סלאמה נ' סרוסי ואח'

פסק דין

1. תאונת דרכים מיום 4.8.11, בשעה 9:00, בכיכר שברח' התע"ש באזור התעשייה בכפר סבא.

התביעה הוגשה כנגד הנהג המעורב, הנתבע 1 (להלן: הנתבע), וכנגד המבטחת שלו, חב' אליהו (הנתבעת 2).

2.התובע טוען כי נכנס לכיכר מהרחוב שמסומן בחץ בתרשימו, ת/ 1, חלף תוך נסיעה בכיכר על פני שתי כניסות נוספות אליה, ובכניסה השלישית הגיח לפתע הנתבע מהרחוב שנכנס לכיכר, מבלי לתת לתובע את זכות הקדימה בכיכר, והתנגש ברכבו, כפי שמתואר בתרשים ת/ 1.

3.מנגד טוען הנתבע כי בכניסה שדרכה נכנס התובע לכיכר מצוי מעבר חצייה, וכי התובע עצר לפני אותו מעבר חצייה על מנת לאפשר חצייתו של הולך רגל.

אותה עת נכנס הנתבע אל הכיכר מאחד הרחובות שנכנסים לכיכר, בערך מול הרחוב שדרכו נכנס הנתבע, ובמרחק של כ- 30 מטרים ממנו, כמתואר בתרשימו של הנתבע, נ/ 2.

הנתבע טוען כי כשראה שהתובע עצר לפני מעבר החצייה, היה בידו זמן מספיק להיכנס לכיכר ולהמשיך בנסיעתו, והתובע היה אמור להמשיך בנסיעתו בכיכר, מאחוריו.

אולם לאחר שהתובע עצר כאמור, הוא האיץ לפתע את רכבו, הקיף את הכיכר במהירות רבה והתנגש עם הפינה הימנית-קדמית של רכבו, בפינה השמאלית-קדמית של רכב הנתבע, שהיה כבר בתוך הכיכר.

על כן טוען הנתבע כי התובע הוא שהפר את חובתו ליתן זכות קדימה לרכב שכבר מצוי בכיכר.

4.התובע כופר מכל וכל בגירסת הנתבע. הוא לא זכר אם יש מעבר חצייה בכניסה שדרכה נכנס אל הכיכר, אך זכר בוודאות כי לא היה במקום אף הולך רגל: "לא היה הולך רגל, ולא עצרתי לאף אחד" (בעמ' 3 לפר').

ב"כ התובע עימת את הנתבע עם התמיהה שבגירסתו: אם לטענתו עצר התובע להולך רגל ולאחר מכן התחיל את נסיעתו בכיכר ממצב של עצירה; ובהתחשב אף בסיבוב שבכיכר - אין זה סביר שהספיק לפתח תאוצה עד כדי שהשיג את רכב הנתבע, שהיה בצד השני של הכיכר, והתנגש בו בדרך זו.

עוד טען ב"כ התובע, כי בנסיבות שלפי גירסת הנתבע, אין זה סביר שההתנגשות אירעה עם הפינה השמאלית-קדמית של רכב הנתבע - כפי שנראה אף בתצלומי הנזק ברכב הנתבע, נ/ 1 - אלא במקרה כזה היה רכב הנתבע אמור להיות יותר קדימה בתוך הכיכר, ואז היתה ההתנגשות פוגעת בדלת השמאלית-אחורית של רכב הנתבע ולא בפינה השמאלית-קדמית שלו.

בתשובה עמד הנתבע על גירסתו וטען כי התובע החל להאיץ את רכבו עוד לפני שהולך הרגל סיים לחצות את כל מעבר החצייה.

עוד עימת ב"כ התובע את הנתבע עם כך שגירסתו בדבר מעבר החצייה, ובדבר עצירתו של התובע להולך הרגל, אינה מופיעה כלל בדו"ח על התאונה - המוצג ת/ 2 - שהגיש הנתבע למבטחת שלו (הנתבעת 2). כשעומת הנתבע עם דו"ח זה, הוא אישר תחילה את חתימתו עליו, לצד שמו, אך מייד חזר בו וטען כי אין זו חתימתו (בעמ' 5 לפר').

5.לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, אני מעדיפה את גירסת התובע, שהיא אמינה ואף סבירה בעיני יותר מגירסת הנתבע.

על כן אני מקבלת את התביעה.

6.אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את נזקיו המוכחים (הנזק לרכב ושכ"ט השמאי), בסך 3,400 ₪ (הנזק לרכב, על פי חוות דעת השמאי, הוא 3,308 ₪, אך התובע העיד, בעמ' 3 לפר', שתיקון רכבו עלה רק 3,000 ₪. שכ"ט השמאי הוא 400 ₪).

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה: 24.10.11, ועד לתשלום בפועל.

עוד ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובע הוצאות המשפט בסך 300 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ (כולל מע"מ) [התרתי לתובע להיות מיוצג על ידי עורך-דין מהטעם שהוצג בדברי ב"כ התובע, בעמ' 1 לפר'. הנתבעים לא התנגדו לבקשת הייצוג].

סכומי ההוצאות ושכ"ט עו"ד ישולמו תוך 30 יום; ולא - יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.