ב"כ הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להדחות.

ב"כ המערער זומן כדין לדיון. בתיק קיים אישור של פקס שנשלח למשרדו. מעבר לכך, לאחר שמספר דיונים נדחו בגין טענתו כי הגיש בקשה לבית המשפט העליון להעביר את התיק למחוז הצפון, והוברר כי לא עשה כן, למרות הצהרתו, היה מצופה ממנו לפחות, כי יתעדכן בגורל התיק.

גם לגופו של עניין לא סברתי כי נגרם עיוות דין.

עיוות דין אין פירושו עונש החורג ממה שיכול היה ב"כ המערער להשיג במו"מ עם לשכת התביעות באיזור הצפון (הגם שלא ברור כיצד היה עושה כן, ללא בקשה הולמת). עיוות דין גם אינו עונש חמור מכפי שהיה מוטל על המערער אילו היה מתייצב, ובלבד שמדובר בעונש שאינו חורג ממתחם העונש ההולם.

עיינתי בטענות המערער, ולא מצאתי כי העונש היה צפוי להשתנות באופן ממשי, אילו היה מופיע לדיון, וטוען טענותיו. מדובר במערער לו 79 הרשעות תעבורה קודמות, ובהפרזה של 62 קמ"ש מהמותר.

אשר על כן, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא.

עם זאת, אני מורה על ניכוי הפסילה המנהלית מתקופת הפסילה השיפוטית, היות ובדרך כלל מקובל לעשות כן, ובית משפט קמא לא שלל זאת במפורש.

בכפוף לכך, אני דוחה את הערעור

ניתן והודע היום, ט"ז תמוז תשע"ג, 24 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: