סלים(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים אשר התכנסה לפי סעיף 25 א' לחוק שחרור על תנאי ממאסר התשס"א – 2001 בראשות השופטת ריף נדאף – יו"ר, והגב' אורית מסר הראל – קרימינולוגית, פביאן לוגסי כהן – עו"ס וכן ר/כ צביה גלנדר מיום 4.5.11 בתיק מספר 1090801 ט.

פסק דין

1.העותר מרצה עונש של 50 חודשי מאסר, אשר נגזר עליו לאחר שהורשע בעבירות רבות של שהייה בלתי חוקית, קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות לרכב וגניבות רכב.

כעולה מגזר דינו, חבר העותר אל חברי כנופיה אחרים, אשר התמחו בפריצות לבתים פרטיים, לשם גניבת מפתחות כלי רכב, אשר שימשו לגניבת מכוניותיהם של בעלי הבית, והברחתן אל תוך תחומי האוטונומיה הפלסטינאית.

גזר הדין אשר נגזר על העותר, הינו תולדה של 11 מעשים מן הסוג האמור בהם נטל העותר חלק במהלך שנת 2005.

2.משמלאו שני שלישים לריצוי תקופת עונשו של העותר, הוא הובא בפני וועדת שחרורים, למען זאת תשקול את סוגיית שחרורו המוקדם על תנאי.

וועדת השחרורים דחתה את הבקשה. נגד עיני הועדה עמדה חומרת העבירות בהן הורשע העותר, מספר העבירות בהן הוא הורשע, והעובדה כי בעבר ניתנה לו הזדמנות של שחרור מוקדם, אשר לא נוצלה על ידו כראוי. כל אלה הביאו את הוועדה לכלל מסקנה כי העותר אינו ראוי לאימון, וכי שחרורו יסכן את שלום הציבור.

3.בעתירה שלפנינו טוען העותר כי החלטתה של הוועדה בלתי סבירה וכי יש לבטלה ולהורות על שחרורו.

לטענת הסנגור, ריצה העותר עונש מאסר בשנת 1998 עת הוא היה נער.

מאסרו הנוכחי נגזר עליו 10 שנים לאחר מכן.

העבירות נשוא מאסרו הנוכחי נעברו בשנת 2005. מנגד, נגזר עונשו רק בשנת 2008. כאשר בתקופת הביניים, הוא עבר תהליך שינוי יסודי באורחות חייו. הוא נישא לאישה, החל לעבוד בעבודה קבועה ומסודרת וכי הוא הודה בעבירות המיוחסות לו, מיד עם מעצרו.

אף בחייו האישיים עברו עליו אירועים קשים. אביו נפצע קשה בתאונת דרכים ונותר נכה, כאשר עול הטיפול באב מונח על שכמו. במהלך תקופת מאסרו נולדה לו בת, אשר לא זכה לראותה, בת זו חולה במחלת עיניים קשה, ונדרשת לניתוח דחוף בירדן.

את תקופת מאסרו הוא ריצה, כטענתו ללא כל עבירות משמעת תוך התנהלות כאסיר למופת.

כל אלה, היו אמורים להישקל על ידי הוועדה.

לטענתו, במקרים זהים, מצאו וועדות שחרורים לנכון לשחרר אסירים מסוגו ובנתוניו האישיים, שחרור מוקדם על תנאי.

4.לאחר ששקלנו את טיעוניו של הסנגור ולמדנו את החומר אשר הונח על שולחננו, לא מצאנו כי נפל כל פגם בהחלטת הוועדה, אשר יניע את בית המשפט להתערב בהחלטתה.

כידוע, בית המשפט לעניינים מנהליים אינו יושב כערכאת ערעור על וועדת השחרורים. בית המשפט אף לא ישים את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הוועדה. בית המשפט יבדוק האם הוועדה שקלה את השיקולים שהיה עליה לשקול ואם ייחסה להם את המשקל הראוי, תוך עשיית האיזונים הנדרשים בין כל השיקולים, בהינתן תכלית החוק שבמסגרתו היא פועלת (ראה רע"ב 1942/05 אבו צעלוק נ' מדינת ישראל, (לא פורסם-16/6/05).

5.במקרה שלפנינו, הובאו ונשקלו בפני הוועדה כל השיקולים הרלוונטיים . כעולה מגזר דינו של העותר, ומטיעוני הצדדים, פעל העותר בצורה רצידיביסטית, עת חבר לכנופיית גנבי הרכב, אשר ביצעו עבירות רבות מספור של פריצות לבתים וגניבות כלי רכב. העבירות אשר ביצעו חברי הכנופיה, הינן מסוג העבירות הפוגעות בחברה כולה, יש בהם כדי לפגוע בביטחון הציבור ובאימונו במערכת אכיפת החוק ונזקן רב ביותר.

ריבוין של העבירות מעיד על המסוכנות הכרוכה במבצעיהן.

בצדק, התייחסה הוועדה אף לעברו של העותר, אשר זכה בעבר לאימונה של וועדת השחרורים, אולם הוכיח כי אינו ראוי לאימון זה.