סלימאן נ' בית ספר נזירות פרנציסקאניות

החלטה

רקע ותמצית טענות הצדדים

לפני ערעור על החלטת כבוד הרשמת אוסילה אבו אסעד.

מהודעת הערעור עולה, כי ביום 10.9.08 הגיש המשיב תביעה בסדר דין מהיר כנגד המערער לתשלום שכר לימוד נטען לשנים 2006/2007 ובעבור שירות. ביום 16.9.08 נמסר כתב התביעה למערער אשר הגיש כתב הגנה ביום 10.11.08 וכן הגיש תצהירי עדות ראשית. בתיק נקבעה ישיבה מקדמית ליום 26.1.09. המערער טוען, כי בשל סדרת טיפולים אשר נקבעה לבא כוחו מבעוד מועד לא עלה בידו להופיע לדיון האמור. לטענתו, בא כוחו ביקש את הסכמת בא כוח המשיב לדחיית הדיון והטיל על עו"ד סבאח להכין בקשת דחייה ולשגרה לבית המשפט. לטענתו, עו"ד סבאח אכן הכין בקשה כאמור אולם בשל טעות לא שלח אותה לבית המשפט ותחת זאת שגר אותה למשרד בא כוח המערער. בנסיבות אלו, ומשלא הופיע בא כוח המערער לישיבה המקדמית ניתן נגד המערער פסק דין בהעדר התייצבות. המערער הגיש בקשה במסגרתה עתר לביטול פסק הדין האמור. ביום 25.5.09 ניתנה החלטה לפיה בית המשפט קבע תשלום הוצאות כתנאי לביטול פסק הדין.

המערער טוען, כי שילם את ההוצאות במועד וכי בטרם שלח את המכתב אליו צורפה ההמחאה לתשלום ההוצאות הוא שלח לבא כוח המשיב את המכתב בצירוף צילום של ההמחאה באמצעות הפקס. חודש לאחר שניתנה החלטת כבוד הרשמת באשר לתשלום ההוצאות הודיע בא כוח המשיב, כי ההוצאות שנקבעו לא שולמו על ידי המערער. בעקבות כך נקבעה הבקשה לביטול פסק הדין לדיון במעמד שני הצדדים ליום 2.2.10. במועד האמור ניתנה החלטה לפיה אין בין הצדדים מחלוקות, כי ההוצאות שנקבעו במסגרת ההחלטה מיום 25.5.09 לא שולמו במועד ועל כן נותרה ההחלטה מיום 28.6.09 על כנה.

המערער טוען, כי כבוד הרשמת קבעה, כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר לתשלום ההוצאות, וזאת מבלי שהתרשמה ישירות מהראיות אשר הוצגו בתיק בית המשפט. לטענתו, ממכתב אשר נשלח לבא כוח המשיב וכן ממועד פירעון ההמחאה אשר צורפה למכתב עולה, כי שילם את ההוצאות אשר נקבעו כתנאי לביטול פסק הדין, במועד. לטענת המערער, בא כוח המשיב טען, כי המערער לא שילם את ההוצאות אשר נקבעו כתנאי לביטול פסק הדין וכי הוא עשה כן שעה שהוא מתעלם ממכתב אשר שלח לו המערער ובו המחאה לכיסוי ההוצאות.

עוד טוען המערער, כי כבוד הרשמת התעלמה מההלכות המושרשות בנוגע לביטול פסקי דין ותחת זאת נתנה משקל לעניינים השוליים. לטענתו, היה על בית המשפט לבחון את הבקשה לביטול פסק דין בהתאם לשתי שאלות: סיבת המחדל, ככל שהיה מחדל וסיכוי ההצלחה של המערער. לטענת המערער יש להורות על ביטול פסק הדין הן מחובת הצדק והן בהתאם לשיקול דעת בית המשפט.

המשיב מתנגד לערעור וטוען, כי דינו להדחות. המשיב טוען, כי המערער לא ניצל את החסד אשר עשה עמו בית המשפט ותחת זאת המשיך לזלזל בהחלטות בית המשפט ולהתעלם מהן. המשיב טוען, כי הגיש תביעה נגד המערער במסגרתה עתר, כי בית המשפט יחייב את המערער לשלם את שכר הלימוד של בניו אשר למדו אצל המשיב. לטענת המשיב, המערער הודה, כי בניו למדו אצל המשיב וכי הוא לא שילם שכר לימוד אולם טען, כי הובטח לו כי לכל ילדי מג'אר יינתן פטור מתשלום שכר לימוד. המשיב ציין, כי המערער יודע, כי מרבית ילדי מג'אר אשר לומדים אצלו שילמו שכר לימוד.

