סלומון נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לביטול איסור שימוש ברכב מ"ר 1562160, אשר הוטל ע"י קצין משטרה בתאריך 18/09/11 למשך 30 ימים. הרכב אוחסן במגרש האחסנה ביום 27/09/11.

עפ"י כתב האישום, בתאריך 16/09/11 בשעה 03:00 נהג טל עמר (להלן: "הנהג") ברכב הנ"ל בהיותו שיכור. בבדיקת אויר נשוף נמצא בגופו ריכוז של 680 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף.

ב"כ המבקש לא טען כנגד קיומן של ראיות לכאורה והסביר כי ברכב נהג בן הזוג של אחות המבקש. לדבריו, המבקש אישר לאחותו לנהוג ברכב, לא ידע כי הנהג ינהג ברכב והזהיר את אחותו כי אל לה לתת רכבו לאחר. בנוסף טען ב"כ המבקש כי בהליך השימוע נפל פגם היות שנערך ללא נוכחות המבקש, אשר לא זומן לשימוע ותוצאות השימוע לא נשלחו למבקש.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה, טענה כי קיימות ראיות לכאורה לעבירה של נהיגה בשכרות בכמות גבוהה מאוד וכי לא מתקיימים בנדון תנאי סעיף 57ב לפקודת התעבורה, משום שאחות המבקש החזיקה ברכב מכוח הרשות שניתנה לה מטעם המבקש, משום שהיתה במחיצת הנהג במהלך הנסיעה ולפי דו"ח המאפיינים היה עליה לדעת שאינו כשיר לנהיגה בגין שכרותו והמבקש לא הזהיר את הנהג או את אחותו שלא לבצע עבירות כלל ועבירה של נהיגה בשכרות בפרט. בנוסף טענה כי המבקש לא התייצב לדיון ולכן לא ניתן לחקרו על תצהירו.

לאחר עיון בחומר החקירה, נחה דעתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת לנהג בכתב האישום:

מדו"ח תיאור נסיבות המקרה וממזכר שערך השוטר מססה יוסף עולה כי הנהג חלף על פני שוטר שסימן לו בידו ובאמצעות פנס לעצור. הנהג ראה את הסימון והגביר מהירות נסיעתו. השוטר הודיע על האירוע באמצעות הקשר המשטרתי ולאחר מכן נעצר הנהג על ידי ניידת אחרת. לנהג בוצעה בדיקת נשיפון אשר הראתה אינדיקציה לשכרות. בעקבות תוצאות בדיקת הנשיפון, עוכב הנהג לבדיקת "ינשוף" ומפלט הבדיקה עולה כי בגופו נמצא ריכוז של 680 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף. עפ"י דו"חות השוטרים נשמרו 15 הדקות שבמהלכן הנהג לא אכל, לא שתה, לא הקיא ולא עישן ונמצאה אינדיקציה לשכרות גם במבחני הביצוע. כמו כן, בתיק פלטים הנוגעים לכיול המכשיר.

הנהג הודה בפני השוטרים כי עובר לאירוע שתה 2 כוסות וודקה רד בול ועוד רבע כוס של וודקה עם אקסל.

הנה כי כן, קיימות ראיות לכאורה להוכחת ביצועה של עבירת נהיגה בשכרות ע"י הנהג.

בחנתי טענת ב"כ המבקש ביחס לפגם בהליך השימוע, בשל אי זימון המבקש לשימוע ואי המצאת תוצאות השימוע לידיו. בתיק החקירה מזכר מיום 18/09/11 לפיו בתאריך 16/09/11 הודיע הקצין הפוסל לנהג ולאחות המבקש כי עליהם להזמין את בעל הרכב לשימוע שיערך יומיים לאחר מכן - בתאריך 18/09/11 בשעה 09:00. בסופו של יום נערך השימוע בשעה 13:00, בהעדר התייצבות המבקש או מי מטעמו. על גבי טופס "הודעת איסור שימוש ברכב" הודבקה מדבקה ובה מצוין מספר דואר רשום, באמצעותו נשלחה ההודעה למבקש. ההודעה נמסרה ליעדה ביום 06/10/11 לפי אתר דואר ישראל. על פי סעיף 2 לבקשה, ביום 25/09/11 התקשר ב"כ המבקש למשיבה ונמסר לו על תוצאות השימוע. בנסיבות המתוארות, לא מצאתי פגם מהותי בשימוע כנטען.

עבירה של נהיגה בשכרות הנה עבירה חמורה ביותר, אשר לא אחת מהווה גורם לתאונות דרכים קשות. במקרה דנן, נתפס הנהג כשבגופו ריכוז גבוה מאד של אלכוהול – 680 מיקרוגרם.

במקרה דנן, בעל הרכב - המבקש, הנו אח של בת זוגו של הנהג.

על פי סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה, בית המשפט יבטל את איסור השימוש, אם הבעלים לא ידע או שלא נתן הסכמתו לכך שהנהג ינהג ברכבו או שהנהג פעל בניגוד להוראותיו והבעלים עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

אין מחלוקת כי המבקש הרשה לאחותו לנהוג ברכב וכי אחות של המבקש מסרה את הרכב לבן זוגה על מנת שינהג בו ונסעה עמו במהלך הנסיעה הרלבנטית.

ב"כ המבקש טען כי המבקש אסר על אחותו לתת לאחרים להשתמש ברכבו, אולם טענה זו לא עלתה בתצהירו של המבקש. בתצהיר נטען כי : "לא ידעתי כי אחותי העבירה את הרכב לאחר ולא אישרתי לה לעשות זאת". אין בתצהיר כל טענה כי המבקש הזהיר פוזיטיבית את אחותו לבל תתן לאחרים לעשות שימוש ברכבו. כל שנטען היה כי האחות לא ביקשה את אישורו.

המבקש לא התייצב לדיון בבקשה ולכן לא ניתן היה לחקור אותו על תצהירו ולאמת את הנטען בו ואת טענתו החדשה של הסנגור המלומד.

יתרה מזו, המבקש לא ציין בתצהירו כי הזהיר את אחותו לבל ינהג ברכב אדם הנתון תחת השפעת משקאות משכרים ולבל תנהג היא עצמה בשכרות ולפיכך לא הוכח כי המבקש עשה "כל שביכולתו" למניעת העבירה שבוצעה לכאורה באמצעות רכבו, כנדרש בסעיף 57ב(ב) לפקודה.

לא הוצגו בפניי נסיבות כלשהן שיש בהן להצדיק ביטול איסור השימוש או קיצור התקופה, בהתאם לסעיף 57ב(ג) לפקודת התעבורה.

היות שלא מתקיימים בנדון תנאי סעיף 57ב(ב) לפקודה משום שהמבקש לא עשה כל שביכולתו כדי למנוע ביצוע עבירות באמצעות רכבו, כמו גם בראי חומרת עבירת הנהיגה בשכרות בריכוז הגבוה בו עסקינן ובהעדר נסיבות המצדיקות ביטול איסור השימוש או קיצור התקופה, הנני מוצאת כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של הקצין הפוסל.

אשר על כן, הבקשה לביטול איסור השימוש או לקיצור משך התקופה – נדחית.