סליבא נ' נג'אר ואח'

פסק דין

בפני תביעת התובע לפיצוי בגין נזקי גוף ונזק רכוש שנגרם לרכבו, כתוצאה מארוע שארע ביום 19.7.2011 בו לטענתו הותקף על ידי הנתבעים.

התביעה הועמדה על סך של 14,650 ₪ הכוללים פיצוי בגין נזקי גוף לרבות עוגמת נפש ונזק תדמיתי שנגרם לתובע הטוען כי הוא איש ציבור לשעבר, בסך של 10,000 ₪, וכן פיצוי בגין נזק לרכב שהוערך על ידי שמאי בסך של 4,002 ₪ ושכר טרחת שמאי בסך 648 ₪.

לטענת התובע כפי שזו פורטה בכתב התביעה ובעדותו בפני, הארוע התרחש כאשר הגיע בשעת לילה מאוחרת למסעדה שמנוהלת על ידי הנתבעים, וזאת לטענתו על מנת לשוחח עימם וליישב סכסוך שהתגלע בינם לבין מעסיקו, מאהר בשותי (להלן: "בשותי"). התובע טוען כי מיד לכשיצא מרכבו, התקיפו אותו הנתבעים 2 ו-3, היכו אותו וגרמו את הנזק לרכבו. התובע הגיש תלונה למשטרה אודות הארוע ובעקבות תלונתו, נחקרו הנתבעים 2 ו-3. התלונה במשטרה נסגרה לאחר שהתובע חזר בו מתלונתו (לטענתו, בעקבות הסדר כלשהו שהושג עם הנתבעים בתיווך קרוב משפחתם).

הנתבעים בכתב הגנתם טענו כי מדובר בתביעה קנטרנית וכי איש מהם לא תקף את התובע ולא גרם לו נזקים כלשהם אלא היפוכו של דבר, התובע הגיע למסעדה בשעת חצות לערך, לאחר שהתרגז על כך שהם דורשים תשלום עבור בשר שניתן לתובע ולבנו של מעסיקו אשר ביקשו "לעשות על האש" באותו הערב בשעה מאוחרת וביקשו מהנתבעים כי יתנו להם בשר ממסעדתם. לטענת הנתבעים לאחר שהסכימו לתת את הבשר אולם הנתבע 2 עמד על תשלום עבורו, קילל התובע בשיחה טלפונית את הנתבע 2 ובני משפחתו ובסמוך לאחר מכן, הגיע התובע למסעדה יצא מרכבו, השליך בקבוק על דלת המסעדה וקילל את הנתבעים.

הנתבעים מוסיפים כי שני עדים שהיו במקום, יצאו מהמסעדה על מנת להרגיע את התובע ומנעו מהנתבעים 2 ו-3 לצאת אל עבר התובע, על מנת שלא תתפתח קטטה. הנתבעים הוסיפו וטענו כי התובע היה שתוי באותו מועד, וכי הוא ידוע כשתיין.

יצוין כי לדיון ראשון שנקבע בתביעה, לא התייצבו הנתבעים ומשכך, ניתן פסק דין אשר בוטל לאחר שהופקד סך של 1,500 ₪ להבטחת הוצאות התובע.

בדיון בפני שמעתי את עדותו של התובע וכן של מעסיקו מר בשותי שהובא כעד מטעמו, וכן שמעתי את עדות הנתבע 2 ועדותו של מר נטור, שנטען כי היה אחד מהעדים שיצא אל התובע כשהלה הגיע למסעדה ומנע מהנתבעים 2 ו-3 מלצאת אליו.

לאחר שמיעת העדויות בפני, שוכנעתי כי בין התובע לבין הנתבעים 2 ו-3 אכן התפתחה קטטה וזאת על רקע דרישתם של הנתבעים כי התובע ו/או בנו של מעסיקו או מעסיקו, ישלמו עבור הבשר שביקשו וקיבלו באותו יום, בשעות ערב מאוחרות.

ניסיונו של התובע לצייר תמונה לפיה הוא רק יצא מרכבו והותקף על ידי הנתבעים ללא כל סיבה, איננה משקפת את המציאות ושוכנעתי בין היתר מעדותו של בשותי שהובא כעד מטעמו, ועל אף שהלה לא היה נוכח במקום, כי התובע לא הגיע על מנת להסדיר סכסוך בין בשותי לבין הנתבעים, אלא בשל כך שהתרגז על דרישת הנתבעים לתשלום.

מנגד, אינני מקבלת את טענת הנתבעים כי כלל לא תקפו את התובע ולא נוצר כל מגע ביניהם ועדותו של מר נטור לא היה בה כדי לשלול את טענת התובע כי אכן הותקף, שכן עד זה עזב את מקום הארוע לפני שהתובע עזב את המקום ומשכך, אין בעדותו כדי לסתור את האפשרות כי נוצר מגע בין הנתבעים לתובע בשלב מאוחר יותר, ולאחר עזיבתו את המקום.

אמנם נכון כי התובע לא העיד עד מטעמו שהיה נוכח בעת הארוע ואשר יתמוך בטענתו כי הותקף על ידי מאן דהוא, אולם מהמסמכים הרפואיים שהציג התובע עולה כי למחרת הארוע נבדק על ידי רופא שראה סימני חבלה במצחו, דבר התומך בטענתו כי אכן הותקף. לעומת זאת באשר לגרימת הנזק ברכב, התובע כלל לא תאר באיזה אופן בדיוק נגרם הנזק המתואר בחוות הדעת ואין לשלול את האפשרות, בהתחשב בכך שמדובר ברכב מסחרי בן 5 שנים במועד הארוע, כי היו לרכב נזקים שמקורם אחר ואשר התובע ציין בפני השמאי כי מקורם במעשים כלשהם של הנתבעים.

טענות הנתבעים כי התובע היה שתוי ולפיכך יכול להיות שהפגיעה במצחו נבעה מנפילה, הועלו בצורה סתמית וכוללנית ולא הובאו כל ראיות התומכות בטענתם כי התובע היה שתוי בעת הארוע.

התרשמתי מהעדויות כי הארוע החל עקב "דרישת" התובע ובנו של מעסיקו כי הנתבעים יתנו להם בשר בשעת לילה מאוחרת וסרובם לשלם עבור בשר זה, וכן שוכנעתי כי תקיפת התובע המתוארת על ידו היתה בתגובה להתנהגות בוטה ומתגרה מצידו, כפי שעלה מעדות העד נטור, ולפיכך בוודאי שאין מקום לנקות את התובע מאשם להתרחשות הארוע. אין בכך כדי להצדיק את תקיפתו הפיסית על ידי הנתבעים 2 ו-3 אולם בהתחשב בעובדה כי מדובר בתקיפה שלא הסבה נזק גופני חמור, אין גם מקום להתעלם מהתגרות התובע בנתבעים על רקע סירובו לשלם עבור בשר שנלקח עבורו.

משקבעתי כי התובע לא הוכיח שהנזק לרכבו אכן נגרם על ידי הנתבעים 2 ו-3 במהלך תקיפתו ובמכלול נסיבות הענין, אני סבורה כי יש לפסוק לתובע פיצוי מתון בגין תקיפתו הפיסית בלבד ובהתחשב ברשלנות התורמת שאינה נופלת מ- 50%, ולפיכך אני מחייבת את הנתבעים 2 ו-3 לשלם לתובע פיצוי בסך של 2,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך של 700 ₪.

מנגד, ולאור הודאת התובע כי הנתבע 1 כלל לא היה מעורב בתקיפתו ובהיעדר הסבר מספק מדוע אם כן הוגשה התביעה כנגדו, אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבע 1 תוך חיוב התובע בהוצאותיו בסך של 350 ₪.

לאור תוצאת פסק הדין, אני מורה כי הסך של 1,500 ₪ שהפקידו הנתבעים בקופת בית המשפט יועבר לתובע על חשבון פסק הדין. היתרה בסך של 1,200 ₪ תשולם על ידי הנתבעים 2 ו-3 בתוך 30 יום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ככל שהנתבע 1 יתן הסכמתו בכתב לנתבעים 2 ו-3, רשאים הם לקזז מהיתרה לתשלום את ההוצאות בהן חוייב התובע כלפי הנתבע 1.

ניתן היום, ט' ניסן תשע"ג, 20 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: