סלטי נ' הקריה נ.ע. - מוסך בע"מ

החלטה

רקע ותמצית טענות הצדדים

עסקינן בערעור על החלטת כבוד הרשמת אוסילה אבו- אסעד, כתוארה דאז, מיום 8.1.12.

המערער טוען, כי המשיבה הגישה נגדו תביעה כספית על סך 60,000 ₪, בהליך של סדר דין מהיר. עם הגשת התביעה, הגישה המשיבה בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני וצו עיקול זמני במעמד צד אחד. הבקשה לצו מניעה זמני נדחתה על ידי כבוד השופט דלה-מוסא ובקשת העיקול הובאה בפני כבוד הרשמת אבו- אסעד אשר נעתרה לבקשה במעמד צד אחד. המבקש עתר לביטול צו העיקול והצדדים הסמיכו את בית המשפט לתת החלטתו על סמך סיכומי טענות הצדדים. כבוד הרשמת דחתה את הבקשה לביטול העיקול הזמני ועל כן הוגש הערעור שלפניי.

המערער טוען, כי תקנה 374(ב) קובעת, כי בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.

במסגרת הערעור טוען המערער, כי שגתה כבוד הרשמת שעה שקבעה, כי קיים אלמנט הכבדה על ביצוע פסק הדין, ככל שיינתן נגדו פסק דין. לטענתו, טעתה כבוד הרשמת שעה שקבעה, כי עלה בידי המשיבה להוכיח את יסוד ההכבדה. שכן ליסוד האמור אין זכר בסיכומי המשיבה אשר לא הוכיחה קיומו של היסוד האמור, הנדרש לצורך מתן צו עיקול זמני. לטענתו, לבקשת המשיבה, לתצהירה ולסיכומיה לא צורפה ראייה כלשהי המלמדת על קיומו של חשש להכבדה.

בנסיבות אלו טוען המערער, כי החלטת כבוד הרשמת אינה סבירה. לטענתו, כבוד הרשמת טעתה שעה שקבעה, כי התנהגותו מצביעה על דפוס התנהגות העשוי להישנות בעתיד ולגרום להכבדה בביצוע פסק הדין, ככל שתתקבל התביעה. המערער טוען, כי כבוד הרשמת התעלמה מכך שהוא כופר בזכות המשיבה לקבל ממנו סכום כלשהו. עוד טוען, כי כבוד הרשמת התעלמה מכך שהוא קיבל חוות דעת מקצועית של מכון בדיקה ושמאי בטרם החליט שלא לשלם בגין התיקון. לטענתו, התנהגותו האמורה אינה מצביעה על מצב כלכלי רעוע או על התחמקות. המערער טוען, כי התנהגותו הינה התנהגות נורמטיבית, הגונה ומקובלת בחיי המסחר. המערער ציין, כי המשיבה הסכימה שהמנוע יעמוד לבדיקה בטרם יתבצע התשלום. לטענתו, בין הצדדים קיימת מחלוקת באשר לנסיבות בגינן נגרם הנזק למנוע, וכפועל יוצא מכך באשר לחובתו לשלם למשיבה. בנסיבות אלו הוא טוען, כי אין בהימנעותו מלשלם למשיבה בכדי להיחשב כהתנהגות חמקנית המקיימת את יסוד ההכבדה.

המערער טוען, כי משמעות ההחלטה היא, כי בכל מקום בו נתבע אינו משלם את הסכום הנתבע יש בכך ללמד, כי מתקיים יסוד ההכבדה. לטענתו, יש בכך כדי לרוקן מתוכן את הוראות התקנה.

עוד טוען, כי התנהלותו בעבר עם המשיבה, העובדה שפרע את כל חשבונותיו שלא היו במחלוקת וכן העובדה שהוא בעליו של רכב ששוויו אינו נמוך מלמדת על יכולתו לפרוע חוב בסך של כ- 30,000 ₪.

המשיבה מתנגדת לערעור וטוענת, כי דינו להדחות. לטענתה, כבוד הרשמת קבעה, כי התנהלות המערער, אשר נטל את הרכב בכוחניות מבלי להסדיר את תשלום החיובים הכרוכים בביצוע העבודות על ידה, יש בה כדי ללמד על הכבדה על מימוש פסק הדין, ככל שיינתן פסק דין לטובת המשיבה.

המשיבה טוענת, כי ההחלטה סבירה, מידתית וצודקת. לטענתה, מאזן הנוחות ושיקולי צדק ויושר תומכים בהשארת העיקול הזמני על כנו. עוד טוענת, כי עסקינן בעיקול ברישום והמערער לא הצביע על נזק כלשהו שנגרם לו בגין העיקול האמור.

לבסוף טוענת המשיבה, כי תקנה 374(ב) מכוונת למקרים כגון המקרה בו עסקינן ואי הענות לבקשת העיקול הזמני הייתה מרוקנת את התקנה מתוכן.

דיון ומסקנות

לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המצוי לפניי מצאתי, כי דין הערעור להדחות, כפי שיפורט.

ראשית אציין, כי לערעור לא צורפו העתק של הבקשה להטלת העיקול הזמני והעתק של תגובת המשיבה לבקשה לביטול העיקול הזמני, זאת על אף שהמערער מתייחס למסמכים האמורים בערעורו ומסתמך עליהם.

תקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת, כי "בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין".

המערער טוען, כי לא התקיימו הדרישות המפורטות בתקנה ועל כן טעתה כבוד הרשמת שעה שהותירה את העיקול הזמני על כנו. איני מקבלת טענה זו.

אין מחלוקת בין המערער והמשיבה, כי המשיבה ביצעה את התיקונים בגינם היא עותרת, כי המערער ישלם לה את הסכומים הנתבעים על ידה. כן אין מחלוקת, כי המערער נתן הסכמתו לביצוע התיקונים האמורים. מטענות הצדדים עולה, כי לאחר שבוצעו התיקונים האמורים העלה המערער טענות באשר לגורם בגינו נדרשו התיקונים וטען, כי הנזק למנוע נגרם בשל מעשיה או מחדליה של הממשיבה. כבוד הרשמת קבעה, כי במהלך הדיון בתובענה תידון טענת המערער באשר לגורמים לנזק אולם בנסיבות העניין ולאור העובדות שאינן שנויות במחלוקת הרי שקיימות ראיות לכאורה לעילת תביעה.

בהחלטתה ציינה כבוד הרשמת כי המשיבה לא העלתה טענות באשר למצבו הכלכלי של המערער. עם זאת, כבוד הרשמת מצאה, כי התנהלות המערער, אשר נטל את רכבו מבלי להסדיר את פירעון החיובים בגין ביצוע העובדות על ידי המשיבה, אומרת דרשני, מצביעה על דפוס התנהגות העשוי להישנות בעתיד ומלמדת על קיומו של יסוד החשש להכבדה על ביצוע פסק הדין.

מקובלת עליי טענת המערער אשר טוען, כי לא די בטענה לפיה נתבע לא שילם את החוב הנתבע בכדי ללמד, כי מתקיים יסוד ההכבדה. עם זאת, כבוד הרשמת לא קבעה, כי עצם העובדה שהמערער לא שילם את החוב שבמחלוקת היא כשלעצמה מלמדת על חשש להכבדה בביצוע פסק הדין. תחת זאת, כבוד הרשמת קבעה, כי התנהלות המערער, אשר עשה דין לעצמו, נטל את מפתחות הרכב ממוסך המשיבה ונסע עמו מבלי ששילם למשיבה את העלות עליה הוסכם בטרם ביצוע העבודות, מלמדת על קיומו של חשש להכבדה על קיום פסק הדין.