סלוקי נ' שיף ואח'

פסק דין

בפני תביעה שטרית ע"ס 75,000 ₪ בגין 3 שיקים (להלן – "השיקים") שהוגשו לביצוע בלשכת ההוצל"פ באשדוד ביום 8.2.06.

הנתבעים הגישו התנגדות לבקשה לביצוע שטרות ובפיהם טענה אחת ויחידה כי השיקים זוייפו ואינם בחתימת ידם של הנתבעים.

הנתבעים קיבלו רשות להתגונן בהחלטת כב' הרשמת (כתוארה אז) ענת אלפסי מיום 2.5.06.

התובע הגיש כתב תשובה בו הוא טוען כי השיקים חוללו בהודעת אכ"מ וכי הטענה כי נגנבו שקרית.

לתיק בית המשפט הוגשה חוות דעת מטעם משטרת ישראל אשר הצדדים הסכימו בדיון מיום 7.9.08 כי תהיה מחייבת. וכן הסכימו על דחיית התביעה כנגד הנתבעת 2.

חוות הדעת של המומחית אורית ינאי קובעת למעשה כי הנתבעים לא חתמו על השיקים אלא מי שחתם עליהם הוא רחמים בנימין.

יחד עם זאת במהלך הדיו מיום 7.9.08 טענה ב"כ התובע כי גם אם החתימה זויפה הנתבע 1 מנוע מלטעון טענת זיוף וכן יצר מצג שהתובע הסתמך עליו, שהחתימה היא אכן שלו ושהוא חייב בסכום השטרות ובהתאם לסע' 23 לפקודת השטרות.

בישיבה שהתקיימה ביום 1.5.13 נחקרו התובע והנתבע ולאחר תום שמיעת העדים הוריתי לצדדים לסכם טענותיהם בכתב וכך עשו.

הכרעה

הצדדים מסכימים כי חתימת הנתבע 1 על גבי השיקים זויפה ואינה חתימתו.

התובע תולה יהבו על הסיפא של סע' 23(א) פקודת השטרות [נוסח חדש] הקובע כדלקמן:

"חתימה על שטר שהיא מזוייפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהו, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פרעונו על כל צד שבו, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף פרעונו מנוע מלטעון טענת זיוף או העדר הרשאה, והכל בכפוף להוראות פקודה זו".(ההדגשות שלי – א.ב.)

השאלה אם כך היא האם הנתבע 1 מנוע מלטעון את טענת הזיוף?

התובע טוען כי הנתבע 1 הציג מצג מפורש כי השיקים נמסרו בהרשאתו ובהסכמתו ומציין שיחת טלפון שביצע עם הנתבע 1 אשר אישר את דבר מסירת השיקים והסכמתו לכך.

על התובע להוכיח טענה זו.

מלבד גרסתו של התובע, עדות יחידה של בעל דין, לא הציג התובע כל ראיה נוספת שיש בה כדי לתמוך בגרסתו.

התובע לא הציג כל אסמכתא לביצועה של שיחת הטלפון ועל תוכנה הנטען, לא הציג כל מסמך שיש בו לאשר את מתן השיקים אף אם לא נחתמו ע"י הנתבע 1, הנתבע לא השכיל להביא את רחמים בנימים למתן עדות על מנת שיתמוך בגרסתו ובטענותיו והתמיהה הגדולה ביותר היא, מדוע זקוק היה התובע לאישור טלפוני של הנתבע 1 כאשר באותו מועד לא ידע על הטענה כי החתימה זויפה או כי הנתבע 1 לא חתם על גבי השיקים.

לאור האמור לעיל לא ראיתי כי התובע הוכיח את טענתו ועל כן אני מעדיף את גרסת הנתבע 1 כי לא נתן כל אישור כזה, אשר עליו להיות מפורש, ולאור העובדה שאין חולק כי חתימתו של הנתבע 1 על גבי השיקים זויפה הרי שאין כל מקום לחייבו עפ"י השטרות.

אשר על כן, התביעה נדחית.