סלוני(אסיר) נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפנינו גזר דינו של בית המשפט השלום בקריות (כב' השופט, ס. הנשיא, דר' מ' ארגמן) בתיק פלילי 6887-01-09 מיום 08/02/11.

בית המשפט קמא הרשיע את המערערת על פי הודאתה בעבירות לפי סעיפים 192, 275, 273, 288 413(ה) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 דהיינו, איומים, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, תקיפת שוטרים, העלבת עובד ציבור וחבלה במזיד לרכב.

בגין אמור לעיל גזר בית המשפט קמא על המערערת 9 חודשי מאסר בפועל, 10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל תעבור עבירה מן העבירות בהן הורשעה, הפעיל עונש מאסר מותנה בן 9 חודשים מתיק פלילי 644/06 (שלום קריות) שהיה תלוי ועומד כנגד המערערת, זאת, במצטבר לעונש המאסר שגזר עליה וכן הפעיל מאסר מותנה בן 3 חודשים מתיק פלילי 1626/05 (שלום נצרת) לריצוי בחופף לעונש המאסר אותו גזר. כך, שסך הכול יהא על המערערת לרצות 18 חודשי מאסר בפועל.

בתמצית בלבד נציין כי על פי עובדות כתב האישום בהן הורשעה המערערת, בתאריך 23/6/08 פגעה במזיד ברכב שחנה באחד הרחובות בקרית אתא, השייך לשכנה באופן שהכתה עליו באמצעות אבן גדולה שהחזיקה בידה וכתוצאה מכך, נגרמו לרכב נזקים שונים.

בהמשך לאמור לעיל, משהגיעו שוטרים על מנת לעכב את המערערת לחקירה בעקבות מעשיה כמתואר לעיל, היא העליבה אותם בכך שצעקה, קיללה וגידפה אותם ואף תקפה אחד מהם באופן ששרטה אותו בידו ואף זרקה חפצים לעבר פניו.

המערערת אף איימה על שוטר נוסף כי תפגע בו ובמשפחתו ועשתה כן לשני שוטרים נוספים שהיו במקום.

ב"כ המערערת בנימוקי הערעור ובטיעוניו בעל פה, טען כי בית המשפט קמא החמיר עם המערערת ולא נתן ביטוי הולם לקולא, להודאתה, לקיחת האחריות, החרטה שהביעה והחיסכון בזמן השיפוטי.

עוד טען ב"כ המערער כי בית המשפט קמא לא נתן ביטוי בעונש שגזר על המערער לחלוף הזמן מעת ביצוע העבירות, כמו גם כי לא ביצעה עבירות כלשהן מאז ועד למועד גזר דינה.

באת כח המשיבה ביקשה לדחות את הערעור, תוך שציינה לא רק את חומרת מעשיה אשר יש בהם כדי זלזול בחוק ובאנשי אכיפת החוק, אלא גם הדגישה את העובדה כי בפנינו מערערת אשר למרות עונשי המאסר המותנים התלויים ועומדים נגדה, לא נרתעה מלחזור לסורה ולבצע את העבירות נשוא הערעור שבפנינו.

אנו סבורים כי דין הערעור להידחות.

המסכת העובדתית אשר על בסיסה הורשעה המערערת בעבירות כמצויין לעיל, הינה חמורה ומדברת בעד עצמה ואין להוסיף על כך דבר.

המערערת כעולה מרישום הרשעותיה הפליליות אינה נרתעת מלשוב ולבצע עבירות, למרות עונשי מאסר מותנים המרחפים מעל לראשה.

כפי שניתן ללמוד מתסקיר שירות המבחן אשר הוגש בעניינה, אזי, ניתקה כל קשר עם שירות המבחן, סירבה לקבל טיפול בשלב הראשוני לגמילה מסמים כדי לאפשר לאחר מכן,טיפול בשליטה בכעסים. משכך נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה לגביה.

איננו סבורים כי בית המשפט קמא חרג מרף הענישה המקובל בעבירות חמורות כאלה שביצעה המערערת ובוודאי לא חורג במידה משמעותית שרק היא מצדיקה התערבות ערכאת הערעור. נהפוך הוא, בית המשפט קמא אף הלך לקראתה כברת דרך בכך שנמנע מלהפעיל עונש מאסר מותנה נוסף שהיה תלוי ועומד נגדה.

בנסיבות האמורות , אנו דוחים את ערעורה של המערערת על עונש המאסר בפועל שהוטל עליה.

יחד עם זאת, אנו מחליטים להתערב בעונש המאסר המותנה שהושת בגין עבירת העלבת עובד הציבור אשר על פי החוק עומד על עונש מאסר מקסימאלי של 6 חודשים בעוד שבית המשפט קמא גזר 10 חודשי מאסר על תנאי.

לפיכך, עונש המאסר המותנה אשר יושת על המתלוננת בגין העבירות בהן הורשעה, יוותר על כנו, למעט עונש המאסר המותנה בגין עבירת העלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק העונשין, אשר יעמוד על 3 חודשי מאסר על תנאי למשך שנה.

בכפוף לאמור בסיפא של גזר דין זה, הערעור נדחה.

מזכירות בית המשפט תשלח עותק פסק הדין לבאי כח הצדדים.