סלוק ואח' נ' מלון פארק פלזה ירושלים ואח'

נגד

צדדים שלישיים

צד ג' 1-2 ע"י ב"כ עו"ד זייגר – שפר

צד ג' 3 ע"י ב"כ חן בר- און מנחם

1. נחושתן תעשיות מעליות בע"מ

2. הראל חברה לביטוח בע"מ

3. אפיק – בקרה תכנון וניהול מעליות

פסק דין

כללי

בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו, כנטען, עקב סגירת דלת מעלית בעלת מנגנון פיקוד שבת (להלן גם: "מעלית שבת") על ידה של התובעת. התובעת, ילידת 1953, התארחה ביום 20.8.04, יום שישי, ובמהלך אותו סוף שבוע, אצל הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), המבוטח בביטוח אחריות אצל הנתבעת 2. לטענת התובעת, באותו היום בשעות הערב, ליל שבת, עת רצתה להיכנס למעלית, מעלית בעלת מנגנון פיקוד שבת, נלכדה ידה הימנית בדלת המעלית ובעת שמשכה היד כדי לשחררה נגרם לה נזק בכתפה. הנתבעים שיגרו הודעה לצד שלישי כנגד מי שהיה אחראי על מתן שירותי אחזקה למעלית באותה התקופה (צד ג' 1, ולהלן: "נחושתן") וכנגד מבטחתו (צד ג' 2) וכן כנגד מי שהיה אחראי על בקרה מטעם הנתבע על השירות שניתן על ידי נחושתן (צד ג' 3 ולהלן: "אפיק"). בתיק נשמעו ראיות. נדון תחילה בשאלת החבות ונבחן את נסיבות הארוע.

הראיות

התובעת ציינה בתצהירה כי היא התארחה באותו סוף שבוע אצל הנתבע עם משפחתה. מדובר במשפחה דתית. ביום הארוע, בשעה 22:30 לערך, לאחר ארוחת הערב, ניגשה למעלית יחד עם בני משפחתה. "הגיעה מעלית שבת. חלק מבני המשפחה נכנסו (כולל בני שלומי ואשתו). אחריהם נכנס הנכד שלי (הנכד – אוהד – בן 6). אני עמדתי מאחורי אוהד, וידי הייתה מונחת על כתפו. חיכיתי שהוא יכנס. מיד כאשר הוא עבר את מפתן המעלית נסגרה הדלת, כאשר גופי עדיין בחוץ וידי מושטת את פנים המעלית. זה היה כה מהר שלא הספקתי למשוך את היד. הדלתות נסגרו ולכדו את יד ימין שלי ביניהן, כאשר החלק הקדמי של היד בתוך תא המעלית ואני בחוץ. באותה עת היו בתוך המעלית כ – 6 איש, ויחד עמי היו בחוץ עוד אורחים רבים שרצו להיכנס למעלית. בני המשפחה שבפנים התחילו לצעוק. אני חשתי כאבים קדים (כך במקור, א.ל.) ביד וחששתי שהמעלית תתחיל לעלות כשידי לכודה בתוכה. משכתי בחזקה את היד החוצה. זה לא היה פשוט כי דלתות המעלית היו סגורות בעוצמה רבה על היד. היה לי קשה מאד למשוך את היד מבין הדלתות הסגורות והרגשתי כאבים קשים בכתף ימין ובזרוע ימין בשעה שעשיתי זאת אך לבסוף הצלחתי למשוך את היד החוצה".

