סלומון נ' אהרון סוכובולסקי

החלטה

1.בפני התנגדות לביצוע שטר חוב, על סך 24,000 ש"ח, שהוגש לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 17-05425-10-1) על ידי המשיב, מר עופר סלומון, נגד המבקשת, סיגל אהרון-סוכובולסקי, נגד בעלה, מר עידן סוכובולסקי, ונגד אביה, מר ברנרד אהרון, החתום כערב לשטר.

המבקשת הגישה התנגדות; מטעם לא ברור, התנגדות לא הוגשה על ידי בעלה או אביה.

2.תיאור העובדות על פי ההתנגדות: נגד המבקשת ובעלה, ולטובת המשיב, ניתן פסק-דין בשנת 2006, לתשלום סכום מסוים. פסק-הדין הוגש לביצוע בהוצאה לפועל, ובאמצע שנת 2008 הושג הסדר בין הצדדים, לפיו הועמד החוב על סך 24,000 ש"ח, שישולם בפריסה של 12 תשלומים חודשיים בסך 2,000 ש"ח כל אחד. שיקים נמסרו מראש, הראשון לחודש 5/2008. רק בחודש 11/2008 נחתם הסכם הפשרה המעלה על הכתב את פרטי ההסדר, ובאותו מעמד אף נמסר שטר-החוב כביטחון. 9 תשלומים שולמו, ובשל קשיים כלכליים לא שולמו 3 השיקים האחרונים. המשיב גילה הבנה והסכים להמתין. חרף הסכמה זו, הוגש שטר החוב לביצוע, ולאחר שהדבר נודע למבקשת, פנתה לב"כ המשיב, וגילתה, כי הוא כלל לא ידע אודות התשלומים ששילמה על פי ההסדר, וכי תיק ההוצאה לפועל (המקורי) לא עודכן בתשלומים אלה. לשיטתה, לכל היותר עליה לשלם סך של 6,000 ש"ח, ובכל מקרה, דין התביעה השטרית נגדה להידחות, שכן לא היה מקום להגיש את שטר החוב לביצוע. בנוסף, טענה המבקשת גם להעדר הודעת חילול (אם כי באישורה בחקירתה כי קיבלה את מכתב הדרישה שנשלח אליה קודם להגשת השטר לביצוע, ולאור תוכנו, ברי כי טענה זו נשמטת מיניה וביה).

3.אין חולק, כי מאז הגשת ההתנגדות, בוצעה הקטנת חוב בתיק המקורי – אולם אין חולק גם, כי הקטנה זו לא בוצעה כהלכה, באופן שסך של 18,000 ש"ח הופחת המחוב בתיק המקורי, משוערך לחודש 3/2009, בעוד זה היה החודש בו חדלו התשלומים, והיה מקום לעדכן את התשלומים, כל תשלום לפי מועד פרעונו, החל מחודש 5/2008.

4.שלא כדין, הגיש המשיב תגובה להתנגדות, אולם זו לא תידון עתה.

5.המבקשת נחקרה על תצהירה, ולא חידשה דבר, והצדדים סיכמו טענותיהם.

6.דין הבקשה להידחות. בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'...

"על-אף כללים קפדניים וזהירים אלה אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן, וכדי שלא ייעשה הליך זה לחוכא ואיטלולא, נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש, שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות להתגונן.

"תנאים אלה סוכמו בפסיקת בית-משפט זה לאמור: '...לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו... כשם שלא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא "הגנת בדים"...' (ע"א 594/85, בעמ' 722)..."

7.בפנינו שילוב של שני המקרים המתוארים בפסקה האחרונה בציטוט דלעיל. בעיקרה, ההגנה היא חסרת ממשות על פניה. הווה אומר: השטר ניתן במסגרת "עסקת יסוד" שהיא הסכם פשרה. המבקשת מודה בהפרת הסכם הפשרה, אינה מעלה כל טענה בדבר העדר תקפותו או בדבר פגמים שנפלו בכריתתו – ועל כן לגוף העניין אין בפיה הגנה נגד "עסקת היסוד" של השטר.

8.הטענה היחידה שבפי המבקשת, ואשר ניתן תיאורטית להשתית עליה הגנה, היא הטענה כי המשיב הסכים להמתין, שעה שנקלעה לקשיים כלכליים ולא הצליחה לעמוד בהסכם. משפטית, ניתן לומר כי לטענת המבקשת, השטר עצמו ניתן על תנאי, ואילו התנאי לא התקיים, לאור אותה הסכמה. אלא, שבעניין זה נעדר תצהירה אותה "מסכת עובדתית שלמה ומפורטת", שיכולה היתה להפוך טענה תיאורטית זו לטענת הגנה של ממש: כך, לא נטען מתי ניתנה אותה הסכמה ומה היה תוכנה, במובן של פרק הזמן שהסכים המשיב להמתין טרם נקיטה בהליכים, ויודגש, כי אין חולק שמספר חודשים רב (כמעט שנה) חלף בין הפרת ההסכם לבין הגשת השטר לביצוע בהוצאה לפועל.

9.משכך, אותה טענה, שאף בלאו הכי לא טמנה בחובה הגנה מן המשובחות, נותרה חסרת פירוט והפכה אף היא להיות "חסרת ממשות על פניה".

10.התוצאה היא, שאני דוחה את ההתנגדות. לאור המחדל שבאי-עדכון נכון ובמועד של התשלומים שבוצעו, איני עושה צו להוצאות בהתנגדות עצמה. הליכי ההוצאה לפועל יחודשו, ככל שעוכבו עקב הגשת ההתנגדות.

עם זאת, ולאור הסכמת המשיב, אני מורה למזכירות ההוצאה לפועל עוד כדלקמן:

א.בתיק 17-10064-06-7 תבוטל ההקטנה בסך 18,000 ש"ח שנקלטה בתיק, ותחתיה תבוצענה 9 פעולות הקטנה, בנות 2,000 ש"ח כל אחת, למועדים 15.5.08, 15.6.08, 15.7.08, 15.8.08, 15.9.08, 15.10.08, 15.11.08, 15.12.08 ו-15.1.09.

ב.ככל שיתרת החוב בתיק 17-10064-06-7, ליום פתיחת תיק 17-05425-10-1 (ולאחר ביצוע ההקטנות המתוארות בס"ק א' לעיל) תהיה נמוכה מ-24,000 ש"ח, יופחת בהתאם סכום קרן החוב בתיק 17-05425-10-1.

ג.בנוסף, תיצור מזכירות לשכת ההוצאה לפועל קישור בין שני התיקים האמורים, באופן שהפחתת חוב באחד (למעט ההקטנות הנזכרות לעיל) תפחית את החוב גם בשני, ולהפך. ככל שהאמור בס"ק ג' זה אינו ישים, פרקטית, תודיע על כך המזכירות לב"כ הצדדים, לתשומת לבם.

ניתנה היום, כ"ה סיון תשע"א, 27 יוני 2011, בהעדר הצדדים.