סלומון נ' אילוז

פסק דין

1.עניינה של התביעה שלפני תשלום עבור רכישת אופנוע שמכר התובע לנתבע.

ביום 10.10.2012 נפגשו הצדדים על מנת לקשור עסקת רכישה בנוגע לאופנוע, כאשר לאחר אותו מפגש נהג בנו של הנתבע על האופנוע ונפגע בתאונה.

האופנוע עצמו נהרס והוסכם בין הצדדים כי הנתבע ישלם את תמורת האופנוע.

המחלוקת בתיק שלפני נוגעת לשאלה האם התמורה שולמה אם לאו.

2.המחלוקת בין הצדדים היא מצומצמת וכפי שתוארה לעיל, אלא שהנתבע ביקש להרחיב את יריעת המחלוקת לשאלות שאינן רלוונטיות לצורך הכרעה בהליך שלפני ובשאלות אלו איני נדרשת להכרעה וביחס לחלקן אף ראוי שבית המשפט לא יכריע באותן שאלות לאור השלכותיה של הכרעה בעניין זה על הליכים נוספים שיכול ויתקיימו, כשלפני בוודאי לא עמדו מלוא הראיות בסוגיות האמורות.

3.העניין הראשון הינו השאלה האם ביום 10.10.12 נקשרה בין השניים עסקה. בעוד שהתובע טוען כי נקשרה עסקה, טוען הנתבע כי באותו יום כלל לא הגיע להחלטה האם להתקשר בהסכם אם לאו.

הגם ששאלה זו אינה טעונה הכרעה, שכן אין מחלוקת כי הנתבע התחייב לשלם את תמורת האופנוע לאחר התאונה, אציין כי בעניין זה נוטה אני להאמין לתובע כי נקשרה עסקה. הנתבע מבחינתו מציין, כי אמנם אמור היה לשלם את תמורת העסקה וכי על התובע היה להעביר לבעלותו את האופנוע, על כל רכיביו, כך שבעצם הדברים האמורים יש משום הכרה בקיומה של עסקה.

4.השאלה האחרת שהנתבע דן בה ארוכות במהלך הדיון שלפני הינה שאלת המצגים שהציג התובע כלפי הנתבע במעמד ההתקשרות בנוגע לביטוח שיש לאופנוע. בשאלה זו חלוקים ביניהם הצדדים, שכן התובע טוען כי כלל לא ידע כי בנו של הנתבע עושה שימוש באופנוע ואילו הנתבע טוען כי הבן לקח את האופנוע מידי התובע עצמו.

לשאלה זו השלכה משמעותית על תביעת נזקי גוף שצפוי הבן להגיש בגין פגיעתו בתאונה האמורה, היות וביטוח החובה שהיה לתובע כיסה רק את נהיגתו הוא וכפי שציינתי מעלה היא אינה נדרשת להכרעה בהליך שלפני ולא אכריע בה לפיכך.

5.נותרה אם כן שאלת התשלום. הנטל להוכיח את התשלום מוטל על הנתבע אשר מכיר בחובה לשאת בתשלום זה.

הנתבע ציין כי שילם בתחילה 3,000 ₪, הם אותם 3,000 ₪ שמאשר התובע כי קיבל בתחילת ההתקשרות וכן טוען לתשלומים נוספים שנתנו הוא וכן אשתו ובתו.

אין מחלוקת לגבי 3,000 ₪ ששולמו למרות שיש מחלוקת לעניין המועד שבו שולם הסכום האמור.

6.התובע מאשר למעשה כי קיבל סכום כולל של 9,000 ₪.

יצויין כי התובע לא אזכר בכתב התביעה כי קיבל את הסכום האמור וכשהתבקש להשיב מדוע לא ציין זאת, לא ידע להסביר, אלא שהתובע ציין לעניין בפתח דבריו הן בישיבת היום והן בישיבת יום 28.1.14. אציין כי באותה ישיבה ניתן פסק דין לאחר שהנתבע לא התייצב לדיון והיה מאוד פשוט עבור התובע אם אמנם ביקש לקבל כספים שלא מגיעים לו, לעמוד על תשלום מלוא סכום התביעה, אלא שהתובע ביקש לפסוק לו רק את אותם סכומים לאחר ניכוי הסכום של 9,000 ₪ עובדה שיש בה כדי ללמד על מהימנותו של התובע.

7.הנתבע טוען כי שילם 17,000 ₪. הנתבע העיד הן את בתו והן את אשתו בנוגע לתשלומים, מדובר בבני משפחה של הנתבע שיש להם אינטרס בתוצאות ההליך, אך בין כך ובין כך התובע עצמו לא כפר בכך ששולמו תשלומים על החשבון הן על ידי האשה והן על ידי הבת, אלא שלא ידע לזכור מה היה שיעורו של כל תשלום ותשלום.

8.הנתבע טען כי אותם כספים הוצאו מחשבון הבנק שלו ויכול היה להמציא אסמכתאות למשיכת הכספים מהחשבון אך לא עשה כן. לעומת זאת ביקש הנתבע להיאחז במסרון ששלח התובע לנתבע ובו ביקש לדעת מה עם הסכום של 10,000 ₪ שחייב לו הנתבע.

התובע הסביר כי מסרון זה התייחס למנה אחת מתוך כלל התשלומים שעוד אמור היה הנתבע לשלם.

עיון במסרונים מלמד כי יש ממש בטענת התובע בעניין זה.

ניתן לראות כי המסרונים מתחילים ביום 16.10.12, 6 ימים לאחר רכישת האופנוע , ויומיים לאחר שהנתבע טוען כי שילם את התשלום הראשון (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 27-28). כבר מאז ניתן לראות כי התובע שואל פעם אחר פעם ומידי יום ביומו מה עם התשלום, התובע עצמו אישר כי התשלום עצמו שולם במספר מנות, כך שאם באותה תקופה לא שולמו תשלומים, למעט 2500 ₪ ששילמה הבת, אזי ממילא לכל הדעות הסכום של 10,000 ₪ אינם משקפים את מלוא התמורה.