בחקירתה ציינה תחילה כי רק היא הלכה עם הנכד למעלית: "הוא בא אלי מכל המשפחה, רק אני הלכתי איתו". בתוך המעלית כבר היו ששה אנשים, לרבות גיסתה, בתה של גיסתה, בנה ואשתו ועוד שני אורחים. מחוץ למעלית המתינו אנשים נוספים, כולם בני משפחה. היא הספיקה להכניס את נכדה, "היד שלי הייתה על הגב שלו...אני לא זוכרת אם זה היה על הכתף או על הגב". אין לה מעלית שבת בבית, אך הזדמן לה לעלות במעלית שבת "ואף פעם לא נתפס לי. היא נפתחת". היא נשאלה אם היא מודעת לכך שלפני שהדלת נסגרת יש צפצוף המתריע על כך והשיבה: "לא שמעתי צפצוף. היה מאד רעש ולא שמעתי את הצפצוף...באותו רגע היה רעש ולא שמעתי צפצוף". היא נשאלה אם ראתה את השלטים ליד המעלית, לרבות השלט "בהישמע זמזום אין לגעת בדלת", אשר צילום שלו הוצג לה, והשיבה כי לא ראתה את השלטים. היא גם לא ראתה את השלט כי מדובר במעלית שבת אך: "אני שומרת שבת וידעתי שזו מעלית שבת, אני עושה מה שהבת שלי אומרת לי, אני פרימיטיבית, אני לא קוראת. אני יודעת קצת לקרוא". בחקירתה היא אישרה את שלא נאמר בתצהירה, כי לאחר שדלת המעלית נסגרה על ידה - היא נפתחה אך הוסיפה: "עד שהדלתות נפתחו זה לקח זמן, בשבילי זה היה נצח, כל כך השתוללתי עם היד שזה היה מוות בשבילי. זה היה נצח. היו צעקות בחוץ, צעקות בפנים...הן נפתחו באיזה שלב, אבל בשבילי זה היה נצח". היא נשאלה אם כאשר הילד נכנס הדלתות החלו להיסגר והשיבה כי הן היו "פתוחות לרווחה", וכי "הדלתות החלו להיסגר בזמן כניסת הילד. המעלית הייתה פתוחה, התחלתי להכניס את הילד ואז היא נסגרה". היא נשאלה אם הסיבה שקרתה התאונה היא שניסתה להידחף למעלית, כאשר הדלתות החלו להיסגר והשיבה כך: "זה לא היה צריך להיסגר, זה היה צריך להיפתח, כשמכניסים יד זה נפתח". היא נשאלה אם דחפה את הילד על מנת להספיק להיכנס למעלית כאשר הדלתות החלו להיסגר והשיבה כך: "בסדר, אז נסגרו לי על היד". היא אישרה כי סברה שהדלתות צריכות להיפתח אם אדם נדחף למעלית בעת סגירתן וזו הייתה ציפייתה: "נכון. כשהייתי במכבי ראיתי אנשים שעושים עם התיק באמצע בין הדלתות והדלת לא נסגרת, או עושים עם הרגל, והדלתות נפתחות, אז איך זה יכול להיות שמעלית שבת נתפסה ולא נפתחה".

מטעם התובעת העידה גם בתה, הגב' יעל אודי. הגב' אודי ציינה בתצהירה כי באותו היום, בשעה 22:30, לאחר ארוחת הערב "ניגשנו כל בני המשפחה למעלית. הגיעה מעלית שבת. חלק מבני המשפחה נכנסו ואני המתנתי מחוץ למעלית. אמי מרים התקדמה מאחורי בני אשר פסע אל תוך המעלית. זכור לי שראיתי את ידה מונחת על כתפו. הוא התקדם לתוך תא המעלית ומיד כשעבר את מפתן המעלית החלו הדלתות להיסגר במהירות ולכדו ביניהן את אמת יד ימין של אמי אשר טרם הספיקה להיכנס. זכור לי שזו הייתה התרחשות מאד מהירה. זכור לי שאמא התחילה לצעוק "היד שלי היד שלי" וגם מתוך תא המעלית נשמעו צעקות. ראיתי את אמא מתקשה למשוך את היד הלכודה והיה רעש שנשמע כאילו שהמעלית מתחילה לעלות...כשאמא הצליחה לשלוף את היד היו לה סימני מעיכה קשים מאד על אמת היד...".

בחקירתה ציינה הגב' אודי כי היא יודעת שקיים זמזום במעלית שבת המתריע על סגירת הדלתות והיא השתמשה גם קודם לארוע במעלית שבת, אך בעת הארוע "לא שמענו, היה רעש של ילדים, אני לא שמעתי זמזום, הייתה המולה, כולם יצאו מחדר האוכל". היא אשרה כי התובעת דחפה את הילד פנימה לתוך המעלית ואז נתפסה לה היד: "היא רצתה להיתווסף אל הילד". גם היא אשרה שדלתות המעלית נפתחו לאחר שנסגרו על היד, למרות שלא ציינה זאת בתצהירה: "לאחר זמן מה, כשהיו כבר סימנים של מעיכה על היד המעלית נפתחה...זה לקח זמן עד שהמעלית נפתחה". היא אינה זוכרת אם ראתה שילוט ליד המעלית: "אני לא ראיתי שום דבר ולא את השלט שאתה מחזיק. נאמר לנו שבמלון יש מעלית שבת". היא ציינה כי היא עמדה ליד אמה כאשר קרה הארוע אך לא התכוונה להיכנס למעלית כי המתינה לבתה שהייתה עם אביה.

לתצהיר התובעת צורף "דו"ח פציעה" של הנתבע מאותו היום, חתום על ידי מר משה אבוקסיס. כותרת הדו"ח: "סגירת יד של אורחת בדלת מעלית". בהמשך נרשם: "לערך בשעה 22:30 הגיעה אורחת אלי (משה) ואמרה כי נסגרה לה היד בדלת מעלית. מיד קראתי לקב"ט הנוסף (זאב) שיביא תיק עזרה ראשונה. ביד היה לה נפיחות מסויימת ואדמומיות. זאב טיפל בה בקרח להורדת נפיחות ותרופות". בהמשך הטופס נרשמו פרטי התובעת. עוד הוצג תיעוד רפואי לאחר הארוע בו צויין כי התובעת התלוננה על כך ש"אמה ימין נתפסה בדלתות של מעלית שבת שנסגרה עליה... משכה בחזקה את ידה וחשה מתיחה בכתף ימין".

מטעם הנתבעים העיד מר איציק תורג'מן, מנהל האחזקה של הנתבע החל משנת 1998 ועד היום, לרבות במועד הארוע. הוא ציין בתצהירו כי בעת הארוע היו שלטי אזהרה במלון ובמעליות. הוא ציין כי למטב זכרונו לא בוצעו בסמיכות לארוע, לפניו ולאחריו, תיקונים או טיפולים למעליות. מעלית השבת הייתה מתריעה לפני סגירת הדלתות באמצעות צפצוף. בחקירתו ציין כי נחושתן אחראית על תקינות המעליות וכשיש תקלה נעשית פניה אליה. הוא שמע לראשונה על הארוע בשנת 2009, מהמבטחת. הוא לא הצליח לצור קשר עם מר משה אבוקסיס, שהיה קב"ט באותה עת, ואשר מלא את דו"ח הפציעה. הוא ציין כי שילוט האזהרה אליו התכוון בתצהירו הוא לגבי כמות האנשים וכן שלט המתריע כי בהישמע זמזום אין להיכנס למעלית. הוא ציין כי גם בשנת 2004 היה במקום שילוט כאמור והשילוט לא השתנה: "שלט אחד אומר שהמעלית בשבת ועוד שלט בהישמע הזמזום אין לגעת בדלת מעל המעלית כדי שיראו אותו". הארוע לא דווח לנחושתן כי לא היה צורך בכך: "יכול להיות שדיווחו לעובד ההחזקה שירד לבדוק את המעלית וראה שהיא תקינה". מעבר לכך, קיימת שגרת בוקר של בדיקת המעליות. נחושתן מגיעה לטיפולים שוטפים פעם בשבועיים וכן בהתאם לקריאות.

לתצהירו של מר תורג'מן צורפו שלושה תצלומים של תמונות בהן נראה מקום הארוע. בתמונה אחת נראה שלט ובו רשום: "מעלית שבת – עוצרת בכל קומה". בתמונה נוספת לא ניתן לזהות את הרשום בשלטים. בתמונה השלישית נראה אישור בדיקת בטיחות למעלית משנת 2005, המועד, כפי הנראה, בו צולמו התמונות. במהלך הדיון הוצגה תמונה של שלט נוסף: "בפיקוד שבת בהשמע הזמזום אין לגעת בדלת". תמונה של שלט זה צורפה גם לתחשיבי הנזק של הנתבעים ומר תורג'מן אישר בחקירתו, כאמור, כי שלט זה, כפי שנראה בתמונה, למרות שעותק ברור ממנו לא צורף לראיות הנתבעים, היה קיים לאורך כל השנים וגם במועד הארוע. עוד צורפו למוצגי הנתבעים ההסכמים בין הנתבע ובין נחושתן ואפיק.

מטעם נחושתן העיד מר יואב מגן, מנהל סניף ירושלים של נחושתן, טכנאי מעליות במקצועו ומעליתן מוסמך של משרד העבודה. הוא ציין בתצהירו כי נחושתן מספקת לנתבע שירותי אחזקה שוטפים למעליות, הכוללים טיפול מונע שש פעמים בשנה ומתן שירותי תיקון למעלית לפי קריאה. המעלית המעורבת בארוע היא מעלית חשמלית אוטומטית המיועדת ל – 12 נוסעים, בעלת תשע חניות. דלתות המעלית אוטומטיות, כשבצידן מותקן סרגל ביטחון אלקטרוני עם עינית, וכן מגביל כח סגירה שגורם לפתיחת הדלתות כאשר גוף כלשהו מפריע לסגירתן. לבקשת הנתבע הותקן במעלית מנגנון שבת. העברת המעלית למתכונת שבת מתבצעת על ידי הנתבע. במתכונת שבת עובדים שני מנגנוני בטחון: מנגנון מגביל הכח וזמזם התראה שמתריע בקול כאשר דלתות המעלית נסגרות. הוא ציין כי נחושתן לא קבלה כל הודעה מהמלון על הארוע ולא נקראה לתקן או לבדוק המעלית בעקבותיו. המעלית נבדקה על ידי נחושתן לאחר הארוע והיא נמצאה תקינה לחלוטין. בדיקה של המעלית נערכה גם על ידי מהנדס של משרד העבודה ביום 10.8.04, 10 ימים לפני הארוע, וגם אז נמצאה תקינה. לתצהיר צורף כרטיס הטיפולים של המעלית בנחושתן. מהכרטיס ניתן לראות כי לאחר מועד הארוע לא בוצע כל תיקון במעלית וכי במעלית בוצעו באופן שוטף טפולים מונעים. בחקירתו הסביר מר מגן כי מנגנון מגביל הכח גורם לפתיחת הדלת בהפעלת כח של 15 ק"ג והוא זה שגרם לפתיחת הדלת בארוע הנדון: "אם יש משהו שמפריע המעלית נפתחת חזרה, גם במעלית שבת. המגביל כח עובד ופותח את הדלת". כמו כן, ציין, "בנוסף יש זמזם התראה שפועל לפני סגירת הדלת וזה אומר לא להתקרב למעלית. בודאי ששומעים את הזמזום, יש שמתלוננים שזה יותר מדי חזק". כמו כן, ציין, קיים במעלית השבת מנגנון של פתח דלת, לחצן המצוי בתוך המעלית.

מטעם אפיק העיד מר דוד ניב, מנהל אפיק. הוא ציין כי אפיק עוסקת בבקרה מטעם המזמין, הוא הנתבע, על טיב השירות של חברת השירות של המעליות, נחושתן בענייננו. היא בודקת את טיב השירות אחת לששה חודשים ומוסרת דו"ח למזמין על ליקויים בשירות, אם וככל שנמצאו בבדיקה, לרבות בדיקת עלויות התיקונים הנדרשים. הארוע הנדון לא הובא לידיעת אפיק עם התרחשותו ולא נמצא כל רישום לתקלה במעלית. הוא ציין כי הארוע לא ארע עקב תקלה. הוא ציין כי "במעלית המתפקדת כ"מעלית שבת" על פי דרישות "מכון צומת", ה"עין האלקטרונית" (טור תאים פוטו אלקטריים שתפקידו לזהות הימצאות עצם על מפתן דלת המעלית ולמנוע סגירתו) המורכבת בדלת והמונעת סגירת הדלת מנוטרלת, וזאת על מנת שפעולה אנושית לא תפעיל את המנגנון. במצב כזה מופעל זמזם התראה אשר תפקידו להתריע על סגירת הדלת. על דלת המעלית מותקנת מערכת "מגביל כח" שתפקידה לפתוח את הדלת במקרה של "נקיפה" – במקרה של סגירת דלת על העצם שנמצא בדרכה, מערכת זו רותעת אחורנית את הדלת וגורמת לפתיחה מחודשת של הדלתות". לתצהירו צרף שני דוחות בדיקה מיום 30.6.04, מהם עולה כי לא הייתה כל תקלה אשר עלולה הייתה לגרום לארוע הנטען. מהדו"ח עולה כי גם בודק מוסמך מטעם משרד העבודה בדק את המעלית ביום 10.8.04 ומצא אותה תקינה.