המשיב טוען, כי נקבע דיון בתובענה ליום 26.1.09. לטענתו, המערער לא הגיש תצהירי עדות ראשית טרם הדיון וכן לא התייצב לדיון ובנסיבות אלו ניתן פסק דין בהעדר. המשיב טוען, כי בהמשך, המערער הגיש בקשה לביטול פסק הדין האמור וכבוד הרשמת נעתרה לבקשה, על אף שציינה, כי העובדות אשר צוינו בה לא נתמכו בתצהיר. כאמור, כבוד הרשמת התנתה את ביטול פסק הדין בתשלום הוצאות המשיב בסך 2,000 ₪ + מע"מ, תוך 30 יום.

לטענת המשיב, בהתאם להחלטה מיום 25.5.09 היה על המערער לשלם את ההוצאות עד ליום 24.6.09. משלא שולמו ההוצאות עד המועד האמור הודיע בא כוח המשיב לבית המשפט, ביום 25.6.09, כי המערער לא פעל בהתאם להחלטה מיום 25.5.09. בהתאם ניתנה ביום 28.6.09 החלטה לפיה פסק הדין מיום 26.1.09 יוותר על כנו. ביום 2.7.09 הגיש המערער בקשה במסגרתה עתר, כי בית המשפט יבטל את ההחלטה האמורה. בקשה זו לא נתמכה בתצהיר. במסגרת הבקשה האמורה טען המערער, כי ביום 24.6.09 נשלחו מכתב והמחאה. במקביל, שלח ב"כ המערער הודעה לבית המשפט לפיה ההמחאה נשלחה ביום 25.6.09, בשונה מהאמור בבקשה לביטול החלטה. כבוד הרשמת ערכה דיון בבקשה ולאחר ששמעה את טיעוני הצדדים ציינה, כי המערער לא צירף תצהיר ואף לא ביקש להאריך את המועד לביצוע התשלום. כבוד הרשמת קבעה, כי בנסיבות אלו ומאחר ואין בין הצדדים מחלוקת, כי ההוצאות לא שולמו במועד, הרי שאין מקום לבטל את החלטתה מיום 28.6.09. המשיב טוען, כי אין ממש בטענת המערער לפיה כבוד הרשמת לא שקלה את הנימוקים הרלוונטיים וציין, כי המערער ביקש להטעות את בית המשפט שעה שציטט את החלטת כבוד הרשמת באופן חלקי, דבר אשר משליך על משמעות ההחלטה.

המשיב טוען, כי אין ממש בטענת המערער לפיה שילם את ההוצאות במועד. לטענתו, המועד האחרון לתשלום ההוצאות היה יום 24.6.09. לטענתו, מתאריך המשלוח המופיע על מעטפת הדואר עולה, כי המכתב נשלח ביום 25.6.09. עוד טוען המשיב, כי המכתב הגיע ליעדו ביום 30.6.09. המשיב טוען, כי היה על המערער לעמוד במועד אשר נקבע ולא די, כי במועד האמור הוא הביע נכונות לשלם את סכום ההוצאות. המשיב ציין עוד, כי ניתנה למערער תקופה בת 30 יום לשם תשלום הוצאותיו והוא לא נתן הסבר כלשהו לעיכוב בתשלום. לטענתו, אף בשל העדר תצהיר וכן משלא הוגשה בקשת אורכה לשם ביצוע התשלום, נכון היה לדחות את הבקשה.

עוד טוען המשיב, כי לא פעם זכה המערער לחסדי בית המשפט ויומו בבית המשפט ניתן לו. לטענתו, משלב מסוים לא ניתן היה ליתן עדיפות לאינטרסים של המערער על פני אינטרסים של מערכת המשפט ושל הצד שכנגד.

לטענת המשיב, אין למערער סיכויי הגנה המצדיקים את ביטול פסק הדין שכן הגנתו נסמכת על טענה סתמית, כמפורט לעיל. לטענתו, המערער לא הציג הסבר מניח את הדעת למחדלו. לבסוף טען, כי המערער לא הניח הסבר מניח את הדעת למחדלו ומטענות המערער עולה, כי עסקינן בנסיבות אישיות, אשר לפי הפסיקה אינן מהוות הצדק סביר.

הצדדים הגישו עיקרי טיעון במסגרתם חזרו על האמור בערעור ובתגובה לו. בהחלטה מיום 31.3.10 נקבע, כי על הצדדים להודיע, תוך 20 ימים, האם הם מסכימים שההחלטה תינתן על סמך כתבי הטענות או שהם מבקשים לקיים דיון בנוכחות הצדדים. עוד נקבע, כי העדר הודעה יחשב כהסכמה. ביום 9.3.10, במסגרת עיקרי טיעון אשר הגיש ציין המערער, כי מסכים שההחלטה בערעור תינתן על סמך כתבי הטענות. במסגרת עיקרי הטיעון אשר הגיש המשיב, ביום 27.5.10, הצטרף המשיב לעמדת המערער בנדון. בנסיבות אלו, החלטה זו ניתנת על סמך החומר המצוי בתיק.

דיון ומסקנות

לאחר עיון במכלול טענות הצדדים והחומר המצוי בפניי מצאתי, כי דין הערעור להדחות, כפי שיפורט.

אין מחלוקת, כי המערער לא התייצב לדיון בתובענה בעניינו ובנסיבות אלו ניתן נגדו פסק דין בהעדר. לאחר שהמערער עתר, כי פסק הדין האמור יבוטל נעתרה כבוד הרשמת לבקשה תוך שחייבה את המערער בתשלום הוצאות המשיב, תוך 30 יום. ההחלטה האמורה ניתנה ביום 25.5.09. בנסיבות אלו, המועד האחרון לתשלום ההוצאות היה ביום 24.6.09. המערער לא קיים החלטה זו ולא שילם את הוצאות המשיב, במועד הקבוע בהחלטה. אף אם תתקבל טענת המערער לפיה שלח העתק של המכתב וההמחאה לבא כוח המשיב בטרם שלח את ההמחאה בדואר, ברי, כי אין בכך כדי להוות קיום החלטת בית המשפט במועד. המערער לא נתן הסבר מניח את הדעת אשר יש בו בכדי להסביר מדוע לא עמד במועד אשר נקבע על ידי בית המשפט ולחלופין מדוע לא הגיש בקשת אורכה.

המערער לא פעל בהתאם להחלטת כבוד הרשמת ולא שילם את הוצאות המשיב במועד אשר נקבע במסגרת החלטה זו. כאמור, אין במשלוח העתק של ההמחאה באמצעות הפקסימיליה משום ביצוע החלטת בית המשפט. הנה כי כן, כבוד הרשמת התנתה את ביטול פסק הדין אשר ניתן בהעדר בתשלום הוצאות והמערער לא קיים החלטה זו במועד. בנסיבות אלו, הרי שלא נפל פגם בהחלטת בית המשפט שעה שהותיר את פסק הדין על כנו ובעת שדחה את בקשת המערער לביטול ההחלטה האמורה.

במהלך ניהול התובענה פעל המערער, באופן שיטתי, בניגוד להוראות הדין. ההלכה היא, כי הפרוצדורה איננה מיטת סדום אך היא גם איננה מיטת סתם. התעלמות מסדרי הדין היא מסימני ההיכר של שיטה רופפת ופרומה. (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, (מהדורה שמינית), עמ' 4).

סבורני, כי על הליך משפטי להתנהל במשך זמן סביר. עסקינן בתובענה אשר הוגשה, בהליך של סדר דין מהיר, לפני קרוב לשנתיים, בחודש ספטמבר 2008. בשל התנהלות המערער לא ניתן היה להתקדם בניהול התובענה כראוי. סבורני, כי היעתרות לבקשת המערער לביטול פסק הדין אשר ניתן נגדו תגרום לפגיעה קשה בזכויותיו הדיוניות של המשיב ובין היתר, זכותו, כי התובענה אשר הוגשה על ידו תסתיים בחלוף פרק זמן סביר ממועד הגשתה וכן זכותו לדעת כי בירור תביעתו הסתיים. הלכה היא, כי תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו. זכות הגישה לבית המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל הדין שכנגד. בית המשפט לא ייתן ידו לפגיעה כאמור. התנהלות המערער גרמה לבזבוז זמנם של בית המשפט והמשיב.