סלילתי נ' שרון

פסק דין

תביעת פיצויים בסכום של 33,000 ₪ בגין נזקים שלכאורה נגרמו לתובע כתוצאה מניהול הליכי הוצל"פ.

1. אין מחלוקת כי התובע מחזיק בשם הזהה לשמו של חייב בתיק הוצאה לפועל 18-13421-05-7 (להלן: "החייב" ו"תיק ההוצל"פ" בהתאמה).

2. לטענת התובע, בחודש דצמבר 2005 הגיעו מעקלים לביתו לצורך ביצוע עיקול על נכסי החייב. מאחר שאין המדובר בחובותיו הוא, נגרמה לו ולבני משפחתו אי נעימות והוא הובך בפני שכניו ומכריו. משפנה לנתבע, ב"כ הזוכה בתיק ההוצל"פ, התנצל הלה והבטיח כי הנושא יטופל והטעות לא תחזור על עצמה. כך בכתב התביעה.

3. אומר מיד, אין בידי התובע כל אסמכתא לביצוע עיקול בביתו (ולו ברישום) במועד זה או בסמוך לו. יתרה מכך, לטענת הנתבע, הנסמך על רשימת האירועים בתיק ההוצל"פ (נספח לכתב ההגנה) לא יתכן שבוצע הליך מבצעי כלשהוא בשנת 2005, שכן רק בתאריך 12.11.06 אותר החייב (האמיתי) ונמסרה לו אזהרה.

המסמך היחיד שהציג התובע אשר יכול שיהיה קשור לעניין הוא החלטתה של רשמת ההוצל"פ מיום 17.12.06, שנה לאחר שלכאורה הגיעו המעקלים לביתו של התובע, שניתנה בבקשה שהגיש לפיה נפלה טעות באיתור החייב. ההחלטה היתה כי "אין לנקוט בהליכים מכל סוג שהוא, ואלה שננקטו יבוטלו לאלתר כלפי סלילת עזרא ת.ז. XXX [מס' תעודת הזהות של התובע– הערה שלי מ.א.ק.]". ואף לדברי התובע עצמו, לאחר אירוע זה שבשנת 2005 לא שבו להטרידו.

4. חלפו עבור להם למעלה מ – 7 שנים, ולטענת התובע בשנת 2013 שבו והגיעו המעקלים לביתו לא פחות מ - 6 פעמים.

גם כאן יש להדגיש כי ככל שמדובר בנתבע ובתיק ההוצל"פ המדובר הוא לא ביצע פעולה כל מעין זו. מהמסמכים שהציג התובע עולה כי בתאריך 28.2.13 קיבלה רשמת ההוצל"פ סדרת החלטות לפיהן נעתרה להטלת מגבלות שונות על החייב (האמיתי) וביניהן: הגבלה מלייסד תאגיד, לצאת מישראל, לקבל/לחדש דרכון, להחזיק/רישיון נהיגה, מלעשות שימוש בכרטיס אשראי וכד'. אין מדובר בהטלת עיקול, בפועל או ברישום.

5. בעקבות קבלת ההתראות על ההגבלות הנ"ל, טוען התובע כי פנה לנתבע וזכה לייחס לא ראוי מצד עובדי משרדו. לטענתו, נאלץ לרוץ ללשכת ההוצל"פ על מנת להסדיר את העניין ושוב הדבר גרם לו טרחה מיותרת ועוגמת נפש.

6. לטענת הנתבע התובע יצר עימו קשר טלפוני בראשית שנת 2013 וטען כי חלה טעות בכתובת החייב. בשיחה, שהתנהלה ברוח טובה, סוכם כי כתובת החייב תעודכן בלשכת ההוצאה לפועל. יתרה מזאת, טוען הנתבע כי התובע הוא זה שגם שמסר לו את כתובתו של החייב.

7. תימוכין לכך כי הנתבע אכן ערך עדכון כתובת בלשכת ההוצל"פ ניתן למצוא בהחלטת רשמת ההוצל"פ מיום 17.3.13. החלטה זו אמנם ניתנה בבקשה אותה הגיש לה התובע בה הוא מבקש לשחררו מעולו של התיק, אך שם היא מבהירה: "פרטי החייב המצויים בתיק אינם הפרטים של צד ג' אשר הגיש את הבקשה. מספר תעודת הזהות שונה ואף הכתובת. למען הסר ספק ככל ועדיין קיימים הליכים פעילים כלפי סלילת עזרא ת.ז. XXX בתיק זה, אני מורה על ביטולם". [הדגשה איננה במקור]. משמע, כי ככל שהיתה טעות כלשהיא שצפה ועלתה לה בשנת 2013, היא תוקנה על ידי הנתבע על אתר והתובע לא הוטרד יותר.

8. לאור כל האמור, ראיתי לדחות את התביעה. לכל היותר הוטרד התובע פעמיים (וגם זאת במכתבים ולא בביקור מעקלים); פעם אחת בשנת 2005, בעוד חלפו מעל 7 שנים מאז, עילתו התיישנה והוא עצמו מודה כי "מחל" על הפגיעה בו ולא הגיש תביעה. כדבריו "פעם ראשונה ויתרתי אבל בפעם השניה זה כבר לא מתאים" (פרוטוקול מיום 22.7.13 בעמוד 2 שו' 12-13). אשר לשיגור מכתבי ההוצל"פ בשנת 2013, הנתבע תיקן האמור, ככל שהיה צורך בכך, בפרק זמן סביר ואין להעמידו בחזקת רשלן.

יתרה מכך; אני מסכימה עם התובע כי אף אם מדובר בקבלת מכתבים (להבדיל ממעקלים), הרי שהדבר כרוך באי נעימות. אך טעויות יכולות להתרחש, ולא כל אי נעימות הנובעת מכך מקימה עילת תביעה, ודאי לא בסכום המרבי הקבוע בדין.

9. סוף דבר;

התביעה נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"א אב תשע"ג, 28 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: