סליבא נ' עירית שפרעם

פסק דין

1.בהליך שלפנינו, עותר התובע לחייב את הנתבעת בהחזר הוצאות ביטוח (חובה ומקיף) ורישוי רכב בסך כולל של 6,610 ₪ עבור התקופה 4/2007-8/2009 וכן להפרשי רכיב ההוצאות המשתנות שבאחזקת רכב, לתקופה שמחודש 10/2009 ועד 6/2010, בסך כולל של 550 ₪. כל זאת, בתוספת ריבית והצמדה.

2.התובע, שהינו עובד הנתבעת, הגיש תביעתו המקורית בהליך זה לתשלום תוספת אחזקת רכב והחזר הוצאות ביטוח ורישוי החל משנת 2006. כן דרש התובע כי יינתן צו המורה לנתבעת להמשיך ולעשות כן גם בעתיד. התובע טען בתביעתו כי החל משנת 2001 הוא משמש אצל הנתבעת בתפקיד הנדסאי מדידות ופיקוח וכי כחלק מתוכנית הבראה, הפסיקה הנתבעת לשלם לכלל העובדים תוספת אחזקת רכב, בעוד שבמסגרת הסכם הבראה מיום 24.7.2008, התחייבה הנתבעת לשוב ולשלם רכיב זה החל מיום 1.7.2006. התובע טוען כי מכיוון שלא עמדה הנתבעת בהתחייבותה זו, פנו העובדים לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה ושם, בהסכם פשרה, התחייבה הנתבעת לשוב ולשלם את תוספת אחזקת הרכב החל מיום 1.6.2006. התובע, עתר בכתב התביעה לחייב את הנתבעת לשלם לו את הנדרש הן מכח הסכם ההבראה והן מכח הסכם הפשרה, על אף שלא היה צד לו.

בכתב הגנתה, העלתה הנתבעת טענות שונות, לרבות כי התובע שהה בחלק מהזמן בחופשה ללא תשלום וכי מילא תפקידים שונים במהלך השנים, אשר לא הצדיקו תשלום אחזקת רכב. כן נטען כי כאשר הועבר התובע בשנת 2007 לתפקיד במחלקת הגביה אשר חייב יציאה לשטח, אושר לתובע על ידי ראש העיריה החזר הוצאות רכב ברמת ניידות 400 ק"מ, אשר בהמשך אף הוגדלה ל- 490 ק"מ, במקביל לעליה בהיקף משרתו. לכתב ההגנה צורפו בין היתר דווחי נסיעות חודשיים ברכב אישי של התובע.

3.התביעה הוגשה תחילה לבית הדין האזורי בחיפה. בדיון לפני כב' הרשמת מירי שי-גרינברג ביום 27.2.12, נערכה רשימת מוסכמות. כן הוסכם כי התובע יגיש הודעה, בה יפרט את רכיבי התביעה והמקור המשפטי הרלוונטי, בשים לב לתפקידים שמילא ובהתייחס למוסכמות אליהן הגיעו הצדדים. לאחר שהוגשה הודעת התובע, התברר כי התביעה הצטמצמה, כאמור בפתח פסק דין זה, והועמדה על החזר הוצאות ביטוח ורישוי לתקופה שבה החל לעבוד במחלקת הגביה וכל עוד עבד בהיקף משרה של 50% וכן להפרשי הוצאות משתנות. בהתאם לכך, התביעה, אשר עמדה בתחילת ההליך על סך של 47,960 ש"ח, צומצמה לסך של 7,160 ₪ בלבד. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם בצירוף המסמכים עליהם מתבססים. התובע הגיש תצהיר מטעמו והנתבעת הגישה תצהירו של מנכ"ל העירייה, מר עומר מלק.

4.לנוכח העובדה כי מנכ"ל הנתבעת משמש כנציג ציבור בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, הועבר ההליך לבית דין זה. בישיבה מיום 22.4.13, הסכימו הצדדים כי יינתן פסק דין על יסוד החומר המצוי בתיק, תוך שהצדדים מוותרים על חקירות נגדיות. בהתאם לכך, ניתנה החלטה על הגשת סיכומים בכתב.

העובדות הרלוונטיות כפי שהן עולות מן המוסכמות ומטענות הצדדים

5.בשנת 2004 נחתם הסכם הבראה במסגרתו הוסכם בין הנתבעת, ועד עובדיה והסתדרות העובדים הכללית החדשה, על הפסקת תשלום הוצאות רכב לעובדים, עד חודש יולי 2006.

6.התובע הועסק עובר להסכם ההבראה והחל משנת 2001 כעובד מחלקת הנדסה בתפקיד עוזר למודד בהיקף של 50% משרה. לתובע אושרה אז אחזקת רכב, החל מ- 1.7.03, אשר כללה, כך לטענת התובע, אגרת רישוי וביטוח מלא. לצורך כך צורף תלוש שכר 9/2003 ובו החזר עבור ביטוחי רכב ואגרת רישוי –נספח א' לסיכומי התובע. הנתבעת טענה כי שולמה אחזקת רכב דרגה ב' (עד 500 ק"מ) "בתוספת מה שמגיע על פי דין לאותה דרגה" (סעיף ג' לרשימת המוסכמות).

7.ביום 14.4.07 החל התובע לעבוד במחלקת הגביה של הנתבעת בתפקיד מדידת מבנים ומעקב אחר סקר נכסים בהיקף של חצי משרה. ראש הנתבעת אישר לתובע אחזקת רכב ברמת ניידות של 400 ק"מ לחודש והתובע הגיש דיווחי נסיעות בהתאם. מאז הסכם ההבראה ועד לתחילת עבודתו במחלקת הגביה, לא קיבל התובע תוספת אחזקת רכב. מוסכם על הצדדים כי בתקופות מסוימות בפרק הזמן האמור, לא היה זכאי לכך ובאשר לתקופות אחרות, נותרו הצדדים במחלוקת אשר ממילא אינה רלוונטית לענייננו שכן הסעד הנתבע אינו מתייחס אליהן.

8.בחודש 5/2009, באישור ראש הנתבעת, העלתה הנתבעת את מכסת הק"מ המאושרת לתובע ל- 490 ק"מ לחודש. החל מחודש 8/09 הוגדלה משרת התובע למשרה מלאה. מכסת הק"מ המאושרת – נותרה על 490 ק"מ לחודש.

טענות הצדדים

9.התובע טוען היום להחזר חלקי, בגובה היקף משרתו, של הוצאות הביטוח והרישוי של רכבו (אסמכתאות לתשלום צורפו להודעתו) וזאת החל מחודש אפריל 2007 ועד לחודש יולי 2009, אז הועלה היקף משרתו להיקף משרה מלא. התובע אינו מבקש החזר עבור הוצאות ביטוח ורישוי מהמועד שבו החל התובע לעבוד משרה מלאה. כיוצא בזה גם לא נדרש עוד צו המורה לנתבעת להמשיך ולשלם לתובע את ההחזרים האמורים. כן נטען כי בחודשים 10/09 ועד 6/2010 שילמה הנתבעת לתובע החזר הוצאות משתנות לפי מכסה של 400 ק"מ בסך 272 ₪ ולא לפי מכסה של 490 ק"מ בסך 333 ₪, אשר אושרו לו, ועל כן הוא זכאי להפרשים בסך 550 ₪.

10.באשר לזכאותו להוצאות ביטוח ורישוי, מתבסס התובע על כך שבעבר, כאשר שולמה לו אחזקת רכב, הוא קיבל החזר גם עבור הוצאות אלו. לטענתו, הופסק התשלום מכח הסכם ההבראה וכיוון שעל פי ההסכם מחויבת הנתבעת לשוב ולשלם לו את שהגיע לו קודם לכן, עליה להוסיף על אחזקת הרכב גם החזר חלקי של ההוצאות. כן מבקש התובע ללמוד על זכאותו זו מסעיף 4.4.6-5 לאוגדן תנאי שירות לעובדים ברשויות המקומיות שעניינו "הזכאות להחזר הוצאות לבעלי רכב אישי" (להלן: "האוגדן"), אשר נוסחו הינו:

"(א) תשלום החזר הוצאות נסיעה ברכב אישי מותנה באישורו של ראש הרשות המקומית או מי שהוסמך לכך על ידיו.

(ב) תשלום החזר ההוצאות מותנה בכך שלעובד רכב כשיר ומורשה בבעלותו המלאה במשך כל השנה, ושהוא בעל רישיון נהיגה בר-תוקף ברכב.

במידה והרכב רשום על שם בן זוג העובד, על העובד להגיש הצהרת בן הזןג שאין הוא מקבל ממקום עבודתו השתתפות באחזקת רכב כלשהי.

לא ישולם החזר הוצאות בעד תקופה בה לא נתמלאו תנאים אלה.

(ג) עובד הזכאי להחזר הוצאת רכב לפי הסדר זה לא יכול להשתמש ברכב של הרשות המקומית או ברכב שכור ע"ח הרשות.

(ד) עובד הזכאי לאחזקת רכב של 500 ק"מ ומעלה בחודש, זכאי גם להחזר הוצאות ביטוח ורישוי."