סלימאן נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 24/7/13 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי למערער נותרה נכות יציבה בשיעור 100% מיום 1/1/13, לאחר הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 ("ההחלטה").

2.הוועדה התכנסה ביום 24/7/13 לדון בערר המערער, בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לפסיכיאטריה ומומחה לכירורגיה פלסטית. הוועדה ערכה למערער בדיקה פסיכיאטרית וציינה כי המערער "בהכרה מלאה, דיבור ספונטני תקין, האפקט תואם לסיטואציה עם סימני חרדה קלים. רוב התלונות קשורות לבעיות גופניות". עוד ציינה הוועדה כי "אין עדות לדיכאון מאג'ורי, אין הפרעות בקוגניציה ותפיסה... אינו מגלה סימנים שאופייניים לתגובה פוסט-טראומטית". המערער אובחן כסובל מ"מצב נוירוטי קל ללא הגבלה ביכולת תפקודית מבחינה נפשית". הוועדה קבעה כי ההפרעות החרדתיות לא קשורות לתאונה אלא לתופעות הגופניות שהופיעו לאחר התאונה, ולכן לדעתה אין למערער נכות נפשית.

3.משקבעה הוועדה, מחד, כי למערער הפרעות חרדתיות, אך מאידך קבעה כי הן קשורות לתופעות גופניות שהופיעו לאחר התאונה, הסכים המשיב כי קיים טעם משפטי המצדיק התערבות בהחלטת הוועדה, שכן ברור כי התופעות הגופניות קשורות לתאונה ונובעות ממנה.

4.המערער הסכים עם עמדת המשיב, אולם עמד על טיעונו כי היה על הוועדה להתייחס לאמור בחוות דעתו של המומחה מטעמו בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר קראקרה, בנוגע לאי קבלת טיפול בתחום הנפשי ואי נטילת תרופות.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין טענת המערער להתקבל.

6. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה התייחסה באופן מפורט ומנומק לחוות דעתו של ד"ר קראקרה מיום 16/3/13, ומשציינה כי המומחה מטעם המערער אבחן אותו כסובל מתגובה פוסט טראומטית, בעוד שלדעת הוועדה לא התגלו בבדיקתה הקלינית סימנים אופייניים להפרעה פוסט טראומטית. הוועדה הוסיפה וציינה כי המערער "לא נמצא בטיפול ומעקב נפשי, ולא נוטל תרופות בתחום הנפשי".

7.המערער טען בהקשר זה, כי היה על הוועדה ליתן דעתה לאמור בחוות הדעת, לפיו נפגעים שנפגעו הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית נוטים ליתן עדיפות לטיפול גופני על פני טיפול לנפש, וכי ישנה השפעה גם למרכיב חברתי, היינו סטיגמה ובושה מפני קבלת טיפול נפשי.

8.לדעתי, משקבעה הוועדה כי המערער אינו נמצא בטיפול ובמעקב נפשי, וכי אינו נוטל תרופות, היה מקום שתדון בהנחה שהניח ד"ר קראקרה בחוות דעתו.

9.אשר על כן, הערעור מתקבל. עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים בהרכבה מיום 24/7/13, על מנת שתדון בשאלה האם פגיעותיו הפיזיות של המערער גרמו להפרעות החרדה. ככל שכן, תקבע הוועדה האם הפרעות החרדה שאובחנו על ידה מקנות נכות כלשהי. כמו כן, תתייחס הוועדה להסברו של ד"ר קראקרה בחוות דעתו מיום 16/3/13, באשר לאי קבלת טיפול נפשי ואי נטילת תרופות (עמוד 3 לחוות הדעת, סעיף 3 לפרק ה"דיון").

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

המערער יזומן להופיע לפני הוועדה, גם באמצעות באי כוחו.

10. על המשיב לשלם למערער הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ תוך 30 יום מהיום.

11.הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, י"ב טבת תשע"ד, (15 דצמבר